מה.עגלה ערופהפרק תשיעיסוטה

תְּנִיתוּהָ  וי״ו לָא מַשְמַע לֵיהּ ( מאי קאמר רחמנא  המיוחדין שבשופטיך ) אֶלָּא מֵעַתָּה וְְיָצְאוּ  שְנַיִם וּמָדְדוּ שְנַיִם לר׳ יְהוּדָה הֲרֵי כָאן תִּשְעָה  לְרַבִי שִמְעוֹן הֲרֵי כָאן שִבְעָה הַהוּא מִיבָעֵי  לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא וְְיָצְאוּ הֵן וְְלאֹ שְלוּחֵיהֶן  וּמָדְדוּ שאפי׳ נִמְצָא בַעֲלִיל לָעִיר הָיוּ מוֹדְדִין  שֶמִצְוְָה לַעֲסוֹק בִמְדִידָה מַתְנִיתִין דְלאֹ כר״א  בֶן יַעֲקבֹ דְתַנְיָא ר׳ אֱלִיעֶזֶר בֶן יַעֲקבֹ אוֹמֵר  זְקֵנֶיך זוֹ סַנְהֶדְרִין שׁוֹפְטַיִךְ זֶה מֶלֶךְ וְְכהֵֹן גָּדוֹל  מֶלֶךְ דִכְתִיב מֶלֶךְ בְמִשְפָט יַעֲמִיד אָרֶץ כהֵֹן  גָּדוֹל דִכְתִיב וּבָאתָ אֶל הַכהֲֹנִים הַלְוְִיִּם וְְאֶל  הַשּׁוֹפֵט אֲשֶר יִהְיֶה וְגוֹ׳ אִיבָעְיָא לְהוּ רַבִי  אֱלִיעֶזֶר בֶן יַעֲקבֹ בְמֶלֶךְ וְְכהֵֹן גָּדוֹל הוּא  דְפָלֵיג אֲבָל בְסַנְהֶדְרִי אִי כְרַבִי יְהוּדָה אִי  כְרַבִי שִמְעוֹן סְבִירָא לֵיהּ אוֹ דִלְמָא בְסַנְהֶדְרִי  נַמִי פָלֵיג עַד דְאִיכָא כוּלָּהּ סַנְהֶדְרִי אָמַר רַב  יוֹסֵף ת״ש מְצָאָן זָקֵן מַמְרֵא אַבֵי פַגֵּי וְְהִמְרָה  עֲלֵיהֶן יָכוֹל תְּהֵא הַמְרָאָתוֹ הַמְרָאָה תַּלְמוּד  לוֹמַר וְְקַמְתָּ וְְעָלִיתָ אֶל הַמָקוֹם מְלַמֵד  שֶהַמָקוֹם גּוֹרֵם דִנְפוּק כַמָה אִילֵימָא דִנְפוּק  מִקְצָתָן דִלְמָא הָנָךְ דְאִיכָא גַּוָּאֵי כְוְָוְתֵיהּ סְבִירָא  לְהוּ אֶלָּא פְשִיטָא דִנְפוּק כוּלְּהוּ וּלְמַאי אִי  לִדְבַר הָרְשוּת מִי מָצוּ נָפְקִי וְְהָכְתִיב שָרְרֵךְ  אַגַּן הַסַּהַר אַל יֶחְסַר הַמָזֶג שֶאִם נִצְרָךְ אֶחָד  מֵהֶם לָצֵאת אִם יֵש שָם עֶשְרִים וּשְלשָֹה כְנֶגֶד  סַנְהֶדְרִי קְטַנָּה יוֹצֵא וְְאִם לָאו אֵינוֹ יוֹצֵא אֶלָּא  פְשִיטָא לִדְבַר מִצְוְָה לְמַאי לָאו לִמְדִידַת  עֶגְלָה וְְרַבִי אֱלִיעֶזֶר בֶן יַעֲקבֹ הִיא א״ל אַבַיֵי  לאֹ דִלְמָא לְהוֹסִיף עַל הָעִיר וְְעַל הָעֲזָרוֹת  כְדִתְנַן אֵין מוֹסִיפִין עַל הָעִיר וְְעַל הָעֲזָרוֹת  אֶלָּא בְבֵית דִין שֶל שִבְעִים וְְאֶחָד תַּנְיָא  כְוְָוְתֵיהּ דְרַב יוֹסֵף מְצָאָן אַבֵית פַגֵּי וְְהִמְרָה  עֲלֵיהֶן כְגוֹן שֶיָּצְאוּ לִמְדִידַת עֶגְלָה אוֹ לְהוֹסִיף  עַל הָעִיר וְְעַל הָעֲזָרוֹת יָכוֹל תְּהֵא הַמְרָאָתוֹ  הַמְרָאָה ת״ל וְְקַמְתָּ וְְעָלִיתָ מְלַמֵד שֶהַמָקוֹם גּוֹרֵם׃ נִמְצָא טָמוּן בְגַל אוֹ תָּלוּי  בְאִילָן׃ לֵימָא מַתְנִיתִין ר׳ יְהוּדָה הִיא וְְלאֹ רַבָנַן דְתַנְיָא וְְשָכַחְתָּ עוֹמֶר בַשָּדֶה פְרָט לְטָמוּן דִבְרֵי רַבִי יְהוּדָה  וחכ״א בַשָּדֶה לְרַבוֹת אֶת הַטָּמוּן אָמַר רַב אפי׳ תֵּימָא רַבָנַן הָכָא מֵעִנְיָינֵיהּ דִקְרָא הָתָם מֵעִנְיָינֵיהּ  דִקְרָא דִכְתִיב כִי יִמָצֵא חָלָל הֵיכָא דְמִשְתַּכַח בָאֲדָמָה פְרָט לְטָמוּן וְְהָתָם מֵעִנְיָינֵיהּ דִקְרָא דִכְתִיב כִי  תִקְצוֹר קְצִירְך בְשָדֶך וְְשָכַחְתָּ עוֹמֶר שִכְחָה דוּמְיָא דְקָצִיר מַה קָּצִיר בְגָלוּי אַף שִכְחָה בְגָלוּי כָתַב רַחֲמָנָא  בַשָּדֶה לְרַבוֹת אֶת הַטָּמוּן לְרַבִי יְהוּדָה נַמִי תֵּיפוֹק לֵיהּ מִשִּכְחָה דוּמְיָא דְקָצִיר אִין הָכִי נַמִי וְְאֶלָּא בַשָּדֶה  לָמָה לִי מִיבָעֵי לֵיהּ לְרַבוֹת שִכְחַת קָמָה וְְרַבָנָן שִכְחַת קָמָה מְנָא לְהוּ נָפְקָא לְהוּ מִכִי תִקְצוֹר קְצִירְך  בְשָדֶך ור׳ יְהוּדָה מִיבָעֵי לֵיהּ לְכִדְרַבִי אַבָהוּ אָמַר ר׳ אֶלְעָזָר דְאָמַר רַבִי אַבָהוּ אָמַר ר״א פְרָט לְשֶצָּפוּ  עוֹמָרִין לְתוֹךְ שְדֵה חֲבֵירוֹ וְְרַבָנָן מִבְשָדֶה בְשָדֶך ור׳ יְהוּדָה בְשָדֶה בְשָדֶך לָא מַשְמַע לֵיהּ בָעֵי ר׳ יִרְמְיָה  צָפוּ עוֹמָרִין לְתוֹךְ שָדֵהוּ מַהוּ אֲוְִיר שָדֶה כְשָדֶה דָמֵי אוֹ לָאו כְשָדֶה דָמֵי א״ל רַב כַהֲנָא לְרַב פַפִי וְְאַמְרֵי  לָהּ רַב כַהֲנָא לְרַב זְבִיד תִּפְשוֹט לֵיהּ מִדְרַבִי אַבָהוּ א״ר אֶלְעָזָר דְאָמַר פְרָט לְשֶצָּפוּ עוֹמָרִין לְתוֹךְ שְדֵה  חֲבֵירוֹ דחבירו אִין לְתוֹךְ שָדֵהוּ לאֹ וְְלִיטַעֲמִיךְ לְתוֹךְ שְדֵה חֲבֵירוֹ צָפוּ אִין מוּנָּחִין לאֹ וְְהָא בָעֵינַן  בְשָדֶך וְְלֵיכָא אֶלָּא לְתוֹךְ שְדֵה חֲבֵירוֹ וְַאֲפִילּוּ מוּנָּחִין וְְהַאי דְקָאָמַר צָפוּ דְלָא מַשְכַחַתְּ לָהּ אֶלָּא בְצָפוּ  תָּא שְמַע עוֹמֶר שֶהֶחֱזִיק בוֹ לְהוֹלִיכוֹ לָעִיר וְְהִנִּיחוֹ עַל גַבֵי חֲבֵירוֹ וּשְכָחוֹ הַתַּחְתּוֹן שִכְחָה וְְהָעֶלְיוֹן אֵינוֹ  שִכְחָה רַבִי שִמְעוֹן בֶן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּוּם רַבִי שִמְעוֹן שְנֵיהֶם אֵינָן שִכְחָה הַתַּחְתּוֹן מִפְנֵי שֶהוּא טָמוּן  וְְהָעֶלְיוֹן מִפְנֵי שֶהוּא צָף עַד כָאן לָא פְלִיגִי אֶלָּא בְתַּחְתּוֹן אֲבָל בְעֶלְיוֹן דִבְרֵי הַכלֹ לָא הֲוְַאי שִכְחָה שָאנֵי  הָתָם כֵיוְָן דְאַחֲזִיק בֵיהּ זָכָה בֵיהּ אִי הָכִי מַאי אִירְיָא עַל גַבֵי חֲבֵירוֹ אֲפִילּוּ בַשָּדֶה נַמִי אִין הָכִי נַמִי  וְְהַאי דְקָתָנֵי עַל גַבֵי חֲבֵירוֹ מִשּוּם תַּחְתּוֹן וְְהָא מִפְנֵי שֶהוּא צָף קָאָמַר אֵימָא מִפְנֵי שֶהוּא כְצָף אָמַר אַבַיֵי  הֲרֵינִי כְבֶן עַזַּאי בְשוּקֵי טִבֶרְיָא אֲמַר לֵיהּ הַהוּא מִדְרַבָנָן לְאַבַיֵי שְנֵי חֲלָלִים זֶה עַל גַּבֵי זֶה מֵהֵיכָן הוּא  מוֹדֵד מִין בְמִינוֹ הָוְֵי טָמוּן וּמִין בְמִינוֹ לָא הָוְֵי צָף וּמֵעֶלְיוֹן מוֹדֵד אוֹ דִלְמָא מִין בְמִינוֹ הָוְֵי צָף וּמִין בְמִינוֹ לָא הָוְֵי  טָמוּן וּמִתַּחְתּוֹן מוֹדֵד אוֹ דִלְמָא מִין בְמִינוֹ הָוְֵי טָמוּן וּמִין בְמִינוֹ הָוְֵי צָף וְְלאֹ מִתַּחְתּוֹן מוֹדֵד וְְלאֹ מֵעֶלְיוֹן מוֹדֵד א״ל  וי״ו דושופטיך דרים רבי יהודה למניינה להביא עוד שניס: בעליל לסדר רבייה: לשכחת קמה, שהס שכח זוית אחת לקלוכ קאי עלה  לעיר. במגולה ופשוט שאין עיר קרובה כזו: מתני'. דלה קמני מלך בלא חשוב לקחתו והכי משמע ושכחת עומר חו ושכחת בשדה:  וכהן גדול דלה כר׳ אליעזר בן יעקב: אי כרבי יהודה. ממטה אי נפקא להו. מבשרך ושכחת קרי ניה ששכח את קלת שלהו: שצפו  כרבי שמעון שלשה ולא בעי כולה סנהדרין: מצאן זקן ממרא. לב״ד עומרין לתוך שדה חבירו. שנשנה הרוח והרימה את העומרין מן  הגדול שאינו נעשה ממרח חלה בב״ד  האכן והליפמן לתוך שדה מצירו  של שבעים וחמד כדיליף בפרק קמא  ושכמן כסבור שאינן שלו נפקה מנסלך  לסנהדרין: אבי פאגי. כל שהוא  ולה בשדה מבירך דלא הוו שכחה:  בתוך היקף המילון של ירושלים קלוי  ורבנן. מיעוטה דשדה חצירו נפקה  צי פחגי. ולי נראה שהוא לשון מביסה  להו מדהוה ליה למכתב כי מקלור  כמו שקורין ליגל״ח של עיר כמו  קלירך בשדה ושכחת וכתיב נשלך:  ממור ונית פחגי (נ״מ דף ט.)  צפו עומרין לתוך שדהו. (ג) שהיו  בסטלידור״ח בית רחם של אפסר  מוטלים על גבי אבן חו עמוד או זו  קולין כן: והמרה עליהן. כלומר על  על זו: פרט לשצפו. וקח סלקא  מה שמאל מהס מס ואמרו לו ההלכה  דעתך לפו ממש על גבי אבן חו על  הלך לעירו והורה לעשות כדרך  גצי עמוד: וליטעמיך לתוך שדה  שהיה מורה בתחילה דהוה ליה  חבירו צפו. על גבי אבן הוא דמעיט  ממרח על פיהס: המקום. המיוחד  אצל מונחים לח מיעט והח נשלך  למשפט והוח לשכת הגזית: דנפיק  כתיב חלה הח דקאמר לפו לחו דוקה  מינייהו כמה. לצי פחגי דחילטליך  לפו על שום דבר קאמר דאפי׳ מונחים  לאשמועינן דפטור משוס טעמה  על גבי קרקע נמי קחמר אינו שכמה  למון לב״ד: דלמא הנך דאיכא גוואי  והאי דקאמר לפו דלה משכחת עומרין  כוותיה סבירא להו. ומהיכא מיתי  לתוך שדה מצירו חלה בלפו שהכוח  לן מיוצא דחילטריך קרא למיפטריה:  מלפמן עלם הארץ ומציחתן לסס:  שררך. זה סנהדרין שיושבת בטיבורה  שהחזיק בו להוליכו לעיר. ס״ד  של ח״ים): אגן הסהר. שעשויין כחלי  השמח דחורמא דמילתא נקט ולאו  לבנה עגולה בשורת ישיבתן כדי  דוקא: זכה ביה. ותו לא הוי שכמה  שזיהו כולן רואין זה את זה "): המזג.  דבעינן שכוח מעיקרו כדאמר נצ״מ  כשיעור מזג שני חלקים מיס וחמד  בפרק קמא (דף יא.): מפני שהוא  יין ואף כאן צריך שישתייר שלים:  כצף. שהוא פטור על שהחזיק בו  על עיר. על ירושלים: תניא כרב  כאילו היה עודנו לף מעל הקרקע  יוסף. דאמר רבי אליעזר בן יעקב  ומוכח בידו: הריני כבן עזאי בשוקי  כולהו סנהדרי בעי: מתני'. דיליף  טבריא. יום אחד היה דעתו ללולה  פרט לטמון רבי יהודה היא: בשדה.  אמר הריני כאן בפומבדיתא מוכן  ושכחת עומר בשדה לרבי יהודה  להשיב דבר לסוחל בעומק ובחריפות  משמע בשדה על פני השדה ולרבנן  כנן עזחי שהיה חריף ודורם נסוקי  משמע בתוך השדה: התם מענייניה  טבריה: שני חללים זה על גב זה.  דקרא. לריכין למידרשיה והכח  והאחד משוך להלן מחבירו מעט  מעניינים דקרה מדרום ליה גבי מלל  וחס ממדוד מזה יקרב לעיר חמת וחס  כתיב כי ימלא חלל כל היכא דמשתכמ  ממדוד מחבירו יקרב לעיר אחרת:  ואפי׳ טמון הלכך על כרחך כי חמה  ולא מזה מודד כו׳. וס״ס דמיבעיה  באדמה למעוטי טמון בח דמדרום  ליה נמי חו דלמה מין במינו לא הוי  ציה על פני האדמה דחי לרבויי לא  טמון מין במינו לא הוי לף ומשניהס  אינטריך: אף שכחה בגלוי. וסוס  מודד חלה שהוא בכלל חלו:  ממעט טמון ממשמעותה חי לחו  מניתוה