מה.עגלה ערופהפרק תשיעיסוטה

תניתוה  וי״ו לא משמע ליה ( מאי קאמר רחמנא  המיוחדין שבשופטיך ) אלא מעתה ויצאו  שנים ומדדו שנים לר׳ יהודה הרי כאן תשעה  לרבי שמעון הרי כאן שבעה ההוא מיבעי  ליה לכדתניא ויצאו הן ולא שלוחיהן  ומדדו שאפי׳ נמצא בעליל לעיר היו מודדין  שמצוה לעסוק במדידה מתניתין דלא כר״א  בן יעקב דתניא ר׳ אליעזר בן יעקב אומר  זקניך זו סנהדרין שופטיך זה מלך וכהן גדול  מלך דכתיב מלך במשפט יעמיד ארץ כהן  גדול דכתיב ובאת אל הכהנים הלוים ואל  השופט אשר יהיה וגו׳ איבעיא להו רבי  אליעזר בן יעקב במלך וכהן גדול הוא  דפליג אבל בסנהדרי אי כרבי יהודה אי  כרבי שמעון סבירא ליה או דלמא בסנהדרי  נמי פליג עד דאיכא כולה סנהדרי אמר רב  יוסף ת״ש מצאן זקן ממרא אבי פגי והמרה  עליהן יכול תהא המראתו המראה תלמוד  לומר וקמת ועלית אל המקום מלמד  שהמקום גורם דנפוק כמה אילימא דנפוק  מקצתן דלמא הנך דאיכא גואי כוותיה סבירא  להו אלא פשיטא דנפוק כולהו ולמאי אי  לדבר הרשות מי מצו נפקי והכתיב שררך  אגן הסהר אל יחסר המזג שאם נצרך אחד  מהם לצאת אם יש שם עשרים ושלשה כנגד  סנהדרי קטנה יוצא ואם לאו אינו יוצא אלא  פשיטא לדבר מצוה למאי לאו למדידת  עגלה ורבי אליעזר בן יעקב היא א״ל אביי  לא דלמא להוסיף על העיר ועל העזרות  כדתנן אין מוסיפין על העיר ועל העזרות  אלא בבית דין של שבעים ואחד תניא  כוותיה דרב יוסף מצאן אבית פגי והמרה  עליהן כגון שיצאו למדידת עגלה או להוסיף  על העיר ועל העזרות יכול תהא המראתו  המראה ת״ל וקמת ועלית מלמד שהמקום גורם׃ נמצא טמון בגל או תלוי  באילן׃ לימא מתניתין ר׳ יהודה היא ולא רבנן דתניא ושכחת עומר בשדה פרט לטמון דברי רבי יהודה  וחכ״א בשדה לרבות את הטמון אמר רב אפי׳ תימא רבנן הכא מענייניה דקרא התם מענייניה  דקרא דכתיב כי ימצא חלל היכא דמשתכח באדמה פרט לטמון והתם מענייניה דקרא דכתיב כי  תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר שכחה דומיא דקציר מה קציר בגלוי אף שכחה בגלוי כתב רחמנא  בשדה לרבות את הטמון לרבי יהודה נמי תיפוק ליה משכחה דומיא דקציר אין הכי נמי ואלא בשדה  למה לי מיבעי ליה לרבות שכחת קמה ורבנן שכחת קמה מנא להו נפקא להו מכי תקצור קצירך  בשדך ור׳ יהודה מיבעי ליה לכדרבי אבהו אמר ר׳ אלעזר דאמר רבי אבהו אמר ר״א פרט לשצפו  עומרין לתוך שדה חבירו ורבנן מבשדה בשדך ור׳ יהודה בשדה בשדך לא משמע ליה בעי ר׳ ירמיה  צפו עומרין לתוך שדהו מהו אויר שדה כשדה דמי או לאו כשדה דמי א״ל רב כהנא לרב פפי ואמרי  לה רב כהנא לרב זביד תפשוט ליה מדרבי אבהו א״ר אלעזר דאמר פרט לשצפו עומרין לתוך שדה  חבירו דחבירו אין לתוך שדהו לא וליטעמיך לתוך שדה חבירו צפו אין מונחין לא והא בעינן  בשדך וליכא אלא לתוך שדה חבירו ואפילו מונחין והאי דקאמר צפו דלא משכחת לה אלא בצפו  תא שמע עומר שהחזיק בו להוליכו לעיר והניחו על גבי חבירו ושכחו התחתון שכחה והעליון אינו  שכחה רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון שניהם אינן שכחה התחתון מפני שהוא טמון  והעליון מפני שהוא צף עד כאן לא פליגי אלא בתחתון אבל בעליון דברי הכל לא הואי שכחה שאני  התם כיון דאחזיק ביה זכה ביה אי הכי מאי איריא על גבי חבירו אפילו בשדה נמי אין הכי נמי  והאי דקתני על גבי חבירו משום תחתון והא מפני שהוא צף קאמר אימא מפני שהוא כצף אמר אביי  הריני כבן עזאי בשוקי טבריא אמר ליה ההוא מדרבנן לאביי שני חללים זה על גבי זה מהיכן הוא  מודד מין במינו הוי טמון ומין במינו לא הוי צף ומעליון מודד או דלמא מין במינו הוי צף ומין במינו לא הוי  טמון ומתחתון מודד או דלמא מין במינו הוי טמון ומין במינו הוי צף ולא מתחתון מודד ולא מעליון מודד א״ל  וי״ו דושופטיך דרים רבי יהודה למניינה להביא עוד שניס: בעליל לסדר רבייה: לשכחת קמה, שהס שכח זוית אחת לקלוכ קאי עלה  לעיר. במגולה ופשוט שאין עיר קרובה כזו: מתני'. דלה קמני מלך בלא חשוב לקחתו והכי משמע ושכחת עומר חו ושכחת בשדה:  וכהן גדול דלה כר׳ אליעזר בן יעקב: אי כרבי יהודה. ממטה אי נפקא להו. מבשרך ושכחת קרי ניה ששכח את קלת שלהו: שצפו  כרבי שמעון שלשה ולא בעי כולה סנהדרין: מצאן זקן ממרא. לב״ד עומרין לתוך שדה חבירו. שנשנה הרוח והרימה את העומרין מן  הגדול שאינו נעשה ממרח חלה בב״ד  האכן והליפמן לתוך שדה מצירו  של שבעים וחמד כדיליף בפרק קמא  ושכמן כסבור שאינן שלו נפקה מנסלך  לסנהדרין: אבי פאגי. כל שהוא  ולה בשדה מבירך דלא הוו שכחה:  בתוך היקף המילון של ירושלים קלוי  ורבנן. מיעוטה דשדה חצירו נפקה  צי פחגי. ולי נראה שהוא לשון מביסה  להו מדהוה ליה למכתב כי מקלור  כמו שקורין ליגל״ח של עיר כמו  קלירך בשדה ושכחת וכתיב נשלך:  ממור ונית פחגי (נ״מ דף ט.)  צפו עומרין לתוך שדהו. (ג) שהיו  בסטלידור״ח בית רחם של אפסר  מוטלים על גבי אבן חו עמוד או זו  קולין כן: והמרה עליהן. כלומר על  על זו: פרט לשצפו. וקח סלקא  מה שמאל מהס מס ואמרו לו ההלכה  דעתך לפו ממש על גבי אבן חו על  הלך לעירו והורה לעשות כדרך  גצי עמוד: וליטעמיך לתוך שדה  שהיה מורה בתחילה דהוה ליה  חבירו צפו. על גבי אבן הוא דמעיט  ממרח על פיהס: המקום. המיוחד  אצל מונחים לח מיעט והח נשלך  למשפט והוח לשכת הגזית: דנפיק  כתיב חלה הח דקאמר לפו לחו דוקה  מינייהו כמה. לצי פחגי דחילטליך  לפו על שום דבר קאמר דאפי׳ מונחים  לאשמועינן דפטור משוס טעמה  על גבי קרקע נמי קחמר אינו שכמה  למון לב״ד: דלמא הנך דאיכא גוואי  והאי דקאמר לפו דלה משכחת עומרין  כוותיה סבירא להו. ומהיכא מיתי  לתוך שדה מצירו חלה בלפו שהכוח  לן מיוצא דחילטריך קרא למיפטריה:  מלפמן עלם הארץ ומציחתן לסס:  שררך. זה סנהדרין שיושבת בטיבורה  שהחזיק בו להוליכו לעיר. ס״ד  של ח״ים): אגן הסהר. שעשויין כחלי  השמח דחורמא דמילתא נקט ולאו  לבנה עגולה בשורת ישיבתן כדי  דוקא: זכה ביה. ותו לא הוי שכמה  שזיהו כולן רואין זה את זה "): המזג.  דבעינן שכוח מעיקרו כדאמר נצ״מ  כשיעור מזג שני חלקים מיס וחמד  בפרק קמא (דף יא.): מפני שהוא  יין ואף כאן צריך שישתייר שלים:  כצף. שהוא פטור על שהחזיק בו  על עיר. על ירושלים: תניא כרב  כאילו היה עודנו לף מעל הקרקע  יוסף. דאמר רבי אליעזר בן יעקב  ומוכח בידו: הריני כבן עזאי בשוקי  כולהו סנהדרי בעי: מתני'. דיליף  טבריא. יום אחד היה דעתו ללולה  פרט לטמון רבי יהודה היא: בשדה.  אמר הריני כאן בפומבדיתא מוכן  ושכחת עומר בשדה לרבי יהודה  להשיב דבר לסוחל בעומק ובחריפות  משמע בשדה על פני השדה ולרבנן  כנן עזחי שהיה חריף ודורם נסוקי  משמע בתוך השדה: התם מענייניה  טבריה: שני חללים זה על גב זה.  דקרא. לריכין למידרשיה והכח  והאחד משוך להלן מחבירו מעט  מעניינים דקרה מדרום ליה גבי מלל  וחס ממדוד מזה יקרב לעיר חמת וחס  כתיב כי ימלא חלל כל היכא דמשתכמ  ממדוד מחבירו יקרב לעיר אחרת:  ואפי׳ טמון הלכך על כרחך כי חמה  ולא מזה מודד כו׳. וס״ס דמיבעיה  באדמה למעוטי טמון בח דמדרום  ליה נמי חו דלמה מין במינו לא הוי  ציה על פני האדמה דחי לרבויי לא  טמון מין במינו לא הוי לף ומשניהס  אינטריך: אף שכחה בגלוי. וסוס  מודד חלה שהוא בכלל חלו: ממעט  טמון ממשמעותה חי לחו מניתוה  תניתוה