מו.עגלה ערופהפרק תשיעיסוטה

איתן  והכהנים אומרים כפר לעמך ישראל אשר  פדית [ ה׳ ] ואל תתן דם נקי בקרב עמך  ישראל לא היו צריכין לומר ונכפר להם הדם  אלא רוח הקודש מבשרתן אימתי שתעשו  ככה הדם מתכפר להם׃ גמ׳ ויהא מום  פוסל בעגלה מקל וחומר ומה פרה שאין  השנים פוסלות בה מום פוסל בה עגלה  ששנים פוסלות בה אינו דין שיהא מום  פוסל בה שאני התם דאמר קרא אשר אין  בה מום בה מום פוסל ואין מום פוסל בעגלה  אלא מעתה לא יהו שאר עבודות פוסלות  בה אלמה א״ר יהודה אמר רב הניח עליה  עודה של שקין פסולה ובעגלה עד  שתמשוך שאני פרה דילפינן עול עול  מעגלה עגלה נמי תיתי עול עול מפרה הא  מיעט רחמנא בה בעגלה נמי כתיב בה  ההוא מיבעי ליה למעוטי קדשים דלא פסלה  בהו עבודה סלקא דעתך אמינא ליתי בק״ו  מעגלה ומה עגלה שאין מום פוסל בה  עבודה פוסלת בה קדשים שמום פוסלת  בהן אינו דין שעבודה פוסלת בהן איכא  למיפרך מה לעגלה שכן שנים פוסלות בה  אטו קדשים מי ליכא דפסלי בהו שנים כי  איצטריך קרא להנך קדשים דפסלה בהו  שנים וקדשים דלא פסלה בהו עבודה מהכא  נפקא מהתם נפקא עורת או שבור או חרוץ  או יבלת או גרב או ילפת לא תקריבו אלה  לה׳ אלה אי אתה מקריב אבל אתה מקריב  קדשים שנעבדה בהן עבודה איצטריך סד״א  ה״מ היכא דעבד בהן עבודת היתר אבל  עבודת איסור אימא ליתסרו צריכא והא נמי  מהכא נפקא ומיד בן נכר לא תקריבו את  לחם אלהיכם מכל אלה אלה אי אתה מקריב אבל אתה מקריב קדשים שנעבדה בהן עבודה איצטריך  ס״ד אמינא הני מילי היכא דעבד בהן כשהן חולין אבל עבד בהן כשהן קדשים אימא ליתסרו צריכא  גופא אמר רב יהודה אמר רב הניח עליה עודה של שקין פסולה ובעגלה עד שתמשוך מיתיבי עול אין  לי אלא עול שאר עבודות מנין אמרת ק״ו ומה עגלה שאין מום פוסל בה שאר עבודות פוסלות בה פרה  שמום פוסל בה אינו דין ששאר עבודות פוסלין בה ואם נפשך לומר נאמר כאן עול ונאמר להלן עול  מה להלן שאר עבודות פוסלות בה אף כאן שאר עבודות פוסלות מאי אם נפשך לומר וכי תימא איכא  למיפרך מה לעגלה שכן שנים פוסלות בה אי נמי קדשים יוכיחו שמום פוסל בהן ואין עבודה פוסלת  בהן נאמר כאן עול ונאמר להלן עול מה להלן שאר עבודות אף כאן שאר עבודות וממקום שבאתה  מה להלן עד שתמשוך אף כאן עד שתמשוך תנאי היא דאיכא דמייתי לה מעגלה איכא דמייתי לה  מגופה דפרה דתניא עול אין לי אלא עול שאר עבודות מנין ת״ל אשר לא עלה עליה עול מכל מקום  אם כן מה ת״ל עול עול פוסל בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה שאר עבודות אין פוסלות  אלא בשעת עבודה ואימא אשר לא עלה עליה כלל עול פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט  עול אין מידי אחרינא לא אשר רבויא הוא ותניא נמי גבי עגלה כי האי גוונא עול אין לי אלא עול  שאר עבודות מנין ת״ל אשר לא עובד בה מ״מ א״כ מה ת״ל עול עול פוסל בין בשעת עבודה בין שלא  בשעת עבודה שאר עבודות אין פוסלות אלא בשעת עבודה ואימא אשר לא עובד בה כלל עול פרט  כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט עול אין מידי אחרינא לא אשר רבויא הוא א״ר אבהו בעי  מיניה מר׳ יוחנן משיכת עול בכמה א״ל כמלא עול איבעיא להו לארכו או לרחבו אמר להו ההוא מרבנן  ור׳ יעקב שמיה לדידי מפרשא לי מיניה דרבי יוחנן משיכת עול לרחבו טפח ולימא טפח הא קמ״ל  שיעורא דעול טפח הוי למאי נפקא מינה למקח וממכר א״ר יוחנן בן שאול מפני מה אמרה תורה הביא  עגלה בנחל אמר הקב״ה יבא דבר שלא עשה פירות ויערף במקום שאין עושה פירות ויכפר על מי שלא  הניחו לעשות פירות מאי פירות אילימא פריה ורביה אלא מעתה אזקן ואסריס ה״נ דלא ערפינן אלא  מצות׃ ומורידין אותה אל נחל איתן איתן כמשמעו קשה׃ תנו רבנן מנין לאיתן שהוא קשה שנאמר  והכהנים אומרים. כדכתיב לעיל ונגשו הכהנים בני לוי ולח פירם דחמיא מג״ם: מי ליכא דפסלי בהו שנים. והרי פסח וחטאת דכתיב  על (א) מי הס נגסיס: ולא היו צריכים לומר ונכפר להם הדם. כלומר בהו בני שנתן וכי חילטריך בה למעטינהו מפסול עבודה להכיי]  ונכפר דכתיב נקרא לחו אוענו והמרו קאי שיהח אף זה בכלל חמירה איזטריך דחי לא מעטינסו הוו גמרי נקל וחומר מעגלה: שנעבדה  אלא מילתח באנפי נפשה היא שרומ הקודם בישר את ישראל ע״י  בהן עבודה גרסינן: עבודת איסור. כגון בשנת חו כלחיס בשור  משה רבינו לכשיעשו כן ונכפר להס  וממור2): עבודת איסור נמי מהאי  הדס: גמ׳ עגלה. בת שכמה היא  קרא נפקא. דכיון דמרי קרחי  וחס עצרה שנתה פסולה דכל מקום  כמיני על כרמיך חד מינייהו לעבודת  שנאמר בתורה עגל סמס בן שנה  השלוקור: עול. גבי פרס מניה:  סוח י) דיליף מועגל וכנם (3) בן שנה:  שאר עבודות פוסלות בה. דכתיב  פרה אדומה. אין שיעור לשנותיה:  אשר לא עובד נה: ואם נפשך לומר.  מום פוסל בה. דכתיב בפרה אדומה  וחס ים לך להשיב על ק״ו זה לא  ולמד בג״ש נאמר כאן עול כו׳:  אין בה מוס (במדבר יט): בה.  מיעוט: אלא מעתה. דכל היכא דכתב  מאי אם נפשך לומד. מחי הוה לך  בה מיעוטה הוח ולא גמרינן מינים  למיפרך דשנקה מנה לאורמיה ויליף  בקל וחומר: לא יהו שאר עבודות  בגזירה סוס: נאמר כאן כו׳. ס] והחי  פוסלות. בפרה דהח עול בלבד כתיב  עול יתירה הוח דהח בכלל שהר  בה חלה דגמר לה בק״ו מעגלה דכתיב  עבודות הוא: וממקום שבאת. לאו  (דברים כא) אשר לא עובד בה כל  מנה קמני לה הלח מיובתיה קח מפרם  עבודות במשמע וחי בה מיעוטה לה  וחזיל גמרה דקל מומיב לרב יהודה  נגמר מיניס: אלמה אמר רב יהודה  דאמר לעיל שחר משחות פוסל נפרה  הניח. על פרס עולה של סקין אגודה  בעלייה נעלמה והח כיון דשהכ  של שקין פסולה ואע״ג דלאו עול הוא  משחוי בפרה לה כתיב ומעגלה יליף  ובעלייה למודיה מיפסלה כדכתיב  לה בגזירה סוס וממקוס שנחת מסס  צפרה במלאכת עול החמורה בה אשר  יש לך ללמד נמי דמה עגלה עד  לא עלה בעלייה לחולה ואפילו שלא  שתמשוך אף פרס נשאר משחות  מסכה: ובעגלה עד שתמשך. שמטלטל  דילפינן מעגלה עד שתמשוך: ת״ל  המשא מעט דבעגלה כתיב אשר לא  אשר לא עלה עליה עול מ״מ. דרים  משכה ולקמן פריך כיון דשחר עבודות  ליה' בלא עול מדלה כתיב אשר לא  צפרה לח כמיני ומעגלה ילפינן המחי  עלה עול׳ עליה ותו הדר כתיב עול  מיפסל בעלייה לחודה דשחר משחוי  לדרשה כדדרשינה וחזיל: א״כ כו׳  שאינו עול ממם מ״מ שמע מינה לגמר  שלא בשעת עבודה. ואפילו הניחו  פרה מעגלה בק״ו נשאר עבודות  עליה להקל משח מידו ולא למשוך:  ואע״ג דכתיב בה מיעוטא: שאני פרה  אלא בשעת עבודה. כלומר שעבודה  דילפינן עול עול. וכיון דגזירה סוס  זו לצורך היה חבל חקרחי נעלמה  שהניח שק עליה ולח להוליכו אלא  מופנה היה הוה ליה כמאן דכתיב  בגופה ומיעוטה דבה דרים ליה לדרשה  אקרי וחותיב לה פסלה: משיכת  המרינה כדלקמן: עגלה נמי תיתי  עול. לפסול בעגלה: שאינו עושה  עול עול מפרה. למוס: למעוטי  פירות. עגלה בת שנתה לח ילדה:  קדשים דלא פסלה בהו עבודה.  במקום שאין עושה פירות. נחל איתן  מהקרבה חבל פרה לח ממעטה  קשה: שלא הניחוהו. שהרגוסו: דחמיה  איתן