מז.עגלה ערופהפרק תשיעיסוטה

עד  רב ושמואל חד אמר נס וחד אמר נס בתוך  נס מאן דאמר נס יער הוה דובים לא הוו  מ״ד נס בתוך נס לא יער הוה ולא דובים  הוו וליהוי דובים ולא ליהוי יער דבעיתי אמר  רבי חנינא בשביל ארבעים ושנים קרבנות  שהקריב בלק מלך מואב הובקעו מישראל  ארבעים ושנים ילדים איני והאמר רב יהודה  אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות  ואע״פ שלא לשמה שמתוך שלא לשמה  בא לשמה שבשכר ארבעים ושנים קרבנות  שהקריב בלק מלך מואב זכה ויצתה ממנו  רות שיצא ממנו שלמה שכתוב ביה אלף  עולות יעלה שלמה ואמר רבי יוסי בן חוני  רות בתו של עגלון בנו של בלק היתה  תאותו מיהא לקללה הוי ויאמרו אנשי העיר  אל אלישע הנה נא מושב העיר טוב כאשר  אדוני רואה וגו׳ וכי מאחר דמים רעים וארץ  משכלת אלא מה טובתה אמר רבי חנין  חן מקום על יושביו אמר רבי יוחנן שלשה  חינות הן חן מקום על יושביו חן אשה על  בעלה חן מקח על מקחו תנו רבנן שלשה  חלאין חלה אלישע אחד שגירה דובים  בתינוקות ואחד שדחפו לגחזי בשתי ידים  ואחד שמת בו שנאמר ואלישע חלה את  חליו אשר ימות בו תנו רבנן לעולם תהא  שמאל דוחה וימין מקרבת לא כאלישע  שדחפו לגחזי בשתי ידיו ולא כיהושע בן  פרחיה שדחפו לאחד מתלמידיו בשתי ידיו אלישע מאי היא דכתיב ויאמר נעמן הואל קח ככרים וכתיב  ויאמר אליו לא לבי הלך כאשר הפך איש מעל מרכבתו לקראתך העת לקחת את הכסף ולקחת בגדים  וזיתים וכרמים וצאן ובקר ועבדים ושפחות ומי שקיל כולי האי כסף ובגדים הוא דשקיל אמר ר׳ יצחק  באותה שעה היה אלישע עוסק בשמנה שרצים אמר לו רשע הגיע עת ליטול שכר שמנה שרצים  וצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך לעולם וארבעה אנשים היו מצורעים אמר רבי יוחנן זה גחזי ושלשת בניו  וילך אלישע דמשק למה הלך אמר ר׳ יוחנן שהלך להחזירו לגחזי בתשובה ולא חזר אמר לו חזור בך  אמר לו כך מקובלני ממך כל מי שחטא והחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה מאי  עבד איכא דאמרי אבן שואבת תלה לו לחטאת ירבעם והעמידו בין שמים לארץ ואיכא דאמרי שם  חקק לה אפומה והיתה אומרת אנכי ולא יהיה לך ואיכא דאמרי רבנן דחה מקמיה דכתיב ויאמרו בני  הנביאים אל אלישע הנה נא המקום אשר אנחנו יושבים שם לפניך צר ממנו מכלל דעד האידנא לא  הוה דחיק יהושע בן פרחיה מאי היא כדהוה קא קטיל ינאי מלכא לרבנן שמעון בן שטח אטמינהו אחתיה  ר׳ יהושע בן פרחיה אזל ערק לאלכסנדריא של מצרים כי הוה שלמא שלח ליה שמעון בן שטח מני ירושלים  עיר הקודש לך אלכסנדריא של מצרים אחותי בעלי שרוי בתוכך ואני יושבת שוממה אמר ש״מ הוה ליה  שלמא כי אתא אקלע לההוא אושפיזא קם קמייהו ביקרא שפיר עבדי ליה יקרא טובא יתיב וקא משתבח  כמה נאה אכסניא זו א״ל אחד מתלמידיו רבי עיניה טרוטות א״ל רשע בכך אתה עוסק אפיק ארבע  מאה שפורי ושמתיה כל יומא אתא לקמיה ולא קבליה יומא חד הוה קרי קרית שמע אתא לקמיה הוה  בדעתיה לקבוליה אחוי ליה בידיה סבר מדחא דחי ליה אזל זקף לבינתא פלחא אמר ליה חזור בך א״ל  כך מקובלני ממך כל החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה דאמר מר כישף והסית  והדיח והחטיא את ישראל תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר יצר תינוק ואשה תהא שמאל דוחה וימין  מקרבת׃ מתני׳ נמצא ההורג עד שלא נערפה העגלה תצא ותרעה בעדר משנערפה העגלה תקבר  במקומה שעל ספק באתה מתחילתה כיפרה ספיקה והלכה לה נערפה העגלה ואחר כך נמצא ההורג  הרי זה יהרג עד אחד אומר ראיתי את ההורג ועד אחד אומר לא ראית אשה אומרת ראיתי ואשה אומרת  לא ראית היו עורפין עד אחד אומר ראיתי ושנים אומרים לא ראית היו עורפין שנים אומרים ראינו  ואחד אומר להן לא ראיתם לא היו עורפין משרבו הרוצחנין בטלה עגלה ערופה משבא אליעזר בן  דינאי ותחינה בן פרישה היה נקרא חזרו לקרותו בן הרצחן משרבו המנאפים פסקו המים המרים ורבי  יוחנן בן זכאי הפסיקן שנאמר לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה כי הם וגו׳  משמת יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יהודה איש ירושלים בטלו האשכלות שנאמר אין אשכול  לאכול בכורה אותה נפשי יוחנן כהן גדול העביר הודיית המעשר אף הוא בטל את המעוררין ואת הנוקפין  ליהוו דובים ולא ליהוומ] יער. מאי עבד ליה יער דקרית ליה נס: זו יפה. 5 במעסיס: טרוטות. עגולות: בכך אתה עוסק. מסתכל באמת  דבעיתי. הדובים" להתגרות בהם כשאין מקוס קרוב להס לכוס אים: אחוי ליה בידיה. שיקבלנו: יצר. של משמים מקרבנו בימין שלא  ולהתמנחות וכשהן קרובים ליער יולאין בהבטחה: זכה ויצתה ממנו יקון צפריה ורביה וכן תינוק פן יברח ויאבד את עלמו ואשה אף היא  רות. שיצאו ממנה דוד ושלמה שהכנו להקריב קרבנות הלמה זה היה דעתה קלה וחם ירדפוה מלח לתרבות רעה: מתני' תצא ותרעה  שכרו: לקללה הזה. למעט את ישראל  בעדר. כשאר מולין והחי מנה לית ליה  ואותה כוונה כאן נתקיימה: ואלא  הא דאמרינן בכמה דוכתי עגלה ערופה  מאי טיבותיה. למקום הואיל והמיס  נאסרה מחיים וירידתה לנחל איתן  רעים וסחרך מסכלת: חן מקום על  חוסרתה ובמסכת כריתות מוקמיכן  יושביו. ואפילו הוא רע נראה להס  לה למילמח בפלוגתא דתנאי  טוב: חן האשה. תמיד על נעלה  בפרק בתרא (דף כה.): כיפרה  ואפי׳ היא מכוערת נושאת חן בעיניו:  ספיקה. היא עשתה את שלה וחס  לא נמצא ההורג נתכפר הספק  אחד שגירה דובים. בעון סגירה  דוניס נתינוקות: חלה. מל את  ולכשנמלה נעשה ודחי ויהרג ומיהו  מליו מרי וחד חסר ימות נו: מי  היה באיסור הנאה דידה קיימה  שקיל כולי האי. בהאי קרא כתיב  לכפרה כתיב בה כקלסיס): שנים  שמנה דברים כסף ובגדים ולאן  אומרים ראינו לא היו עורפין. להח  ובקר ועבדים ושפחות וזיתים וכרמים:  נודע מי הכהו ואע״פ שחינו עכשיו  כסף ובגדים הוא דשקל. דכתיב וילר  בפנינו ללונו: בטלה עגלה ערופה.  ככריס כסף בשני מריטיס ושתי חליפות  שהרי מכירין (הן]) בהן מי הרגיל  נגדיס: בשמנה שרצים. בפרק שמנה  בהן להרוג: לא אפקוד. על ניאוף  פרזיס (שבת ק).): הגיע עת ליטול שכר.  נשותיכם לבודקן" ומפני מה על  תורתך בעולם הזה: אבן שואבת.  בנותיכם כי מזנינה ועוד כי הס  שמגבהת את המתכת מן הארן  עם הזונות יפרדו הם עלמן נוחפין  ומעמידתו נחויכ [? וע״י חומו אכן  כפרדיס הללו: האשכולות. מפרס  העמיד העגלים של ירבעם בחויר]:  בגמרא שהכל בהן. עד ימיהן לא היה  רבנן דחה, דומה היה את התלמידים  מחלוקת בחכמי ישראל כולן היו  מפנים אלישע כשהיה משמש לפניו  אומרים דברים כנתינתן למשה מסיני  דכתיב לאחר שפירש ממנו המקוס  והן הראשונים שנחלקו בסמיכת  אשר אנחנו יושבין בית המדרש של  קרבנות ביום טוב כדאמריקן בחגיגה  רצון "] לר ממנו שנתוספו התלמידים  (דף טז.) והוא היה מחלוקת ראשון  שהיה גמזי דומה: ינאי מלכא  קטליה שהיה בישראל בדברי תורה:  לרבנן. כדאמרינן בקידושין בהחומר  העביר הודיית המעשר. שלא  לשלומו (דף סו.): בעלי שרוי בתוכך.  יהיו מתוודין בערתי הקדם כו׳  נשיא היה כדאמרינן בחגיגה (דף טז:):  ובגמרא מפרש טעמא: עוררין  קם קמייהו שפיר. כיצדמו פ]: אכסניא  ונוקפין. בגמרא מפרש טעמאם: עד