הרחיבה
ואנן קא יהבינן לכהנים ולודי אשאר
מעשרות אמר ריש לקיש כל בית שאין
מתודה על מעשר ראשון שוב אין מתודה
על שאר מעשרות מאי טעמא אמר אביי
הואיל ופתח בו הכתוב תחילה מכלל
דאפרושי הוו מפרשי והא תניא אף הוא
ביטל את הוידוי וגזר על הדמאי לפי
ששלח בכל גבול ישראל וראה שאין מפרישין
אלא תרומה גדולה בלבד ומעשר ראשון
ומעשר שני מקצתן מעשרין ומקצתן אין
מעשרין אמר להם בני בואו ואומר לכם
כשם שתרומה גדולה יש בה עון מיתה כך
תרומת מעשר וטבל יש בהן עון מיתה
עמד והתקין להם הלוקח פירות מע״ה
מפריש מהן מעשר ראשון ומעשר שני מעשר
ראשון מפריש ממנה תרומת מעשר ונותנה
לכהן ומעשר שני עולה ואוכלו בירושלים
מעשר ראשון ומעשר עני המוציא מחבירו
עליו הראיה תרתי תקן ביטל וידוי דחבירים
וגזר על דמאי של עמי הארץ׃ ואף הוא
ביטל את המעוררים׃ מאי מעוררים אמר
רחבה בכל יום ויום שהיו עומדים לוים על
דוכן ואומרים עורה למה תישן ה׳ אמר
להן וכי יש שינה לפני המקום והלא כבר
נאמר הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל
אלא בזמן שישראל שרויין בצער ועובדי
כוכבים בנחת ושלוה לכך נאמר עורה למה
תישן ה׳׃ ואת הנוקפים מאי נוקפים אמר
רב יהודה אמר שמואל שהיו מסרטין לעגל
בין קרניו כדי שיפול דם בעיניו אתא איהו
בטיל משום דמיחזי כי מומא במתניתא תנא
שהיו חובטין אותו במקלות כדרך שעושין
אותו לפני עבודת כוכבים אמר להם עד מתי אתם מאכילין נבילות למזבח נבילות הא שחיט
להו אלא טריפות שמא ניקב קרום של מוח עמד והתקין להם טבעות בקרקע׃ עד ימיו היה פטיש
מכה בירושלים׃ בחולו של מועד׃ כל ימיו לא היה אדם צריך לשאול על הדמאי׃כדאמרן׃
מתני משבטלה סנהדרין בטל השיר מבית המשתאות שנאמר בשיר לא ישתו יין וגו׳ משמתו
נביאים הראשונים בטלו אורים ותומים משחרב בהמ״ק בטל השמיר ונופת צופים ופסקו אנשי אמנה
מישראל שנאמר הושיעה ה׳ כי גמר חסיד וגו׳ רשב״ג אומר העיד ר׳ יהושע מיום שחרב בהימ״ק אין
יום שאין בו קללה ולא ירד הטל לברכה וניטל טעם הפירות ר׳ יוסי אומר אף ניטל שומן הפירות ר׳
שמעון בן אלעזר אומר הטהרה נטלה את ( הטעם ואת ) הריח המעשרות נטלו את שומן הדגן וחכמים
אומרים הזנות והכשפים כילו את הכל׃ גמ׳ וממאי דמשבטלה סנהדרי כתיב אמר רב הונא בריה
דרב יהושע דאמר קרא זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם אמר רב אודנא דשמעא זמרא תעקר אמר
רבא זמרא בביתא חורבא בסיפא שנאמר קול ישורר בחלון חרב בסף כי ארזה ערה מאי כי ארזה
ערה אמר ר׳ יצחק בית המסובך בארזים עיר הוא אלא אפי׳ בית המסובך בארזים מתרועע אמר רב
אשי שמע מינה כי מתחיל חורבא בסיפא מתחיל שנאמר חרב בסף ואיבעית אימא מהכא ושאיה
יוכת שער אמר מר בר רב אשי לדידי חזי ליה ומנגח כי תורא אמר רב הונא זמרא דנגדי ודבקרי שרי
דגרדאי אסיר רב הונא בטיל זמרא קם מאה אווזי בזוזא ומאה סאה חיטי בזוזא ולא איבעי אתא רב
חסדא זלזיל ביה איבעאי אווזא בזוזא ולא משתכח אמר רב יוסף זמרי גברי ועני נשי פריצותא זמרי
נשי ועני גברי כאש בנעורת למאי נפקא מינה לבטולי הא מקמי הא אמר ר׳ יוחנן כל השותה בארבעה
מיני זמר מביא חמש פורעניות לעולם שנאמר הוי משכימי בבקר שכר ירדפו מאחרי בנשף יין ידליקם
והיה כנור ונבל תוף וחליל ויין משתיהם ואת פועל ה׳ לא יביטו מה כתיב אחריו לכן גלה עמי מבלי
דעת שגורמין גלות לעולם וכבודו מתי רעב שמביאין רעב לעולם והמונו צחה צמא שגורמין לתורה
שתשתכח מלומדיה וישח אדם וישפל איש שגורמין שפלות לשונאו של הקב״ה ואין איש אלא הקדוש
ב״ה שנאמר ה׳ איש מלחמה ועיני גבוהים תשפלנה שגורמין שפלות של ישראל ומה כתיב אחריו לכן
ואנן יהבי ליה לכהנים. דקנסינסו עזרא כדאמרי' ביבמות (דף פו:),
אין אדם מנקף אפי׳ אלבעו , דם ניקוף מרלה כדס עולה (חולין דף
1:): וכיון דאינן נותנין כמקנן אין יכולין לומר וגם נתתיו ללוי ככל טבעות. להכניס לוחר בהמה לתוכול]: כדאמרן. שתיקן שיהו כל
מזומן: תחילה, ונתת ללוי זה מעשר ראשון, לגר זה מעשר עני"),
הלוקמין מפרישין, ולא היה אדם צריך ליםחל לחבירו חבר שלקח
בשעריך זה מעשר שני) דכתיב לא תוכל לאכול בשעריך (דברים יב): מעס הארן הפרשת דמאי: מתני' בשיר לא ישתו יין. ובגמ' מפרם
אף הוא. יוחנן כהן גדול: טבל
מנא לן דמשבטולה סנהדרין הוא:
ותרומת מעשר עון מיתה. בחלו הן
נביאים הראשונים. בגמרא מפרם:
הנטרפין (סנהדרין פג.) ילפי' לה, וכשאמס
נופת צופים. מפרט בגמ׳: אנשי
לוקמין מעם הארץ והם לא הפריסו
אמנה. בוטמיס בהקב״ה וסומכין
אלא תרומה עודנו טבל למעשרות
עליו לעשות טוב ואין דואגין לחסרון:
וחמס נענשים מימס: מפריש תרומת
גמ׳ אמר רב יוסף. הכי קאמר וכי
מעשר ונותנה לכהן. מפרים כל
בית המסובך בארזים עיר הוא
המעשרות ממנה להוכיח מידי טבל,
שלא יהח נומ ליחכב: מתרועע.
ואחר כך מפרים מתוך מעשר ראשון
לשון ערה, כמו ערו ערו (תהלים קלז):
תרומת מעשר מה שעל הלוי לספרים
בסיפא מתחיל. מחיסקופת הבית
וכומנו לכהן, מטוס דאית ביה עון
ופתחיו מתחיל: ושאיה. לשון נית
מיתה החמור עלייהו שלח לעכבו
השאה מחין יושב, ומתוך כך שעיריס
אזלו ולמכור לכהן כשס שהוא מעכב
מרקדים שס ומנגמין וכומתין את
אזלו מעשר ראשון ומעשר עני וחומר
שעריו: זמרי דנגדי. מוסכי ספינות
המוליח מחבירו עליו הראיה גזירה
במצל שרי, שאינו אלא לזרוס דלמח
כי משהי ליה גניה אכיל ליה,
במלאכתס: ודבקרי, שמזמרין בשעה
אבל מעשר ראשון ומעשר עני מותרים
שמורשין ואינו אלא לכוין את הסווכיס
לזרים ואין בהן חלה גזל כהן "] הלכך
לתלמיסס, שהולכין לקול השיר שערב
המוליה מחבירו עליו הראיה, חלמה
עליהס: דגרדאי. אינו אלא לשחוק:
אפרוחי נמי לא הוו מפרטי, והמ
בטל זמרא. גזר על דוכו שלא יזכרו
אמרת לפי שאין נותנין אותו כמקנן
בביתס ובבית משמחות: ולא איבעי.
הח הפרוסי מפרסי ליה: תרתי תקון.
ולא היו רוצים לקנותס בכך: זלזל
לעולם העברת הודחות מעשר מחוס
בה. ולא הקפיד למחות בידס: כאש
שאינם נותנין אותו ללויס הוא, והח
בנעורת. לפי שהעונה מטה חזכו
דמניח לפי ששלמ כו׳ לחו הביטול
לשמוע את המזמר לענות אחריו
את הוידוי קאי הלא הגזר על הדמחי
וכמנלחו האנשים נותנים לבס לקול
קאי, ומרתי תקנות תקן, ביטל וידוי
הנשים, וקול באשה ערוה כדכתיב
של חבריס אע״פ שמפריסין אותו
השמיעני את קולך" (שיר ב) ומבעיר
לפי שאין נותנין אותו כמקונו, וגזר
את ילרו כאם בנעורת, אבל זמרי גברי
על הדמחי על לוקח מעס הארן לפי
ועניין נשי קלת פרילות ים לקול
ששלח כו׳: מסרטין. כשהיו רולין
באשה ערוה, אבל אינו מבעיר ילכו
להפילו לחכך לסוחטו: שיפול דם
כל כך שאין המזמרים מטיס אזנס לקול
בעיניו, ואינו רואה ואינו מתחזק כל
סעוניס: לבטולי האי מקמי האי. הס
כך על רגליו, ונוקפין לסון ונקף סבכי
אין שומעין לנו לבטל את שניהס נקליס
היער (ישעיהי) ': חובטין. להפילו לחרן.
לבטל את זה שהוא כחם בנעורת: צחה
ונוקפין לשון מנטה ומכה, כדאמרי'
צמא. למח (שמות יו) מתרגמינן למותה:
אין
הרחיצה הרחיבה