שמבזבזין
הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי
חק וירד הדרה והמונה ושאונה ועלז בה׃
משמתו נביאים הראשונים׃ מאן נביאים
הראשונים אמר רב הונא זה דוד ושמואל
ושלמה רב נחמן אמר בימי דוד זימנין סליק
וזימנין לא סליק שהרי שאל צדוק ועלתה
לו שאל אביתר ולא עלתה לו שנאמר
ויעל אביתר מתיב רבה בר שמואל ויהי
לדרוש אלהים כל ימי זכריה המבין
בראות אלהים מאי לאו באורים ותומים לא
בנביאים ת״ש משחרב בהמ״ק ראשון בטלו
ערי מגרש ופסקו אורים ותומים ופסק מלך
מבית דוד ואם לחשך אדם לומר ויאמר
התרשתא להם אשר לא יאכלו מקדש
הקדשים עד עמוד כהן לאורים ותומים
[אמור לו ] כאדם שאומר לחבירו עד שיחיו
מתים ויבא משיח בן דוד אלא אמר רב נחמן
בר יצחק מאן נביאים הראשונים לאפוקי
מחגי זכריה ומלאכי דאחרונים נינהו דת״ר
משמתו חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח
הקודש מישראל ואע״פ כן היו משתמשים
בבת קול שפעם אחת היו מסובין בעליית
בית גוריא ביריחו נתנה עליהן בת קול מן
השמים ואמרה יש בכם אדם אחד שראוי
שתשרה שכינה עליו אלא שאין דורו ראוי
לכך נתנו עיניהם בהלל הזקן וכשמת
הספידוהו הי חסיד הי עניו תלמידו של
עזרא ושוב פעם אחרת היו מסובין בעלייה
ביבנה נתנה להן בת קול מן השמים ואמרה
להן יש בכם אדם א׳ שראוי שתשרה שכינה
עליו אלא שאין דורו זכאין לכך נתנו עיניהם בשמואל הקטן וכשמת הספידוהו
הי עניו הי חסיד תלמידו של הלל ואף הוא אמר בשעת מיתתו שמעון וישמעאל לחרבא וחברוהי
לקטלא ושאר עמא לביזא ועקן סגיאין עתידין למיתי על עמא ואף על ר׳ יהודה בן בבא בקשו לומר
הי חסיד הי עניו אלא שנטרפה שעה שאין מספידין על הרוגי מלכות׃ משחרב בהמ״ק בטל השמיר
כו׳׃ ת״ר שמיר שבו בנה שלמה את בהמ״ק שנא׳ והבית בהבנותו אבן שלמה מסע נבנה הדברים
ככתבן דברי ר׳ יהודה אמר לו ר׳ נחמיה וכי אפשר לומר כן והלא כבר נאמר כל אלה אבנים יקרות
וגו׳ מגוררות במגרה אם כן מה ת״ל לא נשמע בבית בהבנותו שהיה מתקין מבחוץ ומכניס מבפנים
אמר רבי נראין דברי רבי יהודה באבני מקדש ודברי ר׳ נחמיה באבני ביתו ור׳ נחמיה שמיר למאי אתא
מיבעי ליה לכדתניא אבנים הללו אין כותבין אותן בדיו משום שנאמר פתוחי חותם ואין מסרטין עליהם
באיזמל משום שנאמר במלואותם אלא כותב עליהם בדיו ומראה להן שמיר מבחוץ והן נבקעות מאליהן
כתאינה זו שנבקעת בימות החמה ואינה חסירה כלום וכבקעה זו שנבקעת בימות הגשמים ואינה חסירה
כלום ת״ר שמיר זה ברייתו כשעורה ומששת ימי בראשית נברא ואין כל דבר קשה יכול לעמוד בפניו
במה משמרין אותו כורכין אותו בספוגין של צמר ומניחין אותו באיטני של אבר מליאה סובי שעורין אמר
רבי אמי משחרב מקדש ראשון בטלה שירא פרנדא וזכוכית לבנה תניא נמי הכי משחרב מקדש ראשון
בטלה שירא פרנדא וזכוכית לבנה ורכב ברזל וי״א אף יין קרוש הבא משניר הדומה כעיגולי דבילה׃
ונופת צופים׃ מאי נופת צופים אמר רב סולת שצפה על גבי נפה ודומה לעיסה שנילושה בדבש ושמן
ולוי אמר שתי ככרות הנדבקות בתנור ותופחות ובאות עד שמגיעות זו לזו ורבי יהושע בן לוי אמר
זה דבש הבא מן הציפיא מאי משמע כדמתרגם רב ששת כמא דנתזן דבריאתה ושייטן ברומי עלמא
ומתיין דובשא מעישבי טורא תנן התם כל הנצוק טהור חוץ מדבש זיפים והצפיחים מאי זיפים אמר רבי
יוחנן דבש שמזייפין בו וריש לקיש אמר על שם מקומו כדכתיב זיף וטלם ובעלות כיוצא בדבר אתה אומר
בבא הזיפים ויאמרו לשאול הלא דוד וגו׳ מאי זיפים אמר רבי יוחנן בני אדם המזייפין דבריהם ורבי
אלעזר אומר על שם מקומן כדכתיב זיף וטלם ובעלות׃ ופסקו אנשי אמנה׃ אמר רבי יצחק אלו בני
אדם שהן מאמינין בהקב״ה דתניא רבי אליעזר הגדול אומר כל מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל
למחר אינו אלא מקטני אמנה והיינו דאמר ר׳ אלעזר מאי דכתיב כי מי בז ליום קטנות מי גרם לצדיקים
שיתבזבז שולחנן לעתיד לבא קטנות שהיה בהן שלא האמינו בהקב״ה רבא אמר אלו קטני בני רשעי ישראל
הרחיבה שאול נפשה. לאחר שהביאו ממש פורעניות הללו לעולם אשמדאי מלכה דשדחי: אבנים הללו. שבאפול וחסן: פתוחי חותם.
סופן נופלין בגיהנס: זימנין סליק. פעמים (3) עולים בידס שנעניס חקק משמע: במלואותם. שיהיו שלמות שלא ימסרו מהס כלוס:
ופעמים שלח עלה בידם שהרי כשברח דוד מפני חבשלוס ילה ומראה להם שמיר. על פני הדיו כמריןפ החות: איטני של אבר.
מירושלים מחל לדוק בחורים ותומים ועלתה לו שהשיבוהו ושחל גובמח מש״ח בלע״ז: שירא פרנדא. מין משי הוא: סלת צפה
אביתר ולח עלתה לו שנאמר ויעל
על גבי נפה. מרוב סומנה מדבקת
אביתר שנסתלק מן הכהונה מפני
בדופני נפה ודומיספ לעיסה מיה
שלא נענה בחורים ותומים והכי
שנילושה ביין כו׳ נופת דבק הנפה
מניה בסדר עולם" גבי ארון ובבכמו
לופיס סלפה: שתי ככרות הנדבקות
מפני הצשלום ילח עמו עד שעלה
כו׳. שהיתה ברכה מצויה בעיסה
במעלה הזימים ונשחל נחורים ותומים
וכשמדבקין ככרות בדופני התנור
ונסתלק אביתר מן הכהונה גדולה
אחת בדופן זה וחמת בדופן זה
נכנס לדוק תחתיו כדכתיב (שמואל ב
שכנגדו והן תפומות חלפליי״כ בלע״ז
טו) ויאמר המלך ללדוק השב חת
עד שמגעת פני זו לזו כלוף 15 זה שגדל
הארון וגו׳: בימי זכריהו. והוא
ומתפשט והולך ותולה באויר כן חלו
בנו של יהוידע שהיה בימי יוחם:
לפות ומפומות נחויר: מן הצופים.
ערי מגרש. ערי לויס שהטעיכן
ההרים הגבוהים שמשס לופיס
הכתוב מגרסות: עד עמוד כהן
למרחוק: מאי משמע. מהיכח ילפת
וגו׳. אלמח הוו חורים בבית שני:
שלכם כא מן הסריס: כדמתרגם רב
אמור לו. לח שהיו חורים ומומיס
יוסף. כאשר תעשינה הדבורים "): כל
אלא כאדם שחומר לחבירו כו׳ חלמה
הנצוק. המערה מכלי טהור לכלי טמא
כל ימי המקדם ראשון הוו: דתניא.
אין הקילוח מלרפן להיות חיבור לטמה
חגי זכריה ומלאכי נקראו אחרונים:
את מה שבתוך הכלי שהוא מערה
שמעון וישמעאל. רבן שמעון שהיה
ממנו: חוץ מדבש זיפין. שהוא עב
נשיא ורבי ישמעאל בן אלישע (ג)
מחד והרי הוא כמחובר שכשהקילומ
כהן גדול שהרגמס מלכות יון":
פוסק הוא הולך מלמטה למעלה והכי
לחרבא. שעתידין ליהרג נחרב:
אמרינן צמדות 9): הצפחת. ברסק״מ
לקטלא. לשחר מיתות כגון רבי עקיבא
בלע״ז שהן עצות (ד) ונכנסת
שסרקו בשרו במסריקות פיפיות של
השעוס עס הדכם: שמזייפין בו.
ברזל כדאמר בברכות (דף סח:) 8 ור׳
מתוך שהוא טוב ועב מערבין נו מיס
חנניה בן תרדיון שנשרף ורבי יהודה
ויין ואין נכרות נו: שמזייפין. שקרניס
כן בבח בלונביחות של ברזל כדאמר
וסולכי רכיל: שמאמינים בהקדוש
בסנהדרין (דף יל.): שאין מספידין על
ברוך הוא. לוותר ממונס לנוי הדור
הרוגי מלכות. משימת המלך לפיכך
מלוה וללדקה ולהולהת שנתות וימים
טוניס'): שיתבזו שולחנם לעתיד לבא.
מימו בידס: דברים ככתבן. כמשמען
חנן שלמה מסע כמה שהסיעה מן
שאין מקבלין שכר שלס והכי משמע
ההר ולה סיתתוס שוב בכלי ברזל:
כי מי בז ליוס הנח את הלדיקים:
והלא כבר נאמר מגוררות במגירה
קטנות. קטנות המנה: קטני רשעי
וגו׳: שמיר למאי אתא. דאמרי' נמס׳
בני ישראל. שמתו כשהן קטניס: גיטין
(דף סמ.) שהביאו שמיר ע״י שממוצזין
אםמדחי
שמבזבזין