אָזְלָא
שֶמְבַזְבְזִין דִין אֲבִיהֶם לֶעָתִיד לָבוֹא אוֹמְרִים
לְפָנָיו רִבוֹנוֹ שֶל עוֹלָם מֵאַחַר שֶאַתָּה עָתִיד
לִיפָרַע מֵהֶן לָמָה הִקְהִיתָה שִינֵּיהֶם בָם אָמַר
ר׳ אֶילְעָא בַר יְבֶרֶכְיָה אִלְמָלֵא תְּפִלָּתוֹ שֶל
דָוְִד הָיוּ כָל יִשְרָאֵל מוֹכְרֵי רְבָב שֶנֶּאֱמַר
שִיתָה ה׳ מוֹרָה לָהֶם וא״ר אֶילְעָא בַר
יְבֶרֶכְיָה אִלְמָלֵא תְּפִלָּתוֹ שֶל חֲבַקּוּק הָיוּ ב׳
תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מִתְכַסִּים בְטַלִּית אַחַת וְְעוֹסְקִין
בַתּוֹרָה שֶנֶּאֱמַר ה׳ שָמַעְתִּי שִמְעֲך יָרֵאתִי
ה׳ פָעָלְך בְקֶרֶב שָנִים חַיֵּיהוּ אַל תִּקְרָא בְקֶרֶב
שָנִים אֶלָּא בִקְרוֹב שְנַיִם וְְאָמַר ר׳ אֶילְעָא
בַר יְבֶרֶכְיָה שְנֵי תַלְמִידֵי חֲכָמִים הַמְהַלְּכִין
בַדֶרֶךְ וְְאֵין בֵינֵיהֶן דִבְרֵי תוֹרָה רְאוּיִן לִישָּרֵף
בָאֵש שֶנֶּאֱמַר וְַיְהִי הֵמָה הוֹלְכִים הָלוֹךְ וְְדַבֵר
וְְהִנֵּה רֶכֶב אֵש וְגוֹ׳ טַעְמָא דְאִיכָא דִיבוּר
הָא לֵיכָא דִיבוּר רְאוּיִן לִישָּרֵף וא״ר אֶילְעָא
בַר יְבֶרֶכְיָה שְנֵי ת״ח הַדָרִין בְעִיר אַחַת וְְאֵין
נוֹחִין זֶה לָזֶה בַהֲלָכָה אֶחָד מֵת וְְאֶחָד גּוֹלֶה
שֶנֶּאֱמַר לָנוּס שָמָה רוֹצֵחַ אֲשֶר יִרְצַח אֶת
רֵעֵהוּ בִבְלִי דַעַת וְְאֵין דַעַת אֶלָּא תּוֹרָה
שֶנֶּאֱמַר נִדְמוּ עַמִי מִבְלִי הַדָעַת אָמַר ר׳
יְהוּדָה בְרֵיהּ דר׳ חִיָּיא כָל ת״ח הָעוֹסֵק
בַתּוֹרָה מִתּוֹךְ הַדְחָק תְּפִלָּתוֹ נִשְמַעַת שֶנֶּאֱמַר
כִי עַם בְצִיּוֹן יֵשֵב בִירוּשָלַיִם בָכָה לאֹ תִבְכֶה
חָנוֹן יָחְנְך לְקוֹל זַעֲקֶך כְשָמְעָתוֹ עָנָךְ וּכְתִיב
בַתְרֵיהּ וְְנָתַן ה׳ לָכֶם לֶחֶם צַר וּמַיִם לָחַץ
ר׳ אַבָהוּ אוֹמֵר מַשְבִיעִין אוֹתוֹ מִזִּיו שְכִינָה
שֶנֶּאֱמַר וְְהָיוּ עֵינֶיך רוֹאוֹת אֶת מוֹרֶיך ר׳
אַחָא בַר חֲנִינָא אָמַר אַף אֵין הַפַרְגּוֹד נִנְעָל
בְפָנָיו שֶנֶּאֱמַר וְְלאֹ יִכָנֵף עוֹד מוֹרֶיך׃ רשב״ג
אוֹמֵר מִשּוּם ר׳ יְהוֹשֻעַ מִיּוֹם שֶחָרַב בהמ״ק
אֵין וכו׳׃ אֲמַר רָבָא בְכָל יוֹם וְְיוֹם מְרוּבָה
קִלְלָתוֹ מִשֶּל חֲבֵירוֹ שֶנֶּאֱמַר בַבקֶֹר תּאֹמַר
מִי יִתֵּן עֶרֶב וּבָעֶרֶב תּאֹמַר מִי יִתֵּן בקֶֹר הֵי
בקֶֹר אִילֵימָא בקֶֹר דִלְמָחָר מִי יָדַע מַאי הָוְֵי
אֶלָּא דְחָלֵיף וְְאֶלָּא עָלְמָא אַמַאי קָא מִקַּיֵּים
אַקְּדוּשָּה דְסִידְרָא וְְאַיְהֵא שְמֵיהּ רַבָא דְאַגַּדְתָּא
שנא׳ אֶרֶץ עֵפָתָה כְמוֹ אוֹפֶל צַלְמָוְֶת וְְלאֹ
סְדָרִים הָא יֵש סְדָרִים תּוֹפִיעַ מֵאוֹפֶל׃ וְְלאֹ
יָרַד טַל לִבְרָכָה וְְנִיטַּל טַעַם פֵירוֹת וכו׳׃
תַּנְיָא ר״ש בֶן אֶלְעָזָר אוֹמֵר טָהֲרָה בִטְּלָה
טַעַם וְְרֵיחַ מַעֲשֵר בִיטֵּל שוּמָן דָגָן רַב הוּנָא
אַשְכַח תּוּמַרְתָּא דְחִינּוּנִיתָא שְקָלָהּ כְרָכָהּ
בְסוּדָרֵיהּ אֲתָא רַבָה בְרֵיהּ א״ל מוֹרְחִינָא רֵיחָא
דְחִינּוּנִיתָא א״ל בְנֵי טָהֲרָה יֵש בְך יָהֲבָהּ
נִיהֲלֵיהּ אַדְהָכִי אֲתָא אַבָא בְרֵיהּ שְקָלָהּ יָהֲבָהּ
נִיהֲלֵיהּ א״ל בְנִי שִמַחְתָּ אֶת לִבִי וְְהִקְהִיתָה אֶת
שִינַּי הַיְינוּ דְאָמְרִי אֱינָשֵי רַחֲמֵי דְאַבָא אַבְנֵי
רַחֲמֵי דִבְנֵי אַבְנֵי דְהָוְוּ לֵיהּ רַב אַחָא בַר יַעֲקבֹ
אִיטַּפַל בֵיהּ בְרַב יַעֲקבֹ בַר בְרַתֵּיהּ כִי גָּדַל
א״ל אַשְקְיָין מַיָּא אָמַר לוֹ לָאו בְרִיךְ אֲנָא וְְהַיְינוּ דְאָמְרִי אֱינָשֵי רְבֵי רְבֵי בַר
בְרַתָּךְ אֲנָא׃ מתני׳ בַפוּלְמוּס שֶל אַסְפַסְיָינוּס גָּזְרוּ עַל עַטְרוֹת חֲתָנִים וְְעַל הָאִירוּס בַפוּלְמוּס שֶל טִיטוּס
גָּזְרוּ עַל עַטְרוֹת כַלּוֹת וְְשֶלּאֹ יְלַמֵד אָדָם אֶת בְנוֹ יְוְָוְנִית בַפוּלְמוּס הָאַחֲרוֹן גָּזְרוּ שֶלּאֹ תֵּצֵא הַכַלָּה בְאַפִרְיוֹן בְתוֹךְ
הָעִיר וְְרַבוֹתֵינוּ הִתִּירוּ שֶתֵּצֵא הַכַלָּה בְאַפִרְיוֹן בְתוֹךְ הָעִיר מִשֶּמֵת ר״מ בָטְלוּ מוֹשְלֵי מְשָלִים מִשֶּמֵת בֶן עַזַּאי
בָטְלוּ הַשַּקְדָנִים מִשֶּמֵת בֶן זוֹמָא בָטְלוּ הַדַרְשָנִים מִשֶּמֵת ר״ע בָטֵל כְבוֹד הַתּוֹרָה מִשֶּמֵת ר׳ חֲנִינָא בֶן דוֹסָא
בָטְלוּ אַנְשֵי מַעֲשֶה מִשֶּמֵת ר׳ יוֹסֵי קָטנְֹתָּא פָסְקוּ חֲסִידִים וְְלָמָה נִקְרָא שְמוֹ קָטנְֹתָּא שֶהָיָה קָטנְֹתָּא שֶל חֲסִידִים מִשֶּמֵת רַבִי יוֹחָנָן
בֶן זַכַאי בָטֵל זִיו הַחָכְמָה מִשֶּמֵת ר״ג הַזָּקֵן בָטַל כְבוֹד הַתּוֹרָה וּמֵתָה טָהֲרָה וּפְרִישוּת מִשֶּמֵת רַבִי יִשְמָעֵאל בֶן פָאבִי בָטְלָה זִיו הַכְהוּנָּה
מִשֶּמֵת רַבִי בָטַל עֲנָוְָה וְְיִרְאַת חֵטְא׃ [ גמ׳ ת״ר ] ר׳ פִנְחָס בֶן יָאִיר אוֹמֵר מִשֶּחָרַב בהמ״ק בוֹשוּ חֲבֵרִים וּבְנֵי חוֹרִין וְְחָפוּ ראשָם וְְנִדַלְדְלוּ
אַנְשֵי מַעֲשֶה וְְגָבְרוּ בַעֲלֵי זְרוֹעַ וּבַעֲלֵי לָשוֹן וְְאֵין דוֹרֵש וְְאֵין מְבַקֵּש וְְאֵין שוֹאֵל עַל מִי לָנוּ לְהִשָּעֵן עַל אָבִינוּ שֶבַשָּמַיִם ר״א הַגָּדוֹל אוֹמֵר
מִיּוֹם שֶחָרַב בֵית הַמִקְדָש שָרוּ חַכִימַיָּא לְמֶהֱוְֵי כְסָפְרַיָּא וְְסָפְרַיָּא כְחַזָּנַיָּא וְְחַזָּנַיָּא כְעַמָא דְאַרְעָא וְְעַמָא דְאַרְעָא
שמבזבזין דין אביהם. קורעיס דין חציהס שכשנאין לדוכס חומרים בה ריח טוב ומין ממריס הוא לעלמן: טהרה יש בך. לפיכך מרימה
לפניו וכו׳: הקהיתה שיניהם. למה החבלמס ולערמס עלינו במותינו לך ולא נטל הריח מאזלך: אתא בדיה. דרבה בר רב הונא: א״ל.
ונפרעת מהס בחייהם: מוכרי רבב. רכב הוא דבר מחוס כגון חלב רב הונח לבריה: שמחת את לבי. נטהכתך: והקהיתה את שיני.
ושומן ונדבק בבגדים ונמאסין ואין לך אדם מתעסק בהם אלא עני: שהרחימני שאהבתך על בכך יותר מעלי שנטלת ממני ונתת לו:
שיתה ה׳ מורה להם. לעיל מינים
רחמי. חסנה: איטפל ביה. גידלו
כתיב כי לח לכלח ישכח חניון תקות
בביתו: רבי רבי. גדל גדל חומי
אוצר החכמה|
ואע"פ כן איני בכך: בר ברתך
ענויס ד מאבד לעד שימה ה׳ מולה
אנא. ואין עלי לכבדך ככן:
להס מן להס מרות לאומן ענייס
מתני' בפולמוס. מיל שהביא
עושר שיהו הגויס נוהגין בהס
אספסיינוס על ירושלים: עטרות
כבוד וידעו הגוים שהן חכום ואינס
חתנים ואירוס. מפרט בגמרא:
אלהות שאין כל הכבוד והגדולה
בפולמוס של טיטוס. שהציח הורקנוס
סלהס: מתכסין בטלית אחת. מסוס
האריסתובלום חמיו ובין זה לזה היו
עוני: בקרב שנים, אותה פעולה שלך
ממשיס ושמיס שנה כדאמר בסדר
דהיינו דבר תורה שהיא בקירוב שניס
עולספ): עטרות כלות. מפרס
סטניס לריכין להתקרב יחד בכיסוי
בגמרא: בפולמוס האחרון. הוא של
חמד: חייהו. רפאסו והרווח להס
חורבן הבית ושל טיטוס כמי סוס:
ומן להס מיותס: המה הולכים הלוך
באפריון בתוך העיר. שהיו מוליכין
ודבר. בדברי תורה באליהו ונחליםע
אותה מבית אביה לבית בעלה ואפריון
כתיב: ראוין לישרף. שעל מנת כן
של מעילים וטליתות מוזהבות מוקפות
נא הרכב חם עליהם: אחד מת. ע״י
לה: מושלי משלות. לתת חות הממלא
מצירו שהרגו בשוגג וזה גולה לערי
וטעס לחכמה ליכנס נה בשערי
מקלט ואם אין כאן מיתה סימן
בינה כגון ממשלות שועלים דחמר
למימה (ז) וגלות סימן לגלות שהמל
בסנהדרין (דף למ:) כי הוה דרים
מת והמד גולה: בבלי דעת. על
ר״מ בפירקה הוה דרים מילתא
שלא היה להם דעת להיות מלמדין זה
שמעתה ותילמח אגדתח ומילתא
את זה ולמדין זה מזה: נדמו עמי.
מתלי: שקדנים. סוקדין על דלתות
וסיפיה דקרה ותשכח תורת אלהיך:
בית המדרש לילה ויום כדאמר
כי עם בציון ישב. אלו יושני ישיבת
ביבמות (דף סג:) אבל מה אעשה
תורה וסיפה דקרא מכון ימכך לקול
שנפסי משקה בתורה: הדרשנים.
זעקך: לחם צר. במי הכתוב מדבר
שהיה נקי בטעמי המקראות כדאמר
במי שמזונותיו קטין עליו ואעפ״כ
לא זכיתי שמחמר יליחת מלריס
יושב ועוסק בתורה: והיו עיניך וגו'.
בלילות עד שדרשה בן זומא (ברכות
וכן בתריה כתיב ולא יכנף": פרגוד.
דף יב:): בטל כבוד תורה, שהיה
מחילה: לא יכנף. לא ימכסה ממך
נותן לנו לדרום כל קון וקון של כל
בכנף בגדו ומחילתו: דלמחר. מי
חות וכ״ש מינות יתירות וחומיות
יתן סיבה יוס: מי ידע. חס ייטב
יתירות כגון נת ונת אני דורש
מן הלילה: אלא דחליף. מי יתן והיה
(סנהדרין דף נה:) וזהו כבוד תורה
זה יוס הבא כזה שעבר: אלא עלמא
גדול שאין בה דבר לבטלה: אנשי
אמאי מקיים. מאחר שהקללה הולכת
מעשה. בטוח בחשיבותו ועושה
תמיד ורצה: אקדושה דסידרא. סדר
מעשים מופלאים כדחמר בתענית
קדושה שלא תקנוה חלה שיהו כל
(דף כה.) כמטי כסוריך יאמר לחומן
ישראל עוסקין בתורה בכל יום דבר
וידלוק ולעזים להביא זהניס בקרניסס:
מועט שחומר קריאתו ותרגומו והן
קטנותם של חסידים. שהיו המסידיס
כעוסקין בתורה וכיון שנוהג בכל
הולכים וכלים והוא היה מקטניהס
ישראל בתלמידים ונעמי הארן וים
וסופן: זיו החכמה. זה לא ידענא
כאן שתיס קדושת השם ותלמוד התורה
מחי היא": משמת ר״ג הזקן בטל
מציב הוא. וכן יהא שמיה רבה מברך
כבוד התורה. במסכת מגילה (דף כא.)
שעונין אמר הגדה שהלרסן דורם
אמרינן שעד שמת הוא היה בריאות
ברביס" בכל שנת היו נוהגין כך וסס
בעולם ולא היו למידין תורה אלא
היו נקבלין כל העם לשמוע ) לפי
מעומד משמת הוא ירד מולי לעולם
שאינו יוס של מלאכה וים כאן תורה
וסולרכו ללמוד תורה מיוםב: בטל זיו
וקידום הסס: סדרים. סדרי פרטיות
הכהונה, שהיה מכס ועשיר וכהנים
דמוכס: טהרה, שפסקה מישראל:
רבים אוכלין על שולחנו: ובני חורין.
ביטלה טעם. הפירות ורימס
מיומסין: חפו ראשם. שגברה יד
שמתוך שהיו טהורים ונוהגין בטהרה
עזי פנים ממזכיס שהס עסיריס
אף הקב״ה מטהר פירותיהן מריח
וחלו ענייס: נדלדלו אנשי מעשה. אין
רע ומטעס רע: מעשר ביטל
חם להס: ואין דורש. לישראל: ואין
שומן דגן. בעון פיסוק מעשרות פסק
מבקש. עליהם רחמים: שרו חכימיא.
שומן הדגן כשמו של מעשר דאיקרי
התחילו החכמים: ספריא. מלמדי
חלב כדכתיב כל חלב ילהר וגו׳
תינוקות שהס קטניס מן החכמים:
(במדבר יח): דחינוניתא. שמינה וים
כעמא דארעא. כעמי הארץ "):
זה