אזלא
שמבזבזין דין אביהם לעתיד לבוא אומרים
לפניו רבונו של עולם מאחר שאתה עתיד
ליפרע מהן למה הקהיתה שיניהם בם אמר
ר׳ אילעא בר יברכיה אלמלא תפלתו של
דוד היו כל ישראל מוכרי רבב שנאמר
שיתה ה׳ מורה להם וא״ר אילעא בר
יברכיה אלמלא תפלתו של חבקוק היו ב׳
תלמידי חכמים מתכסים בטלית אחת ועוסקין
בתורה שנאמר ה׳ שמעתי שמעך יראתי
ה׳ פעלך בקרב שנים חייהו אל תקרא בקרב
שנים אלא בקרוב שנים ואמר ר׳ אילעא
בר יברכיה שני תלמידי חכמים המהלכין
בדרך ואין ביניהן דברי תורה ראוין לישרף
באש שנאמר ויהי המה הולכים הלוך ודבר
והנה רכב אש וגו׳ טעמא דאיכא דיבור
הא ליכא דיבור ראוין לישרף וא״ר אילעא
בר יברכיה שני ת״ח הדרין בעיר אחת ואין
נוחין זה לזה בהלכה אחד מת ואחד גולה
שנאמר לנוס שמה רוצח אשר ירצח את
רעהו בבלי דעת ואין דעת אלא תורה
שנאמר נדמו עמי מבלי הדעת אמר ר׳
יהודה בריה דר׳ חייא כל ת״ח העוסק
בתורה מתוך הדחק תפלתו נשמעת שנאמר
כי עם בציון ישב בירושלים בכה לא תבכה
חנון יחנך לקול זעקך כשמעתו ענך וכתיב
בתריה ונתן ה׳ לכם לחם צר ומים לחץ
ר׳ אבהו אומר משביעין אותו מזיו שכינה
שנאמר והיו עיניך רואות את מוריך ר׳
אחא בר חנינא אמר אף אין הפרגוד ננעל
בפניו שנאמר ולא יכנף עוד מוריך׃ רשב״ג
אומר משום ר׳ יהושע מיום שחרב בהמ״ק
אין וכו׳׃ אמר רבא בכל יום ויום מרובה
קללתו משל חבירו שנאמר בבקר תאמר
מי יתן ערב ובערב תאמר מי יתן בקר הי
בקר אילימא בקר דלמחר מי ידע מאי הוי
אלא דחליף ואלא עלמא אמאי קא מקיים
אקדושה דסידרא ואיהא שמיה רבא דאגדתא
שנא׳ ארץ עפתה כמו אופל צלמות ולא
סדרים הא יש סדרים תופיע מאופל׃ ולא
ירד טל לברכה וניטל טעם פירות וכו׳׃
תניא ר״ש בן אלעזר אומר טהרה בטלה
טעם וריח מעשר ביטל שומן דגן רב הונא
אשכח תומרתא דחינוניתא שקלה כרכה
בסודריה אתא רבה בריה א״ל מורחינא ריחא
דחינוניתא א״ל בני טהרה יש בך יהבה
ניהליה אדהכי אתא אבא בריה שקלה יהבה
ניהליה א״ל בני שמחת את לבי והקהיתה את
שיני היינו דאמרי אינשי רחמי דאבא אבני
רחמי דבני אבני דהוו ליה רב אחא בר יעקב
איטפל ביה ברב יעקב בר ברתיה כי גדל
א״ל אשקיין מיא אמר לו לאו בריך אנא והיינו דאמרי אינשי רבי רבי בר
ברתך אנא׃ מתני׳ בפולמוס של אספסיינוס גזרו על עטרות חתנים ועל האירוס בפולמוס של טיטוס
גזרו על עטרות כלות ושלא ילמד אדם את בנו יוונית בפולמוס האחרון גזרו שלא תצא הכלה באפריון בתוך
העיר ורבותינו התירו שתצא הכלה באפריון בתוך העיר משמת ר״מ בטלו מושלי משלים משמת בן עזאי
בטלו השקדנים משמת בן זומא בטלו הדרשנים משמת ר״ע בטל כבוד התורה משמת ר׳ חנינא בן דוסא
בטלו אנשי מעשה משמת ר׳ יוסי קטנתא פסקו חסידים ולמה נקרא שמו קטנתא שהיה קטנתא של חסידים
משמת רבי יוחנן בן זכאי בטל זיו החכמה משמת ר״ג הזקן בטל כבוד התורה ומתה טהרה ופרישות משמת
רבי ישמעאל בן פאבי בטלה זיו הכהונה משמת רבי בטל ענוה ויראת חטא׃ [ גמ׳ ת״ר ] ר׳ פנחס בן יאיר
אומר משחרב בהמ״ק בושו חברים ובני חורין וחפו ראשם ונדלדלו אנשי מעשה וגברו בעלי זרוע ובעלי
לשון ואין דורש ואין מבקש ואין שואל על מי לנו להשען על אבינו שבשמים ר״א הגדול אומר מיום
שחרב בית המקדש שרו חכימיא למהוי כספריא וספריא כחזניא וחזניא כעמא דארעא ועמא דארעא
שמבזבזין דין אביהם. קורעיס דין חציהס שכשנאין לדוכס חומרים בה ריח טוב ומין ממריס הוא לעלמן: טהרה יש בך. לפיכך מרימה
לפניו וכו׳: הקהיתה שיניהם. למה החבלמס ולערמס עלינו במותינו לך ולא נטל הריח מאזלך: אתא בדיה. דרבה בר רב הונא: א״ל.
ונפרעת מהס בחייהם: מוכרי רבב. רכב הוא דבר מחוס כגון חלב רב הונח לבריה: שמחת את לבי. נטהכתך: והקהיתה את שיני.
ושומן ונדבק בבגדים ונמאסין ואין לך אדם מתעסק בהם אלא עני: שהרחימני שאהבתך על בכך יותר מעלי שנטלת ממני ונתת לו:
שיתה ה׳ מורה להם. לעיל מינים
רחמי. חסנה: איטפל ביה. גידלו
כתיב כי לח לכלח ישכח חניון תקות
בביתו: רבי רבי. גדל גדל חומי
אוצר החכמה|
ענויס ד מאבד לעד שימה ה׳
מולה ואע"פ כן איני בכך: בר
ברתך להס מן להס מרות לאומן
ענייס אנא. ואין עלי לכבדך ככן:
עושר שיהו הגויס נוהגין בהס
מתני' בפולמוס. מיל שהביא כבוד
וידעו הגוים שהן חכום ואינס
אספסיינוס על ירושלים: עטרות
אלהות שאין כל הכבוד והגדולה
חתנים ואירוס. מפרט בגמרא:
סלהס: מתכסין בטלית אחת. מסוס
בפולמוס של טיטוס. שהציח הורקנוס
עוני: בקרב שנים, אותה פעולה שלך
האריסתובלום חמיו ובין זה לזה היו
דהיינו דבר תורה שהיא בקירוב שניס
ממשיס ושמיס שנה כדאמר בסדר
עולספ): עטרות כלות. מפרס
סטניס לריכין להתקרב יחד בכיסוי
חמד: חייהו. רפאסו והרווח להס
בגמרא: בפולמוס האחרון. הוא של
ומן להס מיותס: המה הולכים הלוך
חורבן הבית ושל טיטוס כמי סוס:
ודבר. בדברי תורה באליהו ונחליםע
באפריון בתוך העיר. שהיו מוליכין
כתיב: ראוין לישרף. שעל מנת כן
אותה מבית אביה לבית בעלה ואפריון
נא הרכב חם עליהם: אחד מת. ע״י
של מעילים וטליתות מוזהבות מוקפות
מצירו שהרגו בשוגג וזה גולה לערי
לה: מושלי משלות. לתת חות הממלא
מקלט ואם אין כאן מיתה סימן
וטעס לחכמה ליכנס נה בשערי
למימה (ז) וגלות סימן לגלות שהמל
בינה כגון ממשלות שועלים דחמר
מת והמד גולה: בבלי דעת. על
בסנהדרין (דף למ:) כי הוה דרים
שלא היה להם דעת להיות מלמדין זה
ר״מ בפירקה הוה דרים מילתא
את זה ולמדין זה מזה: נדמו עמי.
שמעתה ותילמח אגדתח ומילתא
וסיפיה דקרה ותשכח תורת אלהיך:
מתלי: שקדנים. סוקדין על דלתות
כי עם בציון ישב. אלו יושני ישיבת
בית המדרש לילה ויום כדאמר
תורה וסיפה דקרא מכון ימכך לקול
ביבמות (דף סג:) אבל מה אעשה
זעקך: לחם צר. במי הכתוב מדבר
שנפסי משקה בתורה: הדרשנים.
במי שמזונותיו קטין עליו ואעפ״כ
שהיה נקי בטעמי המקראות כדאמר
יושב ועוסק בתורה: והיו עיניך וגו'.
לא זכיתי שמחמר יליחת מלריס
וכן בתריה כתיב ולא יכנף": פרגוד.
בלילות עד שדרשה בן זומא (ברכות
מחילה: לא יכנף. לא ימכסה ממך
דף יב:): בטל כבוד תורה, שהיה
בכנף בגדו ומחילתו: דלמחר. מי
נותן לנו לדרום כל קון וקון של כל
יתן סיבה יוס: מי ידע. חס ייטב
חות וכ״ש מינות יתירות וחומיות
מן הלילה: אלא דחליף. מי יתן והיה
יתירות כגון נת ונת אני דורש
זה יוס הבא כזה שעבר: אלא עלמא
(סנהדרין דף נה:) וזהו כבוד תורה
אמאי מקיים. מאחר שהקללה הולכת
גדול שאין בה דבר לבטלה: אנשי
תמיד ורצה: אקדושה דסידרא. סדר
מעשה. בטוח בחשיבותו ועושה
קדושה שלא תקנוה חלה שיהו כל
מעשים מופלאים כדחמר בתענית
ישראל עוסקין בתורה בכל יום דבר
(דף כה.) כמטי כסוריך יאמר לחומן
מועט שחומר קריאתו ותרגומו והן
וידלוק ולעזים להביא זהניס בקרניסס:
כעוסקין בתורה וכיון שנוהג בכל
קטנותם של חסידים. שהיו המסידיס
ישראל בתלמידים ונעמי הארן וים
הולכים וכלים והוא היה מקטניהס
כאן שתיס קדושת השם ותלמוד התורה
וסופן: זיו החכמה. זה לא ידענא
מציב הוא. וכן יהא שמיה רבה מברך
מחי היא": משמת ר״ג הזקן בטל
כבוד התורה. במסכת מגילה (דף כא.)
שעונין אמר הגדה שהלרסן דורם
ברביס" בכל שנת היו נוהגין כך וסס
אמרינן שעד שמת הוא היה בריאות
היו נקבלין כל העם לשמוע ) לפי
בעולם ולא היו למידין תורה אלא
שאינו יוס של מלאכה וים כאן תורה
מעומד משמת הוא ירד מולי לעולם
וקידום הסס: סדרים. סדרי פרטיות
וסולרכו ללמוד תורה מיוםב: בטל זיו
דמוכס: טהרה, שפסקה מישראל:
הכהונה, שהיה מכס ועשיר וכהנים
ביטלה טעם. הפירות ורימס
רבים אוכלין על שולחנו: ובני חורין.
שמתוך שהיו טהורים ונוהגין בטהרה
מיומסין: חפו ראשם. שגברה יד
אף הקב״ה מטהר פירותיהן מריח
עזי פנים ממזכיס שהס עסיריס
רע ומטעס רע: מעשר ביטל
וחלו ענייס: נדלדלו אנשי מעשה. אין
שומן דגן. בעון פיסוק מעשרות פסק
חם להס: ואין דורש. לישראל: ואין
שומן הדגן כשמו של מעשר דאיקרי
מבקש. עליהם רחמים: שרו חכימיא.
חלב כדכתיב כל חלב ילהר וגו׳
התחילו החכמים: ספריא. מלמדי
(במדבר יח): דחינוניתא. שמינה וים
תינוקות שהס קטניס מן החכמים:
זה
כעמא דארעא. כעמי הארץ "): אזלא