מט׃עגלה ערופהפרק תשיעיסוטה

אזלא ודלדלה ואין שואל ואין מבקש על מי  יש להשען על אבינו שבשמים בעקבות  משיחא חוצפא יסגא ויוקר יאמיר הגפן  תתן פריה והיין ביוקר ומלכות תהפך למינות  ואין תוכחת בית וועד יהיה לזנות והגליל  יחרב והגבלן ישום ואנשי הגבול יסובבו  מעיר לעיר ולא יחוננו וחכמות סופרים  תסרח ויראי חטא ימאסו והאמת תהא  נעדרת נערים פני זקנים ילבינו זקנים יעמדו  מפני קטנים בן מנוול אב בת קמה באמה  כלה בחמותה אויבי איש אנשי ביתו פני  הדור כפני הכלב הבן אינו מתבייש מאביו  ועל מה יש לנו להשען על אבינו שבשמים׃  (גמ׳ ) אמר רב לא שנו אלא של מלח  וגפרית אבל של הדס ושל וורד מותר  ושמואל אומר אף של הדס ושל וורד אסור  של קנים ושל חילת מותר ולוי אמר אף  של קנים ושל חילת אסור וכן תני לוי  במתניתיה אף של קנים ושל חילת אסור׃  ועל האירוס׃ מאי אירוס א״ר אלעזר טבלא  דחד פומא רבה בר רב הונא עבד ליה  לבריה טנבורא אתא אבוה תבריה אמר ליה  מיחלף בטבלא דחד פומא זיל עביד ליה  אפומא דחצבא או אפומא דקפיזא׃ בפולמוס  של טיטוס גזרו על עטרות כלות וכו׳׃ מאי  עטרות כלות אמר רבה בר בר חנה אמר ר׳  יוחנן עיר של זהב תניא נמי הכי איזהו  עטרות כלות עיר של זהב אבל עושה אותה  כיפה של מילת תנא אף על חופת חתנים  גזרו מאי חופת חתנים זהורית המוזהבות  תניא נמי הכי אלו הן חופת חתנים זהורית  המוזהבות אבל עושה פפירית ותולה בה כל  מה שירצה׃ ושלא ילמד את בנו יוונית׃  ת״ר כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה  היה הורקנוס מבחוץ ואריסטובלוס מבפנים  בכל יום ויום היו משלשלין דינרים בקופה  ומעלין להן תמידים היה שם זקן אחד שהיה  מכיר בחכמת יוונית לעז להם בחכמת  יוונית אמר להן כל זמן שעוסקים בעבודה אין נמסרין בידכם למחר שלשלו להם דינרים בקופה והעלו  להם חזיר כיון שהגיע לחצי חומה נעץ צפרניו נזדעזעה א״י ארבע מאות פרסה אותה שעה אמרו  ארור אדם שיגדל חזירים וארור אדם שילמד לבנו חכמת יוונית ועל אותה שנה שנינו מעשה ובא  עומר מגגות צריפים ושתי הלחם מבקעת עין סוכר איני והאמר רבי בא״י לשון סורסי למה אלא אי  לשון הקודש אי לשון יוונית ואמר רב יוסף בבבל לשון ארמי למה אלא או לשון הקודש או לשון פרסי  לשון יוונית לחוד וחכמת יוונית לחוד וחכמת יוונית מי אסירא והאמר רב יהודה אמר שמואל משום  רשב״ג מאי דכתיב עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי אלף ילדים היו בבית אבא חמש מאות למדו  תורה וחמש מאות למדו חכמת יוונית ולא נשתייר מהן אלא אני כאן ובן אחי אבא בעסיא שאני של  בית ר״ג דקרובין למלכות הוו דתניא מספר קומי הרי זה מדרכי האמורי אבטולוס בן ראובן התירו  לספר קומי שהוא קרוב למלכות של בית רבן גמליאל התירו להן חכמה יוונית מפני שקרובין  למלכות׃ בפולמוס האחרון גזרו שלא תצא כלה באפריון וכו׳׃ מ״ט משום צניעותא׃ משמת רבן יוחנן  בטלה החכמה׃ ת״ר משמת רבי אליעזר נגנז ס״ת משמת רבי יהושע בטלה עצה ומחשבה משמת  ר״ע בטלו זרועי תורה ונסתתמו מעיינות החכמה משמת רבי אלעזר בן עזריה בטלו עטרות חכמה  שעטרת חכמים עשרם משמת רבי חנינא בן דוסא בטלו אנשי מעשה משמת אבא יוסי בן  קטונתא בטלו חסידים ולמה נקרא שמו אבא יוסי בן קטונתא שהיה מקטני חסידים משמת בן עזאי  בטלו השקדנין משמת בן זומא בטלו הדרשנין משמת רשב״ג עלה גובאי ורבו צרות משמת רבי הוכפלו  צרות׃ משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא׃ אמר ליה רב יוסף לתנא לא תיתני ענוה דאיכא אנא אמר ליה רב נחמן לתנא לא  תיתני יראת חטא דאיכא אנא׃ הדרן עלך עגלה ערופה וסליקא לה מסכת סוטה  אזלא ונוולא. הולכים ודליס וממנוולים: בעקבות המשיח. בסוף היה שם זקן אחד. מבפנים: לעז להם. לאומן שנמון: נעץ צפרניו  הגלות לפני ביאת משיח: והיין ביוקר. שהכל עוסקין במשתחות: נזדעזעה. מחמת המלך שנערה על חילול שמו: ועל אותה שנה  " ואין תוכחה. אין לך אדם שיוכל להוכיח שכולס נכשלים בחטחות שנינו כו׳. שאותה שנה החריבו החיילות את הזרעים מסצינות  וכשמוכימין אומר לו חתה כמוני: ובית הוועד. של חכמיס יהיו מדינת ירושלים והולרך להביא אותה שנה את העומר מגגות לריפיס  לבית זכות שכלו החכמים ואין לומד  ובשאר השנים מלות העומר להביא  תורה ויהח חרב מאין חים ובעלי  מן הקרוב לירושלים כדכתיב (ויקרא  זימה מתגודדים שס מפני שמון  כג) כרמל (ג) מקריבו שיהח הזרע  לעיר היו בתי מדרשות שלהם:  למ והכר מלח ממנו) וכשהוא נא  גמ׳ של מלח ושל גפרית. ענין  מרחוק מתייבש ומתמעך ואין כל  עטרה עושין מחבן של מלח שהוא  השכלת מלח מן הגרעין: לשון סורסי.  כלול כאבן הבדולח וקורין שליימי״מ  קרוב הוח ללשון הרמי וחומר אני  ולובעין אותה כמין ליורין בגפרית  שזה לשון גמרת ירושלמי וחומות  כשס שעושין בכלי זהב וכסף וקולין  העולם קורין אותו לינג״ח סוריי״א:  כחול״ח: חילית. ליסק״ח כמין גומה  או לשון יווני. שהיו קרובין לארן יון  הגדל במיס: טבלא דחד פומא.  ולסון יון יפה מזה והיה לו לספר  זוג של עינבל חמד שמקשקשין נו  נו: מאי דכתיב לה גרם חלה כ״ם  לסיר בבית המשמחות: טנבורא.  קרה מקרה זה על עלמו ואמר שעליו  כך קורין אותו בלשון לעז מנצור  לעולל את עיניו בבכי יותר מן הכל:  והוא עשוי דפנותיו עגולות כעין  עוללה. מנוולת חת (ד) עניית]:  נפה וקושרין בדפנותיו מוטין של  לנפשי. על נפשי מפני קורומיי:  ברזל ושוטמין על פיו עור כשהוא  מספר קומי. שערו שלפניו ומנימ  לח ומותח והוח מתייבם שס מחליו  בלורית מאחוריו: מדרכי האמורי.  וכשמכין עליו במקל דק הוא מוליה  שהן מנימין בלורית לפס עבודת  קול צלול וים חומנין שיודעין להכות  כוכביס: נגנז ספר תורה. שהיה  עליו מכה אחר מכה כסדר עד  בעל הלכות מפי שמועה הרבה  שנשמע כמין שיר: מיחלף בטבלא  וסדורות נפיו כאילו כתוב בספר  דחד פומא. זוג של עינבל שעוסיס  כדאמר בסנהדרין (דף סמ.) הרבה  בבית משמחות דומה לו בקול ואמי  מורה למדתי מרבותיי ולא עוד אלא  למעבד הסוח דגזור עליה: קפיזא.  שאני שונה שלמת חלפים הלכות  כלי מחזיק ג׳ לוגין: עיר של זהב.  בנטיעות קיםואין ושלם מחומ בנהרמ  עטרה של זהב ועיר של זהב מלויירת  עזה: עצה ומחשבה. סהיה זהיר  עליס: כיפה. כמו כובע של למר  בדרשות ונקי בהלכות ונתשובת  לכן שקורין פילטר״מ: זהורית  האפיקורסים ולהבין ברמזיהס  המוזהבות. טלית לבועה שני ובו  כדאמרי׳ בפ״ק לחגיגה (דף ה:) כי  קבועין טסי זהב עד שמעמידין אותה  נח נפשיה אמרו ליה רצון מחי  מהוי כמין כיפה: אבל עושה הוא  עלן ממינים אמר להן אבדה עלה  פריפרית. כמין כיפה של מעגלי ען  מבני ישראל נסרמה חכמה של  כמו שאנו עושין ותולין בה לכיפין  עובדי כוכביספ]: זרועי תורה.  וכדידי זהב כמו שאנו עושין: חכמת  עומק סברה ולסמוך טעמי תורה  יוונית. לסון מכמה שמדברים בו  שבעל פה על מדרשי המקרחות  בני פלטין ואין שחר העם מכירין  וחותיות היתרים ולשונות המשתנים  נו: מלכי בית חשמונאי. שני חמיס  במקרה: רבי אלעזר בן עזריה. עשיר  שהיו מתקוטטין על המלוכה הורקנוס  סוס כדאמרי' (שבת דף גל:) תריסר  ואריסטובלוס: היה הורקנוס מבחוץ.  אלפי עגלי הוס מעשר מעדריה כל  לר על ירושלים והביא עמו מייל  שתה: דאיכא אנא. שאני ענוומן:  כומייס: משלשלים להם דינרי כסף  הדרן עלך עגלה ערופה  בקופה. מתרומת הלשכה לתמידיס:  וסליקא לה מסכת סוטה  היה