וכן מצינו בנחש הקדמוני שנתן עיניו במה שאינו ראוי לו מה שביקש לא
נתנו לו ומה שבידו נטלוהו ממנו אמר הקב״ה אני אמרתי יהא מלך על כל
בהמה וחיה ועכשיו ארור הוא מכל הבהמה ומכל חית השדה אני אמרתי
יהלך בקומה זקופה עכשיו על גחונו ילך אני אמרתי יהא מאכלו מאכל אדם
עכשיו עפר יאכל הוא אמר אהרוג את אדם ואשא את חוה עכשיו איבה אשית
בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה וכן מצינו בקין וקרח ובלעם ודואג
ואחיתופל וגחזי ואבשלום ואדוניהו ועוזיהו והמן שנתנו עיניהם במה שאינו
ראוי להם מה שביקשו לא ניתן להם ומה שבידם נטלוהו מהם׃ בירך התחילה
בעבירה וכו׳׃ מנא ה״מ אילימא משום דכתיב בתת ה׳ את יריכך נופלת ואת
בטנך צבה והכתיב וצבתה בטנה ונפלה ירכה אמר אביי כי לייט לייט תחילה
ירך והדר בטן לייט ומיא כי בדקי כי אורחייהו בדקי בטן ברישא והדר ירך
בקללה נמי כתיב לצבות בטן ולנפיל ירך ההוא דמודע לה כהן דבטן ברישא
והדר ירך שלא להוציא לעז על מים המרים׃ מתני׳ שמשון הלך אחר עיניו
לפיכך נקרו פלשתים את עיניו שנאמר ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו
אבשלום נתגאה בשערו לפיכך נתלה בשערו ולפי שבא על עשר פלגשי אביו
לפיכך נתנו בו עשר לונביות שנאמר ויסבו עשרה אנשים נושאי כלי יואב
ולפי שגנב ג׳ גנבות לב אביו ולב ב״ד ולב ישראל ( שנאמר ויגנב אבשלום
את לב אנשי ישראל ) לפיכך נתקעו בו ג׳ שבטים שנאמר ויקח שלשה
שבטים בכפו ויתקעם בלב אבשלום וכן לענין הטובה מרים המתינה למשה
שעה אחת שנאמר ותתצב אחותו מרחוק לפיכך נתעכבו לה ישראל ז׳ ימים
במדבר שנאמר והעם לא נסע עד האסף מרים יוסף זכה לקבור את אביו
ואין באחיו גדול ממנו שנאמר ויעל יוסף לקבור את אביו ויעלו עמו גם רכב
גם פרשים מי לנו גדול מיוסף שלא נתעסק בו אלא משה משה זכה בעצמות
יוסף ואין בישראל גדול ממנו שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו מי גדול
ממשה שלא נתעסק בו אלא המקום שנאמר ויקבור אותו בגיא לא על משה
בלבד אמרו אלא על כל הצדיקים שנאמר והלך לפניך צדקך כבוד ה׳ יאספך׃
גמ׳ ת״ר שמשון בעיניו מרד שנאמר ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי
היא ישרה בעיני לפיכך נקרו פלשתים את עיניו שנאמר ויאחזוהו פלשתים
וינקרו את עיניו איני והכתיב ואביו ואמו לא ידעו כי מה׳ הוא כי אזל מיהא
בתר ישרותיה אזל תניא רבי אומר תחילת קלקולו בעזה לפיכך לקה בעזה
תחילת קלקולו בעזה דכתיב וילך שמשון עזתה וירא שם אשה זונה וגו׳
לפיכך לקה בעזה דכתיב ) ויורידו אותו עזתה והכתיב וירד שמשון תמנתה
תחלת קלקולו מיהא בעזה היה ויהי אחרי כן ויאהב אשה בנחל שורק ושמה
דלילה תניא רבי אומר אילמלא ( לא ) נקרא שמה דלילה ראויה היתה שתקרא
דלילה דילדלה את כחו דילדלה את לבו דילדלה את מעשיו דילדלה את
כחו דכתיב ויסר כחו מעליו דילדלה את לבו דכתיב ותרא דלילה כי הגיד
לה את כל לבו דילדלה את מעשיו דאיסתלק שכינה מיניה דכתיב והוא לא
ידע כי ה׳ סר מעליו ותרא דלילה כי הגיד לה את כל לבו מנא ידעה א״ר
חנין א״ר ניכרין דברי אמת אביי אמר ידעה בו באותו צדיק דלא מפיק שם
שמים לבטלה כיון דאמר נזיר אלהים אני אמרה השתא ודאי קושטא
קאמר ויהי כי הציקה לו בדבריה כל הימים ותאלצהו מאי ותאלצהו אמר
רבי יצחק דבי רבי אמי בשעת גמר ביאה נשמטה מתחתיו ועתה השמרי
נא ואל תשתי יין ושכר ואל תאכלי כל טמא מאי כל טמא ותו עד
השתא דברים טמאים קאכלה א״ר יצחק דבי רבי אמי דברים האסורים בנזיר
ויבקע אלהים את המכתש אשר בלחי א״ר יצחק דבי רבי אמי הוא איוה
לדבר טמא לפיכך נתלו חייו בדבר טמא ותחל רוח ה׳ וגו׳ א״ר חמא בר׳
חנינא חלתה נבואתו של יעקב אבינו דכתיב יהי דן נחש עלי דרך לפעמו
במחנה דן א״ר יצחק דבי רבי אמי מלמד שהיתה שכינה מקשקשת לפניו
כזוג כתיב הכא לפעמו במחנה דן וכתיב התם פעמון ורימון בין צרעה ובין
אשתאול אמר ר׳ אסי צרעה ואשתאול שני הרים גדולים היו ועקרן שמשון
וטחנן זה בזה והוא יחל להושיע את ישראל אמר רבי חמא ברבי חנינא
הוחל
נחש הקדמוני. נתן עיניו נמוס") ונח עליה, והיינו דכתיב (בראשית ג) הנחש השיחני לסון משמים ונטולין הוא: נטלו הימנו. קומה זקופה:
יהא מלך. שלכך עשאו ערוס מכל: אני אמרתי יהלך בקומה זקופה, מקללתו המה למד, וכן כל אלה אתה למד מקללתן: קין. נתן עיניו
בתחומה יתירה שנולדה עם הבל ששתי מחומות נולדו עמו, והיינו דכתיב (בראשית ד) את אחיו את הבל שני חמיס שני ריבוייס"): קרח.
על הכהונה, ונבלע: בלעם, בממונו של בלק לקלל את ישראל, ונהרג במדין שהלך ליטול שכר עשרים וארבעה אלף שנפלו מישראל נעלמו"): דואג.
אביר הרועים) וגדול שנתלמידים
היה, ונתקנא בדוד שראהו נבון דבר
וחים מוחר ומראה פנים בהלכה,
כדכתיב (שמואל א עז) הנה רחימי כן
לישי בית הלחמי וגו׳ ואמר באגדה
לחלק (דף לג:) דכל הפסוק הזה דואג
אמרו בלשון הרע: ואחיתופל. נמן
עיניו במלוכה, כדאמר בחלק (דף קה:
)) ראה אם יוצא מחמתו וכסבור שעתיד
למלוך", ומה שבידו נטלו הימנו ]
לא יחלו ימיסס: גחזי. בממונו של
נעמן, ונלטרע": 9] ואדוניה. בחציסג,
ונהרג"): ועוזיה. בכהונה, והלרעת
זכמה על מלחו (לה״נ כו): כי לייט
כו׳. וקללה היא מחלת הפורענות:
מיהו כי בדקי מיא כי אורחייהו בדקי.
שבמעיים נכנסו׳ תחילה ומקלקלות
אותן, ואח״כ נופלות ליכך: שלא
להוציא לעז. שיחמרו לח עמו כסדר
האלה ואין פורענות זו על ידן:
מתני' שמשון הלך אחר עיניו.
כדיליף לקמן: על עשר פלגשי אביו.
כדכתיב בספר שמואל (3 עו) ויעזוב
עשר נשים פלגשיס לשמור הבית:
לונביות. מכיתות: לב אביו ולב ב״ד.
דכתיב (שס) הלכה נח והשלמה את
נדרי וגו׳ וכתיב את אנשלוס הלכו
מחתים חים קרואים והולכים למומס,
ואמריקן נסוטה דירושלמי קרואיס
מדוד שעל ידי מלומ דוד הלכו עמו,
אמר לו כתוב לי שילכו עמי אותן
שנים שאבחר וכתב לו, והיה מראה
מותמו של דוד לשנים והולכים אחריו
וכן לשנים אחרים עד שכינס מחמיס
וכולן ראשי סנהדרחות, הרים לב חציו
ולצ ב״ד. ולב אנשי ישראל דכתיב
בקרב חים להשתחוות וגו׳ וכתיב מי
ישימני סופט נחרץ, וכתיב ויגנוב
אנשלוס חת לב חכמי ישראל: ואין
באחיו גדול ממנו. שהיה מלך, הרי
מדה שמדד שנקבר חציו נגדולים,
ובו במדה מדדו לו שנקבר הוא
בגדולים (ה): מי לנו. לענין כבוד
קבורה לקצר בגדוליס גדול מיוסף
שלא נתעסק בו חלה ממה שהוא גדול
מישראל, ואין בישראל גדול ממנו,
הכי שנמדה שמדד לקבור חת יוסף
ע״י גדול בה מדדו לו, שחין גדול
בכבודו קבור ממשה שלא נתעסק
בו חלה הקב״ה: גב׳ בעיניו מרד.
ע״י עיניו מרד בבורחו: כי מה׳
הוא. ממשק נאותה אשה כדי
להתגרות נפלסמיס: והכתיב וירד
שמשון תמנתה. וירא מס חסה
מצנות פלסמיס ומיטב בעיני סמסון,
ומעשה של זו שנתמנת קודס למעשה
של זו שבעזה: תחילת קלקולו מיהא
בעזה הוה. דההיא דתמנת להו
קילקול הוח כולי האי, שלקמה
לו לאשה ולח בח עליה בזכות:
שדילדלה. עקרה, כמו אבני הר שנדלדלו ): מנא ידעה, הלא כמה כזבים אמר לה קודם לכן ומלחתו שקרן: נכרין דברי אמת. מתקבלין
ומיושבין ודבורים על אופניהם, ראתה שערו גדול ולא היה שותה יין והבינה שהדברים האחרונים שאמר לה שבדבר הזה היה כמו גדול אמת הן:
ותאלצהו. לסון דומק ומלוקה: בשעת גמר ביאה. מאות האדם מרוצה: דברים האסורים לנזיר. מטרת עננים, כגון נזיר ששרה ענבים במיס
וים בהם טעם יין מ), דלא נפקא מכל אשר יעשה מגפן היין (במדבר ו): מכתש. מקוס קביעות סמן: איוה לדבר טמא. לישה בת חל נכר:
בדבר טמא. למי החמור, שאלמלא הוא היה מת בלמה: רוח ה׳. כוח נבואה ששרתה על יעקב: מקשקשת לפניו. ללוותו באשר הולך: הומל