כיסופא
הוה ואנן קא מתנינן בשיתא סדרין
וכי הוה מטי רב יהודה בעוקצין האשה
שכובשת ירק בקדירה ואמרי לה זיתים
שכבשן בטרפיהן טהורין אמר הויי׳ דרב
ושמואל קא חזינא הכא ואנן קא מתנינן
בעוקצין תליסר מתיבתא ואילו רב יהודה כי
הוה שליף חד מסאנא אתי מיטרא ואנן קא
צווחינן כולי יומא וליכא דאשגח בן אי
משום עובדא אי איכא דחזא מידי לימא
אבל מה יעשו גדולי הדור שאין דורן דומה
יפה רב יהודה חזא הנהו בי תרי דהוו קא
פרצי בריפתא אמר שמע מינה איכא שבעא
בעלמא יהיב עיניה הוה כפנא אמרו ליה
רבנן לרב כהנא בריה דרב נחוניא שמעיה
מר דשכיח קמיה ניעשייה דליפוק
בפתחא דסמוך לשוקא עשייה ונפק לשוקא
חזא כנופיא אמר להו מאי האי אמרו ליה
אכוספא דתמרי קיימי דקא מזדבן אמר שמע
מינה כפנא בעלמא אמר ליה לשמעיה שלוף
לי מסאניי שלף ליה חד מסאנא ואתא
מיטרא כי מטא למישלף אחרינא אתא
אליהו ואמר ליה אמר הקדוש ברוך הוא
אי שלפת אחרינא מחריבנא לעלמא אמר
רב מרי ברה דבת שמואל אנא הוה קאימנא
אגודא דנהר פפא חזאי למלאכי דאידמו
למלחי דקא מייתי חלא ומלונהו לארבי והוה
קמחא דסמידא אתו כולי עלמא למיזבן
אמר להו מהא לא תיזבנון דמעשה נסים
הוא למחר אתיין ארבי דחיטי דפרזינא
רבא איקלע להגרוניא גזר תעניתא ולא
אתא מיטרא אמר להו ביתו כולי עלמא
בתעניתייכו למחר אמר להו מי איכא דחזא
חילמא לימא אמר להו ר׳ אלעזר מהגרוניא
לדידי אקריון בחלמי שלם טב לרב טב מריבון טב דמטוביה מטיב לעמיה אמר שמע מינה עת רצון היא
מבעי רחמי בעי רחמי ואתי מיטרא ההוא גברא דאיחייב נגדא בבי דינא דרבא משום דבעל
כותית נגדיה רבא ומית אשתמע מילתא בי שבור מלכא בעא לצעורי לרבא אמרה ליה איפרא
הורמיז אימיה דשבור מלכא לברה לא ליהוי לך עסק דברים בהדי יהודאי דכל מאן דבעיין ממרייהו יהיב
להו אמר לה מאי היא בעין רחמי ואתי מיטרא אמר לה ההוא משום דזימנא דמיטרא הוא אלא לבעו
רחמי האידנא בתקופת תמוז וליתי מיטרא שלחה ליה לרבא כוין דעתך ובעי רחמי דליתי מיטרא
בעי רחמי ולא אתי מיטרא אמר לפניו רבונו של עולם אלהים באזנינו שמענו אבותינו ספרו לנו
פועל פעלת בימיהם בימי קדם ואנו בעינינו לא ראינו אתא מיטרא עד דשפוך מרזבי דצפורי לדיגלת
אתא אבוה איתחזי ליה בחלמיה ואמר ליה מי איכא דמיטרח קמי שמיא כולי האי אמר ליה שני דוכתיך
שני דוכתיה למחר אשכחיה דמרשם פורייה בסכיני רב פפא גזר תעניתא ולא אתא מיטרא חלש ליביה שרף
פינכא דדייסא ובעי רחמי ולא אתא מיטרא אמר ליה רב נחמן בר אושפזתי אי שריף מר פינכא אחריתי
דדייסא אתי מיטרא איכסיף וחלש דעתיה ואתא מיטרא ר׳ חנינא בן דוסא הוה קא אזיל באורחא אתא
מיטרא אמר לפניו רבונו של עולם כל העולם כולו בנחת וחנינא בצער פסק מיטרא כי מטא לביתיה אמר
לפניו רבונו של עולם כל העולם כולו בצער וחנינא בנחת אתא מיטרא אמר רב יוסף מאי אהניא ליה
צלותא דכהן גדול לגבי רבי חנינא בן דוסא דתנן היה מתפלל תפלה קצרה בבית החיצון מאי
מצלי רבין בר אדא ורבא בר אדא דאמרי תרוייהו משמיה דרב יהודה יהי רצון מלפניך ה׳ אלהינו שתהא
השנה הזו גשומה ושחונה שחונה מעלייתא היא אדרבה גריעותא היא אלא אם שחונה תהא גשומה
וטלולה ואל יכנס לפניך תפלת עוברי דרכים רב אחא בריה דרבא מסיים משמיה דרב יהודה לא
יעדי עביד שולטן מדבית יהודה ואל יהו עמך ישראל צריכין להתפרנס זה מזה ולא לעם אחר אמר רב
יהודה אמר רב בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני
דיו בקב חרובים מע״ש לע״ש הוה רגילא דביתהו למיחמא תנורא כל מעלי דשבתא ושדייא אקטרתא
ס״ג בנזיקין הזה. למודס לא היה גדול הלא בסדר נזיקין: שכובשת דמיטרא הוא. ואפילו לא נעו נמי חמי מיטרה: שלחה ליה לרבא.
ירק בקדירה. במסכת [") טהרות] היא נפ׳ שני (מ״ח) גבי ידות מיירי,
דרממח ליה לרצח "): אבותינו ספרו לנו פועל פעלת בימיהם בימי
דקיי"ל (עוקצין פ״ח משנה א) כל ידות האוכלין הס נגעה טומאה קדם. שהיית מפליח להס נסיס (ד): עד דשפיך מרזבי דציפורי.
בהן נטומה גם החוכל הכריך לידות, דיד מכנים ומוליה, כדאמרינן שקילמו מים מן המרזינות עד ששוטפין בחולות ויורדין ושופכין:
בהעור והרוטב (חולין דף קיה.) מכל
לדיגלת. לכהר מדקל: אשני מטתך.
האוכל") לרבות הידות, וקמני המס
אל תשכב במטתך הלילה: בסכיני.
אשה שהיא כובשת ירק דידות שלהן
שכלו שדיס להורגו ומתכו את מטתו,
טהורין, דכשהיא עולרת חומס הילות
והיינו דאמרי' נשמיטת חולין בפרק
משתצרות וח״ח ליטול הירקות בידומ
הזרוע (דף קלג. ") וליקריוס לרצח
רצח מזוף היה, לח מלינו לו נזיפה בכל
שלהן, שנשמט ונפסק האוכל מן היד
מחמת כביסה: כובשת. סול״ן
הש״ס חלה בזה המעשה כשביקש
בלע״ז, עוזרת שילה המשקה שלהן
הגשמים בתמוז שלא לצורך: הכי
וינסו, דרך חשה בכך כובשת ירק
גרסינן ר״פ גזר תעניתה, מלם לניה
ממיס שישתמכו לזמן מרוצה: טהורין.
טעים מידי, נעה רחמי ולה המח
העלין והקלמין: ואמרי לה. כי
מיטרה: אי שריף מר חדא פינכא
מטח לאידך בפרק שני (דעוקלין משנה
דדייסא. מלשון שורפה מיה (ע״ז
6) זיתים שכבסן בטרפיהן, כתרגומו
דף כט:), (ה) פינכח מלח כף כמו
עלה טרפה (בראשית ח), עלין שלהן
מלמיך פינכי (פסחים דף מט.), דייסה
דהיינו ידות: מהורין. הידות להביא"
טריי״ס נלע״ז, ולמוכח קאמר ליה
טומאה לאוכל, דמו לא מזי למהוי נימ
הכי, מטוס דטעים בריסח והדר
יד: הוויות דרב ושמואל. עומק גדול,
בעה רחמי: רבי חנינא בן דוסא.
ולא הוס נהירח ליה: תליסר מתיבתא.
תנח הוא: כל העולם כולו בצער.
שלם עשרה ישיבות איכה בהך מתח
שמבקשין מיס לשדותיהן: בנחת.
דגמרי מסכת עוקלין: כי הוה שליף
שאני יושב בביתי, ואיני כריך לגשמיס
חד מסאנא. מסוס עינוי: דחזא
לפי שאין לי שדות: מאי אהניא ליה
מידי. מס ושלוס בעובדי ניסי:
צלותיה דכהן גדול. כשהיה מתפלל
פרצי בריפתא. זורקיס חומס זה
תפלה קלרה ביום הכפורים שהיה
לזה (ג): ניעשייה. יעשנו שילה
חומר חל יכנס לפניך מפלת עוברי
למון: אכוספא דתמרי. על כלי מלח
דרכים, דר׳ חנינא מצטל ליה לזלותיה
תמריס חו פסולת של תמריס:
דכהן גדול, שלעפ״כ שמע הקב״ה
קאימנא אנהר פפא. הסוח יומא
תפלתו ופסיק מיטרא: שחונה. ממה,
דעבד רב יהודה הכי: חלא. מול:
כמו חמותי ראיתי חור (ישעיה מד)
דסמידא. סולת, והן עלמן מוכרין
מירגס יונתן בן עוזיאל שמיכת: אם
אותו: אמר להו מעשה נסים כו׳.
שחונה תהא גשומה. כשהיא חמה
ובמס' דאפשר להתרחק ממעשה נסיס
צריכה הארץ לגשמים מחד ומדיר:
יותר טוב ונכון: דפרזינא. מקוס:
בת קול יוצאת ואומרת כל העולם
אקרון. סקרוני, הייתי קורא בחלומי:
כולו. ולא גרסי׳ מסר מוכב: קב
נגדא. מלקות: איפרא הורמיז. כך
חרובים מערב שבת לערב שבת. כל
שמה, איפרא מן, יופי שדים היה לה:
השבת היה ניזון בכך, מסר למס היה
מאי היא. מחי עביד לסו: אמרה ליה.
ומתגלגל היה במכונין: אקטרתא. דבר
דכל אימת דבעי " מיטרה: זימנא
שמעלה עשן כקיטור הכנסן (1):
מסוס