על
גזעו מחליף אף צדיק ח״ו אין גזעו מחליף
לכך נאמר ארז אילו נאמר ארז ולא נאמר
תמר הייתי אומר מה ארז אין עושה פירות
אף צדיק ח״ו אין עושה פירות לכך נאמר
תמר ונאמר ארז וארז גזעו מחליף והתניא
הלוקח אילן מחבירו לקוץ מגביהו מן
הקרקע טפח וקוצץ בסדן השקמה שני
טפחים בבתולת השקמה שלשה טפחים
בקנים ובגפנים מן הפקק ולמעלה בדקלים
ובארזים חופר למטה ומשריש לפי שאין
גזעו מחליף הכא במאי עסקינן בשאר מיני
ארזים כדרבה בר הונא דאמר רבה בר
הונא עשרה מיני ארזים הן שנאמר אתן
במדבר ארז שיטה והדס וגו׳ ת״ר מעשה
ברבי אליעזר שגזר שלש עשרה תעניות על
הצבור ולא ירדו גשמים באחרונה התחילו
הצבור לצאת אמר להם תקנתם קברים
לעצמכם געו כל העם בבכיה וירדו גשמים
שוב מעשה בר׳ אליעזר שירד לפני התיבה
ואמר עשרים וארבע ברכות ולא נענה ירד
רבי עקיבא אחריו ואמר אבינו מלכנו אין לנו
מלך אלא אתה אבינו מלכנו למענך רחם
עלינו וירדו גשמים הוו מרנני רבנן יצתה
בת קול ואמרה לא מפני שזה גדול מזה אלא
שזה מעביר על מדותיו וזה אינו מעביר
על מדותיו ת״ר עד מתי יהו הגשמים יורדין
והצבור פוסקין מתעניתם כמלא ברך
המחרישה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים
בחרבה טפח בבינונית טפחיים בעבודה
שלשה טפחים תניא רבי שמעון בן אלעזר
אומר אין לך טפח מלמעלה שאין תהום יוצא
לקראתו שלשה טפחים והא תניא טפחיים
לא קשיא כאן בעבודה כאן בשאינה עבודה
א״ר אלעזר כשמנסכין את המים בחג תהום
אומר לחבירו אבע מימיך קול שני ריעים
אני שומע שנאמר תהום אל תהום קורא
לקול צנוריך וגו׳ אמר רבה לדידי חזי לי האי
רידיא דמי לעיגלא ( תלתא ) ופירסא שפוותיה
וקיימא בין תהומא תתאה לתהומא עילאה
לתהומא עילאה א״ל חשור מימיך לתהומא
תתאה א״ל אבע מימיך שנא׳ הנצנים נראו
בארץ וגו׳׃ היו מתענין וירדו גשמים קודם הנץ
החמה כו׳׃ ת״ר היו מתענין וירדו להם גשמים קודם הנץ החמה לא ישלימו לאחר הנץ החמה ישלימו דברי
ר׳ מאיר ר׳ יהודה אומר קודם חצות לא ישלימו לאחר חצות ישלימו רבי יוסי אומר קודם ט׳ שעות לא ישלימו
לאחר ט׳ שעות ישלימו שכן מצינו באחאב מלך ישראל שהתענה מתשע שעות ולמעלה שנאמר הראית כי
נכנע אחאב וגו׳ ר׳ יהודה נשיאה גזר תעניתא וירדו להם גשמים לאחר הנץ החמה סבר לאשלומינהו א״ל רבי
אמי קודם חצות ואחר חצות שנינו שמואל הקטן גזר תעניתא וירדו להם גשמים קודם הנץ החמה כסבורין
העם לומר שבחו של צבור הוא אמר להם אמשול לכם [ משל ] למה הדבר דומה לעבד שמבקש פרס מרבו
אמר להם תנו לו ואל אשמע קולו שוב שמואל הקטן גזר תעניתא וירדו להם גשמים לאחר שקיעת החמה
כסבורים העם לומר שבחו של צבור הוא אמר להם שמואל לא שבח של צבור הוא אלא אמשול לכם משל
למה הדבר דומה לעבד שמבקש פרס מרבו ואמר להם המתינו לו עד שיתמקמק ויצטער ואחר כך תנו לו
ולשמואל הקטן שבחו של צבור היכי דמי אמר משיב הרוח ונשב זיקא אמר מוריד הגשם ואתא מיטרא׃
מעשה וגזרו תענית בלוד כו׳׃ ונימא הלל מעיקרא אביי ורבא דאמרי תרווייהו לפי שאין אומרים הלל
ואין 7! גזעו מחליף. אס נפסק: אף צדיק. אין לו זכר, לדיק אין ] גזעו פורמח טפמייס: בשאינה עבודה. דכי נכנסו נה טפח טפי הוא
מחליף אינו בתחיית המתים: צדיק אינו עושה פירות. אין לו שכר דנמית, ונפיק מהוס לקיבליה ג' טפחים: אבע. לשון נחל נובע:
לעתיד: בתולת השקמה. נטיעה שלא נקללה מעולם: סדן. שכבר קול שני ריעים. ניסוך המים וניסוך היין: תהום אל תהום קורא.
הזקין טרונ״ק בלע"ז, שנקלך ומוזר ומתעבה, והוא מלסון סדנה מיס עליונים ומיס תחתונים: צנוריך. אותן שני ספליס: האי רידיא.
בסדניה יתיב (פסחים דף כמ.): שני
מלאך הממונה על הגשמיס כך שמו
]: טפחים. שכבר גזעו מחליף: מן
דמי לעיגלא. ול״ג מלתא: בין
הפקק. קשר התחתון: מיני ארזים.
תהומא עילאה לתתאה. בין הרקיע
שנאמר חתן במדבר חרו סטה
לאוקיינוס היכא דנסקי ארעה ורקיע:
וסלס וגו׳. ובליר להו מלת, ובראם
תהומא עלאה. מיס העליונים:
השנה (דף כג.) מפרם הוסיפו עליהם
חשור מימיך. ברקיע 9]: אבע מימיך.
אלונים חלמונים אלמוגיס: מעשה
למטה בקרקע: הנצנים נראו בארץ.
ברבי אליעזר. כן הורקנוס: י״ג
כלומר כשמנסכין מיס במג שהניסוכין
תעניות. שהתענו והלכו עד שגמרו
נראו בארץ, שאין באין אלא משנה
י״ג, כדמכן (לעיל דף יב:) עברו חלו
לחציכמה כנן זה שאינו יוצא אלא
ולא נענו כו׳: התחילו הצבור
משנה לשנה, ועת הזמיר הגיע זמירות
לצאת. מבית הכנסת: קברים החג,
אז קול התור" מלאך דומה לסור,
תקנתם. נתמיה, אין לכם חלה
תרגום שור מור, שבשעה שמנסכין
לכו קברו עלמכס מפני הרעב:
מיס במג הוא חומר כן. לשון אחר
געו. לעקו, כמו חס יגעה סור על
כמשמעו, הכלנים נראו והזמיר הגיע
בלילו (חיוב ו) הלוך וגעו (שמואל א ו):
בשעה שקול התור נשמע: ] קודם
ויהיו הצבור פוסקין מתעניתם.
הנץ החמה לא ישלימו. דאכתי לא
דתנן (שם) עצרו חלו ולא נענו ב״ד
מל עלייהו תענית כי נחמי גשמים:
גוזרין עוד כו׳, אבל נענו שוב אין
קודם חצות. למלות זמן אכילה היה,
צריכין להתענות, והני מילי לבור,
מחלות ואילך מל התענית כיון שלא
אצל יחיד שהיה מתענה על החולה
סעדו בשעת סעודה: ועשו יו״ט.
ונתרפה חו על לכה ועברה הרי
מתוך שמחה: הלל הגדול. ) סולו
מתענה ומשלים כדחמרן לעיל (דףי:"),
לאלהי החלהיס כי לעולם חסדו, ומפני
כך שמעתי: כמלא ברך המחרישה.
שנאמר בו נותן למס לכל בסרט)
אס טשטשו הגשמים בעומק הקרקע
כדאמרינן נסילהי פסחיס (דף קימ.):
כשיעור שורת מענית המחריםה:
שכן מצינו כו'. כלומר שאין לך אדס
ברך. הוא הכלי שמורשין בו, ומצריכין
בעולם שאין תענית חל עליו ממסע
אותו סמוך לקרקע כשמורסין נו,
שעות ואילך, אפי׳ בני מלכיס שדרכן
כלומר (ח) מילה התלס שיראו המים
לאכול נט׳ שעות, שעד ג׳ שעות הן
בתלס מחרישתו שקורין קולטר״א':
ישנים במטותיהן" ושוסין סטה שעות
בחרבה. קרקע יצישה טפח, כיון
וחוכלין, וכדאמרינן נפסמיס (דף קז:)
דמריצה היא ונכנסו נה הגשמים
אפי׳ אגריפס המלך שרגיל לאכול
טפח ודחי כוב גשמים ירדו:
נט׳ שעות ביוס לח יחכל עד
בעבודה. מכוסה כגון שדה ניר
מתמשך, שנאמר הרחית כי נכנע
המחצ מפני, והמחב לא חלה תעניתו
הנכנסים נה גשמים הרבה ג' טפחים,
דאפי׳ נגשמים מועטין נכנסין נה
עליו חלה מט׳ שעות ואילך ועד ט׳
נטפח חו נטפחייס: אין לך כל
שעות היה יכול לאכול, שלא גמר
טפח. כשנכנסו הגשמים בעומק
בדעתו להתענות, חלה שנה אליהו
הקרקע טפח מהוס עולה ומתגבר
אותו היום שנכנס בכרס ננות
ג' טפחים, ואע״ג דסומכח דחרעה
היזרעאלי ואמר ליה (מלכים א כא)
אלפח גרמידי בפרק החליל (סוכה
הכלחת וגם ירשת וגו׳ ילקו דף
נג:) אפ״ה רטינומה מהנייה:
הכלבים וגו׳ וכתיב (מס) וילוס
והתניא. מהוס יולח לקראתו ב׳
שהמענה אותו היוס: הכי גרסינן
טפחיס: הא דקתני טפחיים ותו לא
שמואל הקטן גזר תעניתה וירדו
בעבודה. דאע״ג דנכנסו טפח בקרקע
גשמים קודס סכך הממס: שבח
פורמה הוא דנמית, וחהכי לא
נפיק צבור הוא. שעדיין לא קראו
נסו לקבליה שלשה טפחים חלה
ונענו: למה הדבר דומה וכו׳:
פורמה אלא