Таанит 25b

עַל גִּזְעוֹ מַחֲלִיף אַף צַדִיק ח״ו אֵין גִּזְעוֹ מַחֲלִיף לְכָךְ נֶאֱמַר אֶרֶז אִילּוּ נֶאֱמַר אֶרֶז וְְלאֹ נֶאֱמַר תָּמָר הָיִיתִי אוֹמֵר מָה אֶרֶז אֵין עוֹשָה פֵירוֹת אַף צַדִיק ח״ו אֵין עוֹשָה פֵירוֹת לְכָךְ נֶאֱמַר תָּמָר וְְנֶאֱמַר אֶרֶז וְאֶרֶז גִּזְעוֹ מַחֲלִיף וְְהָתַנְיָא הַלּוֹקֵחַ אִילָן מֵחֲבֵירוֹ לָקוֹץ מַגְבֵיהוּ מִן הַקַּרְקַע טֶפַח וְְקוֹצֵץ בסדן הַשִּקְמָה שְנֵי טְפָחִים בִּבְתוּלַת הַשִּקְמָה שְלשָֹה טְפָחִים בְקָנִים וּבִגְפַנִּים מִן הַפְקָק וּלְמַעְלָה בִּדְקָלִים ובארזים חוֹפֵר לְמַטָּה וּמַשְׁרִישׁ לְפִי שֶאֵין גִּזְעוֹ מַחֲלִיף הָכָא בְמַאי עָסְקִינַן בִשְאָר מִינֵי אֲרָזִים כִדְרַבָה בַר הוּנָא דְאָמַר רַבָה בַר הוּנָא עֲשָרָה מִינֵי אֲרָזִים הֵן שֶנֶּאֱמַר אֶתֵּן בַמִדְבָר אֶרֶז שִיטָּה וְַהֲדַס וְגוֹ׳ ת״ר מַעֲשֶה בְרַבִי אֱלִיעֶזֶר שֶגָּזַר שְלש עֶשְרֵה תַּעֲנִיּוֹת עַל הַצִּבוּר וְְלאֹ יָרְדוּ גְּשָמִים בָאַחֲרוֹנָה הִתְחִילוּ הַצִּבוּר לָצֵאת אָמַר לָהֶם תִּקַּנְתֶּם קְבָרִים לְעַצְמְכֶם גָּעוּ כָל הָעָם בִבְכִיָּה וְְיָרְדוּ גְּשָמִים שוּב מַעֲשֶה בר׳ אֱלִיעֶזֶר שֶיָּרַד לִפְנֵי הַתֵּיבָה וְְאָמַר עֶשְרִים וְְאַרְבַע בְרָכוֹת וְְלאֹ נַעֲנָה יָרַד רַבִי עֲקִיבָא אַחֲרָיו וְְאָמַר אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ אֶלָּא אַתָּה אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ לְמַעַנְךָ רֶחֶם עָלֵינוּ וְְיָרְדוּ גְּשָמִים הָוְוּ מְרַנְּנֵי רַבָנַן יָצְתָה בַת קוֹל וְְאָמְרָה לאֹ מִפְנֵי שֶזֶּה גָּדוֹל מִזֶּה אֶלָּא שֶזֶּה מַעֲבִיר עַל מִדוֹתָיו וְְזֶה אֵינוֹ מַעֲבִיר עַל מִדוֹתָיו ת״ר עַד מָתַי יְהוּ הַגְּשָמִים יוֹרְדִין וְהַצִּבּוּר פוֹסְקִין מתעניתם כִמְלאֹ בֵרֵךְ הַמַחֲרֵישָה דִבְרֵי רַבִי מֵאִיר וְַחֲכָמִים אוֹמְרִים בֶחָרָבָה טֶפַח בְבֵינוֹנִית טְפָחַיִים בַעֲבוֹדָה שְלשָֹה טְפָחִים תַּנְיָא רַבִי שִמְעוֹן בֶן אֶלְעָזָר אוֹמֵר אֵין לְך טֶפַח מִלְמַעְלָה שֶאֵין תְּהוֹם יוֹצֵא לִקְרָאתוֹ שְלשָֹה טְפָחִים וְְהָא תַּנְיָא טְפָחַיִים לָא קַשְיָא כָאן בַעֲבוּדָה כָאן בְשֶאֵינָהּ עֲבוּדָה א״ר אֶלְעָזָר כְּשֶׁמְּנַסְּכִין אתּ הַמַיִם בֶחָג תְּהוֹם אוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ אַבַּע מֵימֶיך קוֹל שְנֵי רֵיעִים אֲנִי שוֹמֵעַ שֶנֶּאֱמַר תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ וְגוֹ׳ אָמַר רַבָה לְדִידִי חֲזִי לִי הַאי רִידְיָא דָמֵי לְעִיגְלָא ( תלתא ) ופירסא שִפְוְָוְתֵיהּ וְְקַיְּימָא בֵין תְּהוֹמָא תַּתָּאָה לִתְהוֹמָא עִילָּאָה לִתְהוֹמָא עִילָּאָה א״ל חשור מֵימֶיך לִתְהוֹמָא תַּתָּאָה א״ל אַבַּע מֵימֶיך שנא׳ הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ וְגוֹ׳׃ הָיוּ מִתְעַנִּין וְְיָרְדוּ גְּשָמִים קוֹדֶם הָנֵץ הַחַמָה כו׳׃ ת״ר הָיוּ מִתְעַנִּין וְְיָרְדוּ לָהֶם גְּשָמִים קוֹדֶם הָנֵץ הַחַמָה לאֹ יַשְלִימוּ לְאַחַר הָנֵץ הַחַמָה יַשְלִימוּ דִבְרֵי ר׳ מֵאִיר ר׳ יְהוּדָה אוֹמֵר קוֹדֶם חֲצוֹת לאֹ יַשְלִימוּ לְאַחַר חֲצוֹת יַשְלִימוּ רַבִי יוֹסֵי אוֹמֵר קוֹדֶם ט׳ שָעוֹת לאֹ יַשְלִימוּ לְאַחַר ט׳ שָעוֹת יַשְלִימוּ שֶכֵן מָצִינוּ בְאַחְאָב מֶלֶךְ יִשְרָאֵל שֶׁהִתְעַנָּה מִתֵּשַע שָעוֹת וּלְמַעְלָה שֶנֶּאֱמַר הֲרָאִיתָ כִי נִכְנַע אַחְאָב וְגוֹ׳ ר׳ יְהוּדָה נְשִיאָה גְּזַר תַּעֲנִיתָא וְְיָרְדוּ לָהֶם גְּשָמִים לְאַחַר הָנֵץ הַחַמָה סָבַר לְאַשְׁלוֹמִינְהוּ א״ל רַבִי אַמִי קוֹדֶם חֲצוֹת וְְאַחַר חֲצוֹת שָנִינוּ שְמוּאֵל הַקָּטָן גְּזַר תַּעֲנִיתָא וְְיָרְדוּ לָהֶם גְּשָמִים קוֹדֶם הָנֵץ הַחַמָה כִסְבוּרִין הָעָם לוֹמַר שִבְחוֹ שֶל צִבוּר הוּא אָמַר לָהֶם אֶמְשוֹל לָכֶם [ מִשֶּל ] לְמָה הַדָבָר דוֹמֶה לְעֶבֶד שֶמְבַקֵּש פְרָס מֵרַבוֹ אָמַר לָהֶם תְּנוּ לוֹ וְְאַל אֶשְמָע קוֹלוֹ שוּב שְמוּאֵל הַקָּטָן גְּזַר תַּעֲנִיתָא וְְיָרְדוּ לָהֶם גְּשָמִים לְאַחַר שְקִיעַת הַחַמָה כִסְבוּרִים הָעָם לוֹמַר שִבְחוֹ שֶל צִבוּר הוּא אָמַר לָהֶם שְמוּאֵל לאֹ שְבַח שֶל צִבוּר הוּא אֶלָּא אֶמְשוֹל לָכֶם מָשָל לְמָה הַדָבָר דוֹמֶה לְעֶבֶד שֶמְבַקֵּש פְרָס מֵרַבוֹ וְְאָמַר לָהֶם הַמְתִּינוּ לוֹ עֵד שֶׁיִּתְמַקְמֵק וְְיִצְטַעֵר וְְאַחַר כָךְ תְּנוּ לוֹ וְְלִשְמוּאֵל הַקָּטָן שִבְחוֹ שֶל צִבוּר הֵיכִי דָמֵי אֲמַר מַשִּיב הָרוּחַ וּנְשַב זִיקָא אֲמַר מוֹרִיד הַגֶּשֶם וְַאֲתָא מִיטְרָא׃ מַעֲשֶה וְְגָזְרוּ תַּעֲנִית בְלוֹד כו׳׃ וְְנֵימָא הִלֵּל מֵעִיקָּרָא אַבַיֵי וְְרָבָא דְאָמְרִי תַּרְוְַוְיְיהוּ לְפִי שֶאֵין אוֹמְרִים הַלֵּל ואין 7! גזעו מחליף. אס נפסק: אף צדיק. אין לו זכר, לדיק אין ] גזעו פורמח טפמייס: בשאינה עבודה. דכי נכנסו נה טפח טפי הוא מחליף אינו בתחיית המתים: צדיק אינו עושה פירות. אין לו שכר דנמית, ונפיק מהוס לקיבליה ג' טפחים: אבע. לשון נחל נובע: לעתיד: בתולת השקמה. נטיעה שלא נקללה מעולם: סדן. שכבר קול שני ריעים. ניסוך המים וניסוך היין: תהום אל תהום קורא. הזקין טרונ״ק בלע"ז, שנקלך ומוזר ומתעבה, והוא מלסון סדנה מיס עליונים ומיס תחתונים: צנוריך. אותן שני ספליס: האי רידיא. בסדניה יתיב (פסחים דף כמ.): שני מלאך הממונה על הגשמיס כך שמו ]: טפחים. שכבר גזעו מחליף: מן דמי לעיגלא. ול״ג מלתא: בין הפקק. קשר התחתון: מיני ארזים. תהומא עילאה לתתאה. בין הרקיע שנאמר חתן במדבר חרו סטה לאוקיינוס היכא דנסקי ארעה ורקיע: וסלס וגו׳. ובליר להו מלת, ובראם תהומא עלאה. מיס העליונים: השנה (דף כג.) מפרם הוסיפו עליהם חשור מימיך. ברקיע 9]: אבע מימיך. אלונים חלמונים אלמוגיס: מעשה למטה בקרקע: הנצנים נראו בארץ. ברבי אליעזר. כן הורקנוס: י״ג כלומר כשמנסכין מיס במג שהניסוכין תעניות. שהתענו והלכו עד שגמרו נראו בארץ, שאין באין אלא משנה י״ג, כדמכן (לעיל דף יב:) עברו חלו לחציכמה כנן זה שאינו יוצא אלא ולא נענו כו׳: התחילו הצבור משנה לשנה, ועת הזמיר הגיע זמירות לצאת. מבית הכנסת: קברים החג, אז קול התור" מלאך דומה לסור, תקנתם. נתמיה, אין לכם חלה תרגום שור מור, שבשעה שמנסכין לכו קברו עלמכס מפני הרעב: מיס במג הוא חומר כן. לשון אחר געו. לעקו, כמו חס יגעה סור על כמשמעו, הכלנים נראו והזמיר הגיע בלילו (חיוב ו) הלוך וגעו (שמואל א ו): בשעה שקול התור נשמע: ] קודם ויהיו הצבור פוסקין מתעניתם. הנץ החמה לא ישלימו. דאכתי לא דתנן (שם) עצרו חלו ולא נענו ב״ד מל עלייהו תענית כי נחמי גשמים: גוזרין עוד כו׳, אבל נענו שוב אין קודם חצות. למלות זמן אכילה היה, צריכין להתענות, והני מילי לבור, מחלות ואילך מל התענית כיון שלא אצל יחיד שהיה מתענה על החולה סעדו בשעת סעודה: ועשו יו״ט. ונתרפה חו על לכה ועברה הרי מתוך שמחה: הלל הגדול. ) סולו מתענה ומשלים כדחמרן לעיל (דףי:"), לאלהי החלהיס כי לעולם חסדו, ומפני כך שמעתי: כמלא ברך המחרישה. שנאמר בו נותן למס לכל בסרט) אס טשטשו הגשמים בעומק הקרקע כדאמרינן נסילהי פסחיס (דף קימ.): כשיעור שורת מענית המחריםה: שכן מצינו כו'. כלומר שאין לך אדס ברך. הוא הכלי שמורשין בו, ומצריכין בעולם שאין תענית חל עליו ממסע אותו סמוך לקרקע כשמורסין נו, שעות ואילך, אפי׳ בני מלכיס שדרכן כלומר (ח) מילה התלס שיראו המים לאכול נט׳ שעות, שעד ג׳ שעות הן בתלס מחרישתו שקורין קולטר״א': ישנים במטותיהן" ושוסין סטה שעות בחרבה. קרקע יצישה טפח, כיון וחוכלין, וכדאמרינן נפסמיס (דף קז:) דמריצה היא ונכנסו נה הגשמים אפי׳ אגריפס המלך שרגיל לאכול טפח ודחי כוב גשמים ירדו: נט׳ שעות ביוס לח יחכל עד בעבודה. מכוסה כגון שדה ניר מתמשך, שנאמר הרחית כי נכנע הנכנסים נה גשמים הרבה ג' טפחים, המחצ מפני, והמחב לא חלה תעניתו דאפי׳ נגשמים מועטין נכנסין נה עליו חלה מט׳ שעות ואילך ועד ט׳ נטפח חו נטפחייס: אין לך כל שעות היה יכול לאכול, שלא גמר טפח. כשנכנסו הגשמים בעומק בדעתו להתענות, חלה שנה אליהו הקרקע טפח מהוס עולה ומתגבר אותו היום שנכנס בכרס ננות ג' טפחים, ואע״ג דסומכח דחרעה היזרעאלי ואמר ליה (מלכים א כא) אלפח גרמידי בפרק החליל (סוכה הכלחת וגם ירשת וגו׳ ילקו דף נג:) אפ״ה רטינומה מהנייה: הכלבים וגו׳ וכתיב (מס) וילוס והתניא. מהוס יולח לקראתו ב׳ שהמענה אותו היוס: הכי גרסינן טפחיס: הא דקתני טפחיים ותו לא שמואל הקטן גזר תעניתה וירדו בעבודה. דאע״ג דנכנסו טפח בקרקע גשמים קודס סכך הממס: שבח פורמה הוא דנמית, וחהכי לא נפיק צבור הוא. שעדיין לא קראו נסו לקבליה שלשה טפחים חלה ונענו: למה הדבר דומה וכו׳: פורמה