במסיבה ההולכת לו תחת הבירה ונרות
דולקין מכאן ומכאן עד שהוא מגיע לבית
הטבילה ומדורה היתה שם ובית הכסא
של כבוד זה היה כבודו מצאו נעול
יודע שיש שם אדם פתוח בידוע שאין שם
אדם ירד וטבל עלה ונסתפג ונתחמם כנגד
המדורה בא וישב לו אצל אחיו הכהנים
עד שהיו שערים נפתחים יוצא והולך לו
מי שהוא רוצה לתרום את המזבח משכים
וטובל עד שלא יבא הממונה וכי באיזה
שעה בא הממונה לא כל העתים שוות
פעמים שהוא בא מקרות הגבר או סמוך לו
מלפניו או מאחריו הממונה בא ודפק עליהן
והן פתחו לו אמר להן מי שטבל יבא ויפיס
הפיסו מי שזכה זכה בו גמ' מנא הני
מילי אמר אביי אמר קרא והחנים לפני
המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה
משה ואהרן ובניו שמרים משמרת המקדש
למשמרת בני ישראל אמרי אין שימור
בעלמא אשכחן דבעי כהנים ולוים שימור
מיהו מתניתין קתני בשלשה מקומות
הכהנים שומרים בבית המקדש והלוים
בעשרים ואחד מקום ואילו קרא כהנים
ולוים בהדי הדדי כתיב אמרי הכי קאמר
והחנים לפני המשכן קדמה לפני אהל
מועד מזרחה משה והדר אהרן ובניו שמרי
משמרת המקדש אהרן בחד מקום ובניו
בשני מקומות ממאי מדכתיב והחנים
וכתיב שמרים חונים לחוד ושומרים לחוד
אימא כולהו בחד מקום לחודיה לא סלקא
דעתך מה משה בחד מקום לחודיה אף אהרן
ובניו בחד מקום לחודיה רב אשי אמר
מסיפיה דקרא שמרים משמרת למשמרת
מגבה
במסיבה. ראיתי נפתרונו של ר׳ יעקב בר שמעון זצ״ל בכל מדות נמי חומר שבשעת השתחושה בשעת הקטורת היה רחם המעמד
מוכיח שמסיבה הוא עמוד של בנין שעולין ויוכדין בו ע״י גלגול":
מעמיד את הטמאים בשער המזרח (שופליגי בה שער הנילון אותו
תחת הבירה. כי היכי דפליגי ר׳ יוחנן ור״ל נעלמה (יומא דף ב.17) גבי
הבנין היה בנוי הבנין), ופליגי בה אמוראי בפסחים (דף פב.) מד חומר
בא ושרפו לפני הבירה וחיכה מאן דאמר כל המקדם כולו קרוי בירה
כדי (לפום) "] שכניסת כל העם דרך מס שנכנסים לשם להשתחוות
שנאמר חל הבירה חסר הכינומי
כדלקמן ויודעים שמפני הטומאה הס
ואיכא מ״ד מקוס ים בהר הבית
מדליס ליכנס שס וחלו הטמאים יוסרו
ובירה שמו ה״נ פליגי הכח, דלמ״ד
לבלתי לטמחות עוד, וחד אמר מסוס
שכולו בית המקדש היה המחילה
חשד שלה יחסידוס שמפני מלאכתס
הולכת תחת בית המקדש וראשה
הס מדליס ליכנס שס לעבוד עבודה,
אחד פתוח ללשכת בית המוקד של
ומעמידים חומס מס כדי שיראו
מקוס מול וראשה החמד פתוח מון
אומס נני אדם ויודעים שמחמת
לעזרה חל מקוס הטבילה, ואפי׳ לרבי
טומאה הס חדלים ולא יאמרו מחמת
יוחנן דאמר מחילות שתחת היכל קדם
מלאכה הוא, דחס היו שניס לנימס
ס״מ נפתומות לקדם חבל פתוחות
יחמרו העולם מפני ביטול מלחכמס
להר הבית אין עליהן קדושת הר
הס סניס: מי שהוא רוצה לתרום
הבית (ד) וכן מוכח בכילד לולין
את המזבח. כל חומס שכולים למכוס
בסופו (פסחים דף פו.) ואף על פי
היו מסכימים, ושניס ושלשה בני אדם
שבנויות נקדם, ולמ״ד מקוס ים בהר
אין מורמין כי אחד הוא מורס, אלא
הבית ובירה שמו תחת אותו מקוס
מטילין גורל מי שנה גוכל לידו הוא
המחילה נמשכת, ולכך עשו מחילה
מורס, ובסוף מתני' (לקמן כח:) מפרם
דממילות לא נתקדםו, וזב ובעל קרי
כילד תורם את המזבח, הילכך קמני
משתלח ש לשתי מחנות מון לעזרה
מי שכולה לתרום את המונח כהניס
והר סנית: והנרות דולקות מכאן
שכולים כל אחד ואחד למכוס אמ
ומכאן. במחילה כדי להאיר לו:
המזבח היה מכין את עצמו וטבל
ומדורה היתה שם. במחילה סמוך
קודס שינה הממונה על הפייסות
לבית הטבילה אחר שטבל מתחמס
ומפרט ניומח מה היה שמו",
פס: ובית הכסא של כבוד. וזהו
ואמרינן במסכת יומא (דף 3.) דאין
כבודו לפי שים בו פתח וחדס שנכנס
אדם נכנס לעזרה אפילו טהור עד
שמה ימלאהומ נעול סגור היה מוזר
מיטבול ומפרם המס טעמה: וכי
לאחוריו לפי שמבין שים בו אדם:
באיזו שעה ממונה (1). שואל והמ״כ
מצאו הפתח פתוח בידוע שאין בו
משיב, כלומר אנכי מפרם לך: לא כל
אדם. ונכנס שס לעסות לרכיו: ירד
העתים שוות, פעמים שהוא בא
לבית הטבילה וטבל ועלה ונסתפג
מקרות הגבר. תרנגול) נשלים הלילה
ונתחמם כנגד המדורה. והא דמכן
לאחר מלות או סמוך לו בין מלפניו
במס׳ מגילה (דף כ.) לא מזין ולה
בין מלאחריו פעמים קודס פעמים
טובלין חלה ביום היינו במיידי טבילה
אחר כך, לא היה קבע בדבר, אבל
שלריכין ספירה כמו טמא מת חו זצ
באמצע הלילה לח יצא: הממונה. על
או מלורע וכשיגיע יוס ז׳ וספר
ספייס: בא. מביתו ודפק עליהם בין
מקלתו יטבול, דס״ד חמינה הואיל
על שערי הר הבית בין על שערי בית
ולילה אמר היום" מתחילת הלילה הוי
המוקד הפתוח להר הבית והס
שביעי קמ״ל דלענין טבילה עד דהוי
פותחיס לו: אמר להם. לכהניס
יוס דכתיב (ויקרא טו, כח) וספרה לה ז׳
שבאותו בית חב מי שטבל והכין עלמו
ימים ימיס ולח לילות, ונדה ויולדת
לתרומת המזבח יבא זיפיים בכאן
טבילתן בלילה שהרי כל ז׳ שלהן הן
במלי בית המוקד הבנוי בקדם, דאין
טמאים הילכך ליל שמיני הן טובלין: בא וישב לו אצל אחיו הכהנים.
מפילים פיים חלה בעזכה במקום הקדם דבעינן בית אלהיס נהלך
דאע״ג דעדיין אינו טהור עד שיעריב שמסו דהח טבול יוס הוא ים
ברגש, כדמפרט במסכת יומא (דף כה.) והפיסו נחלי בית המוקד
לומר )דחכמים לא הטרימוסו ללכת וללחת ממס הוחיל ולילה הוא עד
המקודם: זכה מי שזכה. ואף על גב דשאר פייסות היו בלשכת הגזית
שיאיר היום, דהא דאמרינן טבול יוס חל יכנס למחנה לויה שם מדרבנן.
כדמפרט ביומא (דף כה.), המס היינו טעמא מפני שחומס כהניס שהיו
ומהכה ים להוכיח על אותה שמועה של יבמות (דף ז:) דהכי פירושו,
בעזרה היו קרובים ללשכת הגזית כיון דלשכת הגזית מקרבתו (1)
דאמרינן המס מלורע שחל שמיני שלו ערב הפסח וכשה קרי בו
להתס הוי מפייסי, אבל הכא כיון דהוו בבית המוקד שעדיין לא יכלו
ציוס '3] אמרו חכמים אף על פי שאין טבול יום אמר נכנס זה נכנס,
לעזרה ואיכא נמי בבית המוקד מקוס מקודם הוו מפייסי המס,
מוטב יצא עשה שים בו כרם וילמה עשה שאין בו כרם, רבי יוחנן ובעזרה א״ח לפייס דחין נכון לעמוד בעזרה בלא מלנפת, כדאמרי'
אמר דבר תורה אפילו עשה אין בו שנאמר ויעמוד יהושפט בחלל
(יומא כה.) הממונה בח ונוטל מלנפת של אחד ויודעין כולם שממנו
המלטה וגו׳ שמלטו נה דברים ואמרו טבול יום אל יכנס למחנה פייס מתחיל, ח״כ משוס דהוו קיימי בכוליאר מסובב אי אפשר להוו
לוים, והכי פירושו דבר תורה ר׳ יוחנן לח להפלוגי חמה (ה) חלה
אחוריהם לבית, ולקמן (כט.) לאחר שפיים את סדר תרומת הדשן
מפרש מילתא דתנא קמא קאמר, הא דאמר מ״ק יצא עשה שים בו והגיע זמן עבודת יוס שחיטה קמני וירדו להס ללשכת הגזית וטעמה
כרת וידחה עשה שאין בו כרת ה״ק מוטב יצא עשה סים נו כרת
כאשר פירשתי שאותו מקוס קרוב להם יותר להפיס: גמ׳ מנא הני
פסח וידמה עשה דמדרבנן שאין בו כרת באיסורו, ואגב דאיירי נכרת מילי. כלומר מכלן מן הפסוק דבעינן ג׳ שומריס: אמר קרא והחונים
לפני המשכן משה ואהרן ובניו שומרי משמרת הקדש 8]. אהרן ובניו
מן התורה לא היה לו לר׳ יוחנן לומר לך ! דבר תורה דהח נהח איירי סרי ג׳ שומרים. ולבסוף פריך ואימה כולהו נחד מקוס וממרן ליה:
אלא הכי היה לו לומר ח״כ שו יוחנן אפילו עשה אין בו, אלא ודאי
אמרי אין שימור בעלמא אשכחן דבעי ומיהו מתני' קתני בג׳ מקומות
הכהנים שומרים. פשיטה דשימור בעי כדכתיב קרה, מיהו אכן בעינן
מנה ה״מ אהח דקמני במתני׳ דבשלמה מקומות היו כהניס לפני כב]
ואין אבליס מן המנין, מיתיבי מתניס וחבלים מן המנין, מתני' קרמית
לויס, שהרי הפסוק משמע דבהדי הדדי הוו דמשה משיב בהדי
כהניס: אמרי והחונים לפני המשכן קדמה מזרחה משה ואהרן ובניו
המנין ואין חבלים מן המנין, מיתיבי מתניס וחבלים מן המנין וממרן שומרי משמרת הקדש של]. כלומר ודחי קרח לא משיב מסה בהדי
כי מניה ההיא בשורהש, ואם היתה דר׳ יוחנן נמי מנה הוח כי היכי כהנים, ומדע לך מדכתיב המונים בראש הפסוק ס״מ הכי מדרים
דמרין אליבא דרב רב תנח הוא ופליג היה לו למרן אליבא דר׳ יוחנן המונים לפני המשכן קדמה משה ואהרן ובניו שומרים, דחס היה
ר׳ יוחנן מנה הוא ופליג, אלא ודאי לחו מנה הוא. חי נמי אין להוכיח משה עמהן היה לו לכתוב לפני המשכן קדמה משה ואהרן ובניו
מכאן דאיכא למימר אותו מליה בחול לא היתה הכיפה שוה לקרקע שומרי משמרת דכולהו כי הדדי סוו: ואימא כולהו בחד מקום. כל
הר הבית, וקי״ל בפסחים (דף פה:) דגגין ועליות לא נתקדםו לא שנא
שמירת כהניס נמד מקום, גזירת המקום הוא שיהא ג׳ כהניס שומרים
גגי עזרה "] ולא שנה גגי ירושלים בקדושת ירושלים"): עד שהשערים
יחד שמירה אחת: לא ס״ד, כמשה. כלומר ממשה אתה יכול ללמוד,
נפתחים. דלתות העזרה: יוצא והולך לו. דהואיל ולא יעשה עבודה שהרי שמירת כהניס הוקשה לשמירת משה, לומר לך מה מסה נחל
מה יעשה לשם, חי נמי הגב מבינותח חיקרי ועביד עבודה, דומיא דהך
מקום שהוא לא היה שומר עמהס כך אהרן ובניו כל אחד בשמירתו
דאמרינן בפ״צ דיומא (דף כד:) במה מפיסין רב ששת חומר בבגדי לצדו: רב אשי אמר מסיפיה דקרא. יכול אתה נקל להבין דבעינן ג׳
קדם דאי המרת בבגדי מול אגב מבינותח מיקרי ועניד עכולה: יוצא מקומות בכהניס דכתיב שומרי משמרת (ח) למשמרת הרבה
והולך לו. לביתו למלאכתו, דמה יעשה הואיל ולא יעבוד. ולקמן (לג.) שמיכות, ואי במד מקום הוו כולהו ח״כ לא הוי חלה שמירה אחת"):