בית אבטינס ובית הניצוץ איבעיא להו
עליות ממש הוו או דלמא דהוו גביהי מגבה
כעליות תא שמע דתנן שבצפון שער
הניצוץ כמין אכסדרא היה ועלייה בנויה
על גבה שהכהנים שומרים מלמעלה והלוים
מלמטה ופתח היה לו לחול מנא הני מילי
דתנו רבנן וילוו עליך וישרתוך בעבודתך
הכתוב מדבר אתה אומר בעבודתך הכתוב
מדבר או אינו אלא בעבודתם כשהוא
אומר ונלוו עליך ושמרו לכל כליו ולכל
עבדתו הרי בעבודתם אמור הא מה אני
מקיים וילוו עליך וישרתוך בעבודתך הכתוב
מדבר הא כיצד כהנים שומרים מלמעלה
ולוים מלמטה בית המוקד כיפה ובית גדול
היה וחד שומר הוא דהוה בבית המוקד
ורמינהי שני שערים היו בבית המוקד אחד
פתוח לחיל ואחד פתוח לעזרה אמר רבי יהודה
בזה שנכנסין לעזרה פשפש קטן היה לו
שבו נכנסין לבלוש העזרה אמר אביי כיון
דגבי הדדי הוו קיימי סגי להו בחד שומר
דוי להכא ודוי להכא מוקף רובדין של אבן
רובדין מאי ניהו גזרתא דאצטבתא דסלקי
בהו לאצטבתא ומי הוו מיפלגי אבנים
והכתיב והבית בהבנותו אבן שלמה וגו'
אמר אביי דמתקני ומייתי מעיקרא אבני
זוטרתא ואבני רברבתא כדכתיב אבני
עשר אמות ואבני שמנה אמות זקני בית
אב ישנים שם ואמאי לעיילי מטות אמר
אביי לאו אורח ארעא לעיולי מטות לבית
המקדש פרחי כהונה איש כסותו בארץ
אמאי התם קרי להו רובים הכא קרי להו
אמרי
מגבה גביהי כעליות. מטוס הכי צעי דפשיטה ליה להש״ס דשמירת
בעבודתם. כלומר שהיו מוכרים ונושאים בכתף, ומחי וילוו עליך
כהניס הס בגבוה כדבעינן לפרושי לקמן מקרה, (3) מסוס הכי בעי וישרתוך הכי קאמר ויתחברו עליך וישרתוך בני לויס שהיו נושאים
עליות ממש הוו כל" עליות שבהש״ס שהצית תחתיה לסוס משמים
בכתף המשכן וכל כליו, והאיש וילוו שאתה עושה עיקר עבודה דהיינו
הוא נעשה להצית, אבל הכח אפילו בלח משמים דלמטה היו לריכיס עבודת מזבח והס ישרתוך שיהו נושאים המשכן ננסיעתן: כשהוא
להיות בגבוה , מטוס הכי קח בעי
אומר. בבני לוי ושמרו את המשכן לכל
עליות ממש ומשמים למטה כדרך
כליו ולכל עבודתו דעבודתן של לויס
עליות שהתשמים למטה בבית: או
היא מסחס: הא מה אני מקיים וילוו
דלמא. לא היו לריכיס למטה בבית"
עליך וישרתוך בעבודתך הכתוב
אלא לשמירת כהניס נעצור תהיה"
מדבר. ולימדך הכתוב שיהו לויס
בגובה, מטוס הכי בנאום על גבי
טפלים בשמירתך, כהנים למעלן ולויס
מקוס גבוה שנעזרה או על גבי
למטן. מ״ל: וחד שימור הוא דהוה
עמודים, אבל עליות (ג) משמים לא
ליה לבית המוקד ורמינהי ב׳ שערים
שתהח משמים למטה: ת״ש שבצפון
היו לו לבית המוקד. הבנוי על גבי
שער כו׳. משנה היה במסכת מדות
כיפה אחד פתוח לחול להר הבית
(לד.), ורישה דמשנה הכי היתה ז׳
ואחד פתוח לעזרה נמליו הבנוי
שערים היו נעזרה שפתוחים לעזרה
בקדם, ומדהוו שני שערים חלמא הוו
שלמה כלפון ושלשה בדרום ואמר
שני שומרים, דלכל שער וסער הוי
במזרח דרך כניסה לעזרה, שבדרום
שומר ובלבד שישמם כניסה ויציאה.
שער הדלק על דרך אותו שער
ואף על גב דאמרינן (מע״ש פ״ג מ״ח)
מניחין עלים למזבח, שני לו שער
לשכות הבנויות בקדם ופתוחות למול
הבכורות דרך אותו שער מניחין
תוכן חול, לשכת נית המוקד הואיל
בכורות למזבח, שלישי לו שער המים
והוס ליה שני שערים חמד נקדם
ע״ג אותו שער נעשה כמין חקיקה
והמד צמול הבנוי לקדם נמשך אחר
אמה על המה ברוס שלם חמות
פתחו והבנוי בחול נמשך אחר פתחו.
(ד) והמשיכן לתוכן מעין עיטס וכן
וכן מוכח ביומא (דף כה.) גבי לסכמ
מפורש ביומא (דף לא.), זה בית
הגזית דאמרינן דחליה נקדם ומליה
הטבילה שהזכרנו למעלה") דמד היה
בחול ואמרינן שמע מינה שני פתחים
על גבי שער ז וחותו נית הטבילה
היו לה אחד פתוח לקדם ואחד פתוח
הי׳ בארץ, דהרבה נתי טבילה הוו
למול, דאי סלקא דעתך פתח אחד היה
לצורך כהניס, שבמזרח שער ניקנור
לה ולקדם היה פתוח זקן היה יושב
שס האיש שעשה אותו שער ניקנור
במערכה מי חיכה והאמר מר חין
שמו, ודרך אותו שער נכנסים לעזרה,
ישיבה בעזרה חלה למלכי בית דוד
ושמי לשכות היו לו אמת מימינו
[בלבד], ואי סלקא דעתך לחול היה
ואחת משמחלו המת לשכת פנמס
פתוח ופתח אחר לא היה לו והחמר
המלכים ואחת לשכת עושי מבימין
מר לשכות הבנויות בקדם ופתוחות
שמתקנין שס מנחות הנכנסות
למול מוכן מול ולכן בעינן פייס
במחבת ונחפות שמה, שבלפון שער
במקום מקודם שנאמר בבית אלהים
הנילון אותו בנין היה בנוי בעזרה
נהלך ברגם, אלא שמע מינה שני
ועליות לא נתקדםו ופתח של בית
פתחים היו לה אחד פתוח למול והמד
הניזון היה פתוח למולי להר הבית,
פתוח לקדם: א״ר יהודה. סיומה
מדקמני ופתח היה לו למול חלמה
דההיה משנה היא: בזו שנכנסין בו
בעזרה היה מקלת הבנין: כמין אכסדרא היה. אותו נית למטה פרוזה לעזרה פשפש קטן היה לה. פתח קטן בתוך סער: שבו נכנסים
מרוח המת כאכסדרה דני רבי שפרולה מרומ אחת, ח״כ בכל לדדין לבלוש את העזרה. בלילה קודם תרומת הדשן לפי שאינס רוליס
היה פרוזה כסתם הכסדרות שפרולות מכל לד והבנין של מעלה בנוי לפתוח שערי עזרה עד זמן עבודת תמיד שהוא יוס וכן מוכח
על גבי עמודיס: שהכהנים שומרים למעלה ולוים למטן. כלומר לכך במתניתין (לקמן כח.) (ט) לאחר שהפיסו על תרומת הדשן דלסס בבית
עשחוס על גבי אכסדרה לפי שלוכך שמיכת כהנים לריכה להיות המוקד היו מפיסין נטל את המפתח ופתח את הפספם ונכנס לעזרה
בגובה, אבל לויס ששומרים כמו כן מן הפסוק כדלקמן אין לריכין נכנסו אחריו כו׳ עד שהיו מגיעים כו׳ הכל שלוס ומתני׳ דתמיד
להיות שמירתן למעלה הלח למטה, ואגב דלריך לו לומר ששמירת אליבא דר׳ יהודה למדות: אמר אביי כיון דגבי הדדי קיימי. זה כנגד
כהנים לריכה שתהח למעלה פירם דלויס לח בעי למעלן חלא למטון. זה חי נמי דסמיכי ההדדית): דוי להכא דוי להכא. נחל שומר סגי.
למעלן למען גרסי׳, ושמירת לויס חינה (ה) מוסבת על בנין אכסדרה,
דוי כולה כמו חזיה דהוי דוי למערב (שבת דף לה.): רובדין מאי ניהו
אלא לימדך שאע״פ ששמירת כהניס לריכה שתהח למעלה מ״מ גיזרתא דאיצטוותא דסלקי בה לאיצטוותא. סעולין על ידם למטות
שמירתן של לויס לח בעי למעלן אלא למען כלומר כל מקום שמירתן שהן בחומה כעין מטות וקח סלקא דעתך דלאחר שנבנו בחומה חלקו
למטה, ומדע לך לשמירת לויס לא היתה באכסדרה (1) חלה לימדך זו את האבנים ועשו כמין אילטווחות, ומסוס הכי פריך ומי פלגי אבנים
כדקה משיב במסכת מדות (לד.), וגם לקמן (כז) הש״ס מייתי לה אגב והא כתיב והצית בהבנותו הבן שלימה מסע נבנה: אמר אביי דמתקנן
גררה נג׳ מקומות הכהניס שומרים כו׳ והלויס בעשרים ואחד מקוס ומייתן מעיקרא. קודם שיביאו האבנים בעזרה היו מתוקנות ע״י
דקה משיב להו ולא חשיב שמירה זו שלויס יהו שומרים באכסדרה זו
ברזל, ומיימי אבנים גדולות וחבניס דקות כדכתיב נקרא (מלכים א 1)
למטה מהכהנים, דקה משיב ממשה על חמשה שערי הר הבית,
דהכי היו עושים אבני עשר המות וחבני מ' המות וחבני י׳ חמות
ארבעה על ד׳ פנומיו מבפנים, ממשה על חמשה שערי עזרה, ד׳ על אותן שתי חמות שבולטות לצורך אילטווחות הן בולטות, ומון לעזרה
ד׳ פנומיו מנסון, ולקמן מפרם המחי חלו מבפנים וחלו מבחוץ, חמד מותר למותכן ולהשוותן בברזל חבל משנהו לעזרה אסור להניף
בלשכת הקרבן בחומה לשכה נותנין קרבנות המבוקרים והוא מון עליהם ברזל, והא דכתיב (שם ו) ומקנות והגרון וכל כלי ברזל לא
לעזרה ושער היה לה, ואחד בלשכת פרוכת מס היו נשים חורגות נשמע [בבית] בהבנותו היינו בעזרה אצל מון לעזרה לא, היינו ]
את הפרוכת, ואחד בלשכת אמוכי בית הכפורת, וחס היתה דלויס דקממרן דמתקני ומייתי מעיקרה. וכן מוכח במכילתה (שמות כ כב)
שומרים באכסדרה ח״כ הוו להו עשרים ומרי, (1) לקמן מוכח דאמריקן דאמרי התס לה מבנה התהן גזית נו חי אתה בונה גזית חבל חמה
לקמן מרי מינייהו לח נעו שימור ועל מקומו אפרם: מנא ה״מ.
נונה גזית בהיכל ובבית קדשי קדשים, הח מה אני מקיים ומקנות
דכהנים שומרים מלמעלן ולויס מלמטון כלומר שהלויס בשמירתן (מ)
והגרון וכל כלי ברזל וכו׳ בבית אינו נשמע אצל נמון נשמע, כי מרכך
ואין שמירמס בגובה כמו לכהניס: דת״ר וילוו עליך וישרתוך הנפת עליה ומחלליה ר׳ שמעון בן אלעזר אומר המזבח נברא להאריך
בעבודתך הכתוב מדבר. כלומר בעבודתך דהיינו שמירה שהן שומרים ימיו של אדם והברזל נברא לקלכם אינו דין שיצא מקלר על המאריך:
כמו כן בא הכתוב ולימד וילוו שטפלין לך בשמירתן שאינן סומרין ואמאי לעיילי מטות. המחי ישנים על גבי החומה נעיילו מטות: התם
בגובה כמותך: אתה אומר בעבודתך. כאשר פירטמי: או אינו אלא קרי להו רובים, ורוצים שומרים שס, והכח קרי להו פרחי כהונה: