Тамид 27a

פרחי כהונה אמרי אין התם דלא מטו למעבד עבודה קרי להו רובים הכא דמטו להו למעבד עבודה קרי להו פרחי תנן התם בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש בבית אבטינס ובבית הניצוץ ובבית המוקד והלוים בעשרים ואחד מקומות חמשה על חמשה שערי הר הבית ארבעה על ארבע פנותיו מבפנים חמשה על חמשה שערי עזרה וארבעה על ארבע פנותיו מבחוץ אחד בלשכת הקרבן ואחד בלשכת הפרוכת ואחד אחורי בית הכפורת מנהני מילי אמר רב יהודה מסורא ואמרי לה במתניתא תנא דכתיב למזרח הלוים ששה לצפונה לוים ארבעה לנגבה לוים ארבעה ולאספים שנים שנים לפרבר למערב ארבעה למסלה שנים לפרבר אמרי הני עשרים וארבעה הוו אמר אביי הכי קאמר לאספים שנים (שנים) אכתי עשרין ותרי הוו היאך דפרבר חד הוה ואחרינא בצוותא הוא דאזיל ויתיב גביה משום דקאי אבראי מאי לפרבר אמר רבה בר רב שילא כמאן דאמר כלפי בר ואיבעית אימא לעולם עשרים וארבעה כדכתיב תלתא מינייהו דכהנים ועשרין וחד דלוים והא הכא לוים הוא דכתיב כרבי יהושע בן לוי דאמר רבי יהושע בן לוי בעשרים וארבעה מקומות נקראו כהנים לוים וזה אחד מהן והכהנים הלוים בני צדוק חמשה על חמשה שערי הר הבית וארבעה על ארבעה פנותיו מתוכו חמשה על חמשה שערי עזרה וארבעה על ארבעה פנותיו מבחוץ מאי שנא הר הבית דעבדינן מתוכו ומאי שנא עזרה דעבדינן מבחוץ אמרי הר הבית דאי תמה ובעי מיתב יתיב אמרינן מתוכו עזרה דאי תמה ובעי למיתב לא מצי יתיב דאמר מר אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד אמרינן מבחוץ אמר מר חמשה על חמשה שערי עזרה וחמשה שערים הוא דהוי בעזרה ורמינהי שבעה שערים היו בעזרה שלשה בצפון ושלשה בדרום ואחד במזרח אמר אביי תרי מינייהו לא צריכי שימור רבא אמר תנאי היא דתניא אין פוחתין משלשה עשר גזברין ומשבעה אמרכלין רבי נתן אומר אין פוחתין משלשה עשר גזברין כנגד שלשה עשר שערים דל חמשה דהר הבית פשו להו תמניא דעזרה אלמא איכא תנא דאמר תמניא הוו ואיכא תנא דאמר שבעה ואיכא תנא דאמר חמשה הוו לא היו ישנים בבגדי קדש כו' שינה הוא דלא אבל הילוך מהלכים שמעת מינה בגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן אמרי הוא הדין דאפילו הילוך נמי לא והא דקתני לא היו ישנים משום דבעי למיתנא סיפא אלא פושטין ומקפלין ומניחין אותן תחת ראשיהן קתני רישא נמי לא היו ישנים והא גופה קא קשיא ומניחין אותן תחת ראשיהן שמע מינה בגדי כהונה ניתנו ליהנות בהם אימא נגד ראשיהם אמר רב פפא שמע מינה תפילין מן הצד שריין ולא חיישינן דלמא מיגנדר ונפיל עלייהו הכי נמי מסתברא דכנגד ראשיהן דאי אמרת תחת ראשיהן נהי דניתנו ליהנות בהן תיפוק ליה משום איסורא דכלאים הניחא אמרי התם. גני שמירה: דלא מטו למעבד עבודה. שלא הגיעו לעסות דקמשיב צ׳ צ׳ דוקא כתיב ולא כפל לשון וגם שניס לפרבר: ותלתא עבודה כגון פחותיס מי״ג שנה: קרי להו רובים. כלומר נעריס: הכא דכהנים, והסחר של לויס. ויותר משלשה לח מלינו לרבויי גבי כהניס דמטו למעבד עבודה. שכל אותם שישניס שס בבית המוקד רחויין דלח מלינו בכסנים יותר מג׳ שמירות דכתיב (במדבר ג, לח) שומרי לעבודה, דבשביל כך הם ישנים מס כדי שיהיו מזומנים למחר לעבודה משמרת למשמרת": [בכ״ד מקומות כו']. וילמוד סמוס מן המפורם: ציוס עבודתם, דכל משמרס ממחלקת וזה אחד מהן. זהו מפורש מכולן למשה נתי חנות כנגד ששת ימי שבוע לכך נקיט ליה במילמיה: מאי שנא ובשנת עובדין כולן ביחד ומולקין הר הבית דעבדינן שמירתן מתוכן. ביחד 9): קרי להם פרחי. נמוכים שלה בין לפנות בין השעריס: ומאי שנא הגיעו עדיין לכלל זקנה: תנן התם. עזרה דעבדינן שמירתן מבחוץ. בין נמס׳ מדות (דף לד.): והלוים בכ״א משערים בין לפנות עזרה: דאי תמה. מקומות ה׳ על ה׳ שערי הר הבית. ס׳ כלומר היה עייף מלעמוד: לא מצי שערים שהיו לו להר הבית כדמכן יתיב דאמר מר כו׳ עבדינן מבחוץ. במסכת מדות (מס): ד׳ על ד׳ פנותיו דחי הוו מתוכן לח מלי ימני, וחי מבפנים. פנות אנגל״ם. למקוס אפשר לעמוד כל היום: אמר אביי שכלה המומה ומתחלת חומה: ה׳ על תרי מינייהו לא בעו שימור. לויס, ה׳ שערים". שהיו לו. ולקמן פריך דהח כהנים בג׳ (ג) שמרי להו ומחי משבעה שערים שהיו לעזרה דמכן ניהו שער בית המוקד ושער נית במסכת מדות (שס) ומסיק לה ספיר: הנילון, ובחשבון הז׳ שעריס קח משיב וארבעה על ארבעה" מבחוץ. מנמון להו (ד) מתני' דמדות (לד.): ומז׳ קאי בין השערים בין חפנות, ולקמן אמרכלין. שרי הכל, כלומר ממונין אף מפרם מאי שנא: הר הבית היה חמם על הגזצרין: ר' נתן אומר אין פוחתין מחות חמה על המש מחות חמה מי״ג גזברין כנגד י״ג שערים. גזצרין ובכלל אותו חשבון היה חשבון העזרה הס השוערים. וזהו הלשון נמי חיכה מאה ושלשים וחמשה על אורך מאה בספרי ] וכו׳ ור׳י נתן היא ופרוסי ושבעה ושמוניס, ובמסכת מדות (לד:) קא מפרם לה למה היו י״ג. וחותס ב׳ מפרם היכי הוס הר הבית ממש שערים דהוה צנית המוקד משני להו מחות חמה על חמש מאות חמה רובו כמד הואיל וגבי הדדי הוו קיימי, מן הדרום שני לו מן המזרח שלישי לו חלמח היכא מ״ד ממניה הוו, ולדידיה מן הצפון ומיעוטו מן המערב, והכי קרה דוקא בלויס כתיב ולא נכהניס: פירושו העזרה היתה נאמלע הר אלמא איכא למ״ד תמניא הזו. ומלמה הבית חלה שלה היתה ממולעת מכל מכחי נינסו: שינה הוא דלא. שמה וכל דרוב הר הבית בדרומו של עזרה יפים בהן וגנאי הוא לנגדי קדם: אבל שני לו מן המזרח, כלומר הר הבית הילוך מהלכין בהן. אפילו שלא בשעת מתמעט מכל צדדיו דרובו היה עבודה: ש״מ בגדי כהונה ניתנו נדרוס עזרה ושני פחות היה נו הלל ליהנות בהן. שעל מנת שיהנו בהן מזרח ועוד שלישי פחות מן הלפון אפילו שלא נשעת עבודה הקדיםוס ועוד פחות מן המערב חמורי בית ממחלה ותנאי ב״ד הוא, ופלוגתא היה קדם הקלסיס: מנא הני מילי. דבעינן במסכת יומא (דף סט.): הוא הדין כ״ח שומריס נכ״מ מקומות: במתני׳ דאפילו הילוך נמי אסור, והא דקתני תנא למזרח הלוים ששה לצפונה לא היו ישנים משום דבעי למיתני ליום ד׳ לנגבה ליום ד׳ וגו'. קרה סיפא אבל פושטין כו'. איירי בחיסול במשכן כתיב בימי דוד בדברי הימים שינה: ש״מ בגדי כהונה ניתנו ליהנות וקח מני קרא את השומרים שהיו בהן. מדקמני תחת ראשיהן: אלא שומרים את המשכן, ונקרא לא נחית אימא נגד ראשיהן. [חלל ראשיהן]: למנין כהניס, ומדמשיב לויס כ״ח אמר רב (ה) פפא ש״מ תפלין מן הצד ללמדנו שנכ״מ מקומות היו, דחי נחל שריין ולא חיישינן דילמא מיגנדר מקוס הוה מיירי (3) המחי בלד מזרח ונפל עלייהו. כלומר מדשריון איסורא סטה נתכי סגי ומשוס לוותה נחל דאורייתא דהיינו בגדי קדם דאסור מקוס הוי שומרים, אלא ודאי ס״ק ליהנות בהן שלה בשעת עבודה ואף למזרח לויס כריך סטה (וכולה) על פי כן שרינן ליה להניח תחת מקומות וכן כולהו: אמרי הני כ״ד מראשותיו שלח כנגד רחםו ולח גזריכן הוו, אמר אביי ה״ק ולאסופים שנים. שלאפ יתגלגלו ויבואו כנגד רחםו כלומר קרח דקה משיב שניס שניס ונמלא מועל ונח לידי איסורא בשביל סוף פסוק כפל חת לסונו דאורייתא, שמע מינה תפלין מן הלד כאדם המדבר וכופל את לשונו, וס״ק מותר להניחן בין כר לכסת שלח כנגד וללשכות התוספות במשכן שניס ראשו ולא חיישינן דילמח מיגנדר שנים יהיו בכל עת, אחר כך הוא ונפיל עלייהו וסוי איסורא דרבנן חומר לפרבר למערב ארבעה למסלה דדמי לבזיון שיהח ראשו מונח על שניס לפרבר, ומעיקרה כשהקסה התפילין, כלומר מדשרי דבר שיוכל הש״ס כ״ד הוו היה סבור לשניס לח לבא לידי איסור דאורייתא כ״ם דחית לשון כפל אלא דוקא, ומתרן דודחי לן למישרי איסור שאין יכול לנה אלא לאו דוקא הס דח״כ היה לו לכתוב לידי איסור דרבנן: ה״נ מסתברא ארבעה ולמה יכתוב שניס שנים, אלא דכנגד ראשיהן. קמסיבש דחי ס״ד ודחי כפל לשון כמו שפירשתי: ואכתי תחת ממם נהי דניתנו ליהנות בהן כ״צ סוו: היאך דלפרבר חד הוא, ומש״ה מותר לישן בזמן שהן תחת אידך משום צוותא הוא דאזיל יתיב ראשו, ואיסור שמה יפיח בהן לא הוי גביה. חבל למערב לפרבר ארבעה חלה בזמן שהוא לבוש דאז הוא גנאי דלאל בעי לוות שהרי ארבעה הן אבל אם הן בין כר לכסת ליכה באותה רוח ואין כל אחד צריך ללוות איסורח דשמח יפיח: תיפוק ליה שהרי מצירו שומר באותו לד, אבל דאסור משום בגדי כלאים. וס״נ יכול הכח אותן שנים דקמשיב קרא החמד למרן לעיל כשתירן ס״ה דחפילו בשביל צוות. סולי״ן בלע״ו: כמ״ד כלפי נר: ואיבעית אימא. קרא הילוך נמי לא ואיידי כו׳, אלא שיוכל לדמותו כדדמי ליה הש״ס לקמן: הנימא ליהנות: אלא אימא נגד ראשיהן. מן הצד שלא היה ראשיהן נוגעין בהן ולא חיישינן דילמא מיגנדרי עלייהו דשמא למערב ארבעה למסילה, ד׳ שומרים היו למסילה לסון סוף כמו סלה כלומר לסוף הבית למערב: לפרבר. לצד מון: לא מגנדר ואפי׳ מיגנדר בלא ידיעה הוי ולא אסיר: