הניחא למאן דאמר אבנטו של כהן גדול לא זהו
אבנטו של כהן הדיוט אלא למאן דאמר אבנטו של
כהן הדיוט זהו אבנטו של כהן גדול מאי איכא למימר
וכי תימא כלאים בעליה ולבישה הוא דאסור
אבל מימך תותיה שפיר דמי והתניא לא
יעלה עליך אבל אתה מציעו תחתיך אבל
אמרו חכמים אסור לעשות כן שמא תיכרך
נימא אחת על בשרו וכי תימא דמפסיק מידי
והאמר רבי שמעון אמר רבי יהושע בן לוי אמר רבי
יוסי בן שאול משום קהלא קדישא שבירושלים
אפילו עשר מצעות זו על גב זו וכלאים
תחתיהן אסור לישן עליהן אלא שמע מינה נגד
ראשיהן ואי בעית אימא באותן שאין בהן
כלאים רב אשי אמר בגדי כהונה קשין הן
דאמר רב הונא בריה דרב יהושע הא
נמטא גמדא דנרש שריא תא שמע בגדי
כהונה היוצא בהן למדינה אסור ובמקדש
בין בשעת עבודה ובין שלא בשעת עבודה
מותר מפני שבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן שמע
מינה ובמדינה לא והתניא בעשרים ואחד בו יום הר
גריזים דלא למיספד כדאיתא ביומא פרק
בא לו כהן גדול קרוב וכו' עד איבעית אימא
ראויין הן לבגדי כהונה ואי בעית אימא עת
לעשות לה' הפרו תורתך אירע קרי באחד
מהן [וכו'] מסייע ליה לרבי יוחנן דאמר
מחילות לא נתקדשו בעל קרי משתלח חוץ
לשני מחנות והנרות דולקין מכאן ומכאן
כו' רב ספרא הוה יתיב בבית הכסא
אתא רבי אבא נחר ליה אמר ליה ליעול מר בתר
דנפיק אמר ליה רבי אבא עד כאן לא סליקת
לשעיר גמרת מילי דשעיר לאו הכי תנן
מצאו נעול בידוע שיש שם אדם למימרא
דלא מיבעי ליה למיעל ורב ספרא סבר
דלמא מסוכן הוא כדתניא רבן שמעון בן גמליאל
אומר עמוד החוזר מביא את האדם לידי הדרוקן
סילון החוזר מביא את האדם לידי ירקון
אמר ליה רב לחייא בריה וכן אמר ליה רב הונא
לרבה בריה חשיך תקין נפשך וקדים תקין
נפשך כי היכי דלא תרחק תוב וגלי כסי
וקום שטוף ושתי [שטוף] ואחית וכשאתה
שותה מים שפוך מהן ואחר כך תן לתלמידך
כדתניא לא ישתה אדם מים ויתן לתלמידו
אלא אם כן שפך מהן ומעשה באחד
ששתה מים ולא שפך מהן ונתן לתלמידו
ואותו תלמיד איסטניס היה ולא רצה
לשתות ומת בצמא באותה שעה אמרו לא
ישתה אדם מים ויתן לתלמידו אלא אם כן שפך
מהן רב אשי אמר הילכך האי תלמידא
דשפיך קמי רביה לית ביה משום אפקירותא
כל מילי לא תיפלוט באפי רבך בר
מקרא ודייסא דכפתילה של אבר דמו
תנן התם איש הר הבית היה מחזר על כל
משמר ומשמר ואבוקות דולקות לפניו וכל
משמר שאינו עומד ואומר לו איש הר הבית
אכסדרהות
הניחא למ״ד אבנטו של כ״ג לא זהו אבנטו של כהן הדיוט. מננטו של וכן מוכח בחלו דברים (פסחים סז:) דאמר המס זב וכל זב לרבות בעל
כ״ג בשאר ימות השנה לדברי הכל של כלחים לח זהו אבנטו של כהן
קרי, וב מסמלת מוך לשתי מחנות מלורע מוך לג׳, ואמרינן המס
הדיוט, דמותו של כ״ג סוס דכלאים ושל הדיוט לא הוס דכלאים, שפיר:
מסייע ליה לר׳ יוחנן דאמר רבי יוחנן כו׳: רב ספרא הוה יתיב בבית
אלא למ״ד זהו אבנטו של כהן הדיוט. (ג) נמי היה דכלחים כמו של
הכסא. ולח הוה ניה (ח) נפתח דלת חלה זה היה מנהגו אדם שכולה
כ״ג מחי איכא למימר: וכי תימא
ליכנס שס היה נותר ואם היה שס
כלאים בלבישה והעלאה הוא דאסור
אדם היה כומר כנגדו וזה מוזר
אבל מימך תותיה שרי. מותר להליעו
לאחוריו, וכב ספרה לא עשה כן חלה
וליסן על גביו: שמא תיכרך נימא על
רבי חנה נמר ואמר לו כב ספרה
בשרו. ומתחמס ופסיק ריסה הוא,
ליעול מר והיה לו לנחור כנגדו, לכך
ונגד שארוג בו כלחיס מלד (ד) שני
השיב לו רבי חנה לאחר שילח מםס
אפילו מזד החמד אסור ליהנות ממנו
עד כאן לא סליקת לשעיר וגמרת
דכולו הוו דכלאים, ואסור ליסן עליהם
מילי דשעיר כלומר עדיין לא עלית
חומרה דכלחיס הוא, ומסתמא הכח
למס ואתה מתנהג במעשיהם שחיכך
לא התירו הואיל ולא לצורך עבודה
לנוע כמומס, חבל פרסייס לנועים הס,
הוא "): אלא ש״מ (ה) נגד ראשיהן.
כדאמרינן בברכות נפ״ק (דף מ:)
וכיון שלא כנגד" ראשיהן היו נתונים
בג׳ דברים אני אוהב את הפרסייס
ליכה חומרה דכלאים, דכולי החי לה
שלנועים בבית הכסא וכו׳: למימרא
מנחמרינן שים היכר לדבר ולח חתו
דלא איבעי ליה למיעל. ולא היה לו
לידי חיסוכה: ואיבעית אימא באותן
לומר נח אדוני חלא היה לו לכמור
שאין בהן כלאים. לח תימה ה״נ
כנגדו: עמוד החוזר. כשאדס לריך
מסתברא, דחי נתנו ליהנות בהן מסוס
לפנות ומשהה את נקביו ומחזירס
כלאים ליכה דבהנך דלית בהו כלחיס
בבטנו: סילון החוזר. אדס הכריך
קאמר דמנימין תחת ראשיהן. ובסדר
להטיל מיס ומשהה את עלמו. גבי
יומה בפרק נח לו (דף סט.) למ גרסינן
הטלת מיס שייך לומר סילון: חשיך
להחי ואיבעית חימה: רב אשי אמר
ותקין נפשך קדים תקין נפשך כי
בגדי כהונה קשין. ואין מחממין, ולכן
היכי דלא תרחק. כלומר למד עלמך
בעינן העלאה דומיא דלבישה דאימ
שאפילו אינך צריך לנקביך חזק עלמך
בהו הנחה, הילכך חי לחו הכי מסוס
ליפנות 33׳ פרקים, ולא תצטרך
דלא ניתנו ליהנות בהן משום כללים
ליפנות ביוס שבני הדס מלוייס " חלה
ליכא למימם: נמטא. פלטרין]: גמדא.
ביליהת היום בתחילת הלילה וגם
קפה: דנרש. מקוס: שריא. דקפה
קודס שמלא הלילה שבני אדם מזויין
הוא ואינו מחמס. ובפרק נח לו
בבית ותוכל ליפנות סמוך לבית, ומתוך
ביומנה (סט.) פירם הרב רצינו ש״י )
שתלמוד חת עלמך בשני פרקים חלו
פי׳ החר ואינו נראה, דפי׳ תפלין מן
לא תצטרך ליפנות ביוס נסעה שבני
הלד שריין ולא חיישינן שמח יפיח
הדס מלויין בדרכים ולא תצטרך
בהן " דשמא יפיח בהן לא שייך אלא
להתרחק מביתך, שנתי כסאות שלהס
בשעה שהוח לבום בהס, ותדע מדקה
היו בשדות, והס מלטרך ליפנות ביוס
פריך נהי דניתנו ליהנות בהן תיפוק
פעמים שתצטרך להתרחק ותשהה
ליה משום איסורא דכלאים היה לו
נקניך ומסתכן: תוב וגלי כסי וקום.
להקשות נסי דניתנו ליהנות בהן
וכשאתה נפנה שב תחילה והמ״כ גלי
תיפוק ליה משום שמח יפים הואיל
ומעשה לרכך וחל מגלה מעומד, וזהו
ואיסור שמה יפים הוי חס הס כנגד״ג]
לניעות שלא ירמוך: כסי וקום. קולס
ראשו, (1) ובסוף יומא חין כתוב
שתעמוד עלמך כסהפ לאחר שעשית
בספרים ולא חיישינן דילמח מיגנדר
לרכך: שטוף ושתי שטוף ואחית.
וכפיל עלייסו לכך פירשו הרב מסוס
ואע״ג דחין אדם שותה אלא ח״כ
איסור שמח יפיח בהם. והשתא לפי
שוטף את הכוס כדאמר שטוף ושתי,
פירוש מורי אתיח שמעתח ספיר,
אפ״ה לאחר שמשתה שטוף ואמימ
דהכי פירושו ש״מ מדקל שריכן
דלמח איקרי ושתי בלא שטיפה ונמלח
איסור דאורייתא כלומר דבר שיוכל
בולע רוקו: וס״ג וכשאתה שותה
לבא לידי איסורא דאורייתא כ״ם
מים שפוך מהן ואחר כך תן
דחית למיםכי דבר שאינו יכול לנח
לתלמידך. כלומר הח דבעינן שטיפה
אלא לידי איסורא דרבנן, דחס נהו
לאחר שתיה ה״מ ציין שאינך יכול
תפלין כנגד ראשו אין כאן אלא משום
לשפוך ממנו ומעביר הרוק בשפיכה
בזיון. וביומה (שס) מוכיחים מצריימה
משוס בזיון אוכלין, אבל במיס שאין
אחת שמניח הש״ס למס דבגדי
כאן בזיון שפוך מהן וטוב לעשות
כהונה ניתנו ליהנות בהן: במחילה
יותר: ואחר כך תן לתלמידך. ספון
ההולכת, מסייע ליה לר׳ יוחנן דא״ר
מהן תחילה. קח סלקא דעתך הוחיל
יוחנן מחילות לא נתקדשו. מס״ס
ותלמידו הוח לח חנינח דעתיה,
תיקנו לו מחילות לצאת דרך פס.
קמ״ל: כל מידי לא תפלוט קמי רבך
ובפסחיס בפרק כילד לולין בסופו
בר מקרא דכפתילה של אבר דמי. כל
(פו.) מוכיח דהא דח״ר יוחנן מחילות
מידי דבר שהכלת ובא רוק בפיך לא
לא נתקדםו ה״מ במחילות שתחת הר
מרוק בפני רבך דאמרינן (עירובין
הבית, אבל מחילות מתחת עזרה אס
דף לט.) הרק בפני רצו חייב מיתה, בר
הס פתומין לעזרה נתקדםו בקדושת
הס הכלת קרה (ט) ודייסה שהס נא
עזרה, ואם הם פתומין להר הבית לא
רוק בפיך אל מחזירהו לאחוריו
נתקלסו כלוס אפילו בקדושת הר
לסכנה היא: דכפתילה של אבר
הבית ומותר לזב ולצעל קרי ליכנס
דמי. ששורפין את הגוף כפתילה של
לשם, הילכך עשו הכח מחילה ופתוחה להר הבית לחלרי בית המוקד
חבר: תנן התם. במסכת מדות: איש הר הבית. שר, כמו (משלי ח, ד)
הבנוי בהר הבית לצאת לו לבעל קרי דרך מס למר כדאית ליה ולמר אליכם חישים הקרח. כל לילה ולילה היה מחזר על כל משמר
כדאית ליה כדפרישית במתני׳ ): ובעל קדי משתלח. הני מרי מילי ומשמר והיו לו מפתחות הר הבית ואבוקות דולקות לפניו: וכל
(1) שמעינסו מרציס כימו] הדדי אמרינסו: חוץ לשתי מחנות גרם שו,
משמר. בשעה שהיה נח חלל המסמר כל משמר שאינו עומד כנגדו
וחומר