ולא היו שומעין את קולו עד שהיו שומעין
קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור והן
אומרים הגיע עת קידש ידיו ורגליו מן
הכיור נטל מחתת הכסף ועלה לראש
המזבח פינה את הגחלים הילך חותה
את המאוכלות הפנימיות ירד הגיע לרצפה
הפך פניו לצפון הולך במזרחו של כבש
כעשר אמות צבר את הגחלים על גבי
הרצפה רחוק מן הכבש שלשה טפחים
מקום שנותנים מוראת העוף ודישון מזבח
הפנימי ודישון המנורה גמ' ומי הוו
אכסדראות בעזרה והא תניא רבי אליעזר בן
יעקב אומר מנין שאין עושין אכסדראות
בעזרה תלמוד לומר לא תטע לך אשרה כל עץ
אצל מזבח ה' אלהיך הכי קאמר לא תטע
לך אשרה לא תטע לך כל עץ אצל מזבח
ה' אלהיך אמר רב חסדא באכסדראות של
בנין היו בודקין והולכין כו' למימרא
דחביתין הוו קדימי והתניא מנין שאין
דבר קודם לתמיד של שחר תלמוד לומר וערך
עליה העלה ואמר רבה העלה עולה
ראשונה אמר רב יהודה להחם חמין לרביכה
הדרן עלך בשלשה מקומות
מתני' ראוהו אחיו שירד והם רצים ובאים
מהרו וקדשו ידיהם ורגליהם מן
הכיור נטלו את המגרפות ואת הצינורות
ועלו לראש המזבח האברים והפדרים
שלא נתעכלו מבערב סולקין אותן על
צדי המזבח אם אין צדדים מחזיקין
סודרים אותם בסובב על הכבש החלו
מעלין באפר על גב תפוח תפוח היה
באמצע המזבח פעמים שהיו עליו כשלש
מאות כור וברגלים לא היו מדשנין
אותו מפני שהוא נוי למזבח ומימיו
לא
ולא (ד) שומעין את קולו. מפני שר״ל עד שהיו שומעין את הקול וכו׳
נסיס נעשו לאבותינו כו׳ ופרכיון ומו ליכה והאמר חניי מורחת העוף
מני ולא היו שומעין את קולו: עד שהיו שומעין קול העץ שעשה בן
ודישון מזבמ הפנימי ודישון המנורה נבלעין במקומן, וחס איתה
קטין מוכני לכיור. לגלגל שכבר שקעוהו מנערב כדי שלא יפסלו מימיו
דתרומת הדשן כמו כן נבלעת ה״ל לחמשונה"), ואמרינן בכריתות
והשמח מעלהו כדי לקדם נו, וכשמעלהו נשמע קול העץ, דמי כיור
(דף ו.) ושמו מלמד שטעונין גניזה דאסור ליהנות מתרומת הדשן:
נפסלין בשקיעת החמה, וחיכה למ״ד
גמ׳ ומי הוו אכסדראות בעזרה.
כזבמיס (דף כח:) דעכשיו מסקטן
המתח קה סלקא דעתך אכסלראות
והמס מפרס ספיר: והן אומרין הגיע
של ען היו, ולכך פריך ומי הוו
עת. לקדם: קידש ידיו ורגליו מן
אכסלראות (ט) כו׳ נעזרה: אמר רב
הכיור. ומפרם נזנחיס (דף יט:) כילד
חסדא באכסדראות של בנין. עמוליס
הוא מקדם מניח ידו הימנית ע״ג
של חנן היו נעזרה סביב חומת
רגלו הימנית וידו השמאלית על גבי
העזרה ועל העמודים נתונים "ג] כמין
רגלו השמאלית ושופך מיס ומקדם:
מקרחות: למימרא דחביתים הוו
נטל מחתה של כסף ועלה לראש
קדמי. מדקמני לעשות מביתיס מכלל
המזבח. דרך מזכמו של כנם
דהשמח הוו מקטרי להו על גבי
נחמה" של כבם הסמוכות ללד
המונח: והתניא מנין שלא יהא דבר
מזרח. הכנס ארכו שלסיס ושתיס
קודם לתמיד. דבר (י) הקונעו גבי
וכמבו ט״ז והוא היה באמצע המזבח,
מנזנח לה יקרוס לתמיד של שחר
נמלח מסך המונח מלד מזרח
הקרב כמו כן על גבי המזבח כו׳:
מון לכנס שמונה חמות ומלד מערב
להחם חמין לרביכה. דמותר להמס
מוך לכנם ח׳ אמות שהרי המונח
ממין לעסוק בה, וכשמגיע זמן
ל״צ חמות: ופינה את הגחלים
הקטרתה לאחר שיקרינו חברי תמיד
אילך ואילך וחתה מן המאוכלות
יקטיר כמו כן את המציתים:
הפנימיות. מאותן גמלים שנתאכלו
הדרן עלך בשלשה מקומות
וכעסו גמליס לקיס דהוו לסן, דחסר
תחכל החם כתיב. הכים גרסיכן מן
ראוהו אחיו שירד. אסדרה
המחוכלות הפנימיות, אבל גבי גמלי
דלעיל קחי, לאחר
יום הכיפורים (יומא מג:)) לא גרסינן
שתכס חת הרסן וירד מן הכבש חז
מחוכלות חלה הכי גרסינן מתה וירד,
נתקרב אזלס חלל כוח םהס
דהמס בעינן גחלים גמורים והכח
עומדיס: מיד רצו אחריו וקדשו
בעינן דמן, (ה) והח דבעינן הכח
ידיהם ורגליהם מן הכיור. הואיל
מחוכלות משוס דנעשו דשן בעיקן:
(כ) וכלו לקדם ידיהם ורגליהם כמו
וירד. ממזכמו של כנם, דרך כסנא "
כן לצורך עבודה רשאים ללכת בין
אל המונח נס ישוב: הגיע לרצפה.
אולס ולמזבח: נטלו את המגרפות.
למקוס שכלה הכנס: הפך פניו
יעיס להסיר את הדשן ולפנותו
לצפון. כלומר לח היה מהלך כדרכו
לתפוח: את הצינורות. מזלגות להסיר
דרך מזרח ויולה מוך לעזרה חלה
את החברים: ועלו לראש המזבח.
הופך פניו לצפון העזרה דהיינו דכוס
וקודס תרומת הדשן לא היו יכולים
המזבח: והולך במזרחו של כבש. אבל
לעשות לפי שצריך להריס תרומת
הכנס בקרקע עזרה סמוך לככם,
סלמן קודס שיפנו את הדשן לתפוח:
והלך (1) כעשרה חמות (" בקרקע
האברים והפדרים. והמלניס מו: שלא
עזרה) מן (רגל) הכנם ועדיין רחוק
נתעכלו מבערב. שלא נשרפו ונעשו
הוא [מקוס הדםן] מן המונח כ׳
לסן: סולקין אותן לצידי מזבח. כמו
חמות, דשלסיס חמות היה הכנס
מסלקין ללידי מזנק שו: סודרן בכבש.
תופס בקרקע עזרה (והלך כעשר
כדי שלא יפסלו בלינה, שאין יכולין
אמות מן הכנם ועדיין רחוק הוא מן
להקטין עד לאחר שיקטיכו חברי
המונח עםריס) חלינה דמ״ד לח היה
תמיד וחס לה (ז) סודרן על המזבח
לה יסוד למזבח כלל וקרן ! דרומית מזרחית לח היה לה יסוד, ופליגי היו נפסלין בלינה, ואמרינן נזנחים בפ׳ המזבח (דף פז.) דאין לינה
נה נזנחים (דף כד.) ים חומרים לא היה להם יסוד ליתן דמיס על אותו
במונח" וכנם הרי הוא כמזבח לכל דבר. כ) לדי מזבח נראה לרבי
יסוד אצל יסוד היה למזבח, ואליציה היה הכנס תופס בקרקע עזרה
מקום שהוא פנוי, ואם אין (מן) הלדדין מחזיקין סודרין חומס בסובב
שלמים, והא דמכן (מדות פ״ג מ״ג) הכנם שלסיס ושתיס שהיה מתפסטו
או על גבי הכנם, ולאחר שיסדרו את המערכות יחזירו את החברים
עדיין צ׳ אמות למעלה על חמה יסוד ועל חמה סובב הכי סלסיס
על המערכה ויליתו בה החור: החלו. התחילו לעלות את ההפר על
ושמים, ואיכא למ״ד לא היה לו יסוד כלל, ואליציה תופס הכנס בקרקע
גני המפוח נהמלע מנוצח, פעמים היה עליו שלם מחות כור: תפוח.
(1) עוד שלטים והמת ומתפשט עדיין חמה אחת על הסובב הרי בין
לבור החפר שנהמלע המזבח, שהיו מורפין" אפר על גבי מערכה
הכל ל״צ: צבר הגחלים ע״ג הרצפה רחוק מן הכבש ג' טפחים. לבר
ומעלין חומס מס וזהו נויו של מזבח, והוא נקרא תפוח על מס שהיה
דכתיב ושמו ואמרינן (חמורה לד.) ושמו שלא יפזר. וא״ת הח בעינן
עגול כתפוח, ומבירו במסכת עבודה זרה (דף נה.) אף על פי שנוטל
ושמו אזל המזבח, ונהי דכנם כמונח לכל מילי מ״מ היה לנו לקרבו
בידו ונותן לתפוח לבור הענבים שבתוך הגת קרי תפוח. וכשהיה
אזל המונח ועדיין הוא רחוק מן המזבח עשרים חמות, אמר לי רבי רבה כל כך שלא היו יכולין לסדר המערכות כדאמרינן לקמן (כט.)
דמוהשליך דכתיב במוראה ונולה דייקינן (ה) דכתיב במוראה וכולה וראשי גיזרין הפנימיות נוגעים בתפוח היו מוליאין חומס לחון
(ויקרא א) והשליך אותה הכל המזבח קדמה, וקים להו לרבנן דלא מיקרי כדכתיב והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה (ויקרא ו): וברגלים לא
השלכה פחות מעשרים המות ושיעור״ מ׳ אמות רוחב דעולמ העוף
היו מדשנין אותו. כמו ודשנו את המונח (במדבר ד), לא היו מוליאין
היא נעשית על קרן דרומית מזרחית ), הילכך מניח את הדשן כחוק
אותו מון מן המונח אף על פי שמזיק להס הדשן בסידור
מן המונח עשרים חמות: מקום שנותנין שם מוראה ונוצה ודישון
המערכה: מפני שהוא נוי למזבח. כשים עליו דסן הרבה, כדאמרן
מזבח הפנימי ודישון המנורה. וכל אלו נבלעים במקומן, אבל תרומת
בעלמא (פסחים דף סה:) שבח הוא לבני אהרן שמהלכין עד חרכונותיהם
הדשן נראה לי דלא היתה נבלעת, מדאמרינן ביומא (דף כא.) עשרה נדס, כך שבח כשים עליו דשן הרבה ונראה שלא עומד המונח נטל: