Тамид 29b

או גרגיר או אשכול מביא ותולה בה אמר רבי אלעזר ברבי צדוק מעשה היה ונמנו עליה שלש מאות כהנים לפנותה פרוכת דתנן רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי שמעון הסגן פרוכת עביה טפח על שבעים ושנים נימין נארגת ועל כל נימה ונימה עשרים וארבעה חוטין ארכה ארבעים אמה ורחבה עשרים אמה ומשמונים ושתים ריבוא נעשית ושתים עושין בכל שנה ושנה ושלש מאות כהנים מטבילין אותה החלו מעלין בגזירין לסדר את המערכה [וכו'] חוץ משל זית ומשל גפן [וכו'] הני מאי טעמא רב פפא אמר משום דקטרי רב אחא בר יעקב אמר משום ישוב דארץ ישראל מיתיבי על העצים אשר על האש עצים הנתוכים להיות אש ומאי ניהו דוקרי שפוד דלא קטרי ואזלי מקטר מתוכו וכי כל העצים כשרים למערכה הן כל העצים כשרים חוץ מן זית וגפן אבל באלו היו רגילין במרביות של תאנה ושל אגוז ושל עץ שמן רבי אליעזר מוסיף אף של מייש ושל אלון ושל דקל ושל חרוב ושל שקמה בשלמא למאן דאמר משום דקטרי בהא קמיפלגי דמר סבר אף על גב דלא קטרי מגואי כיון דקטרי מבראי לא מייתינן ומר סבר כיון דלא קטרי מגואי אף על גב דמבראי קטרי מייתינן אלא למאן דאמר משום ישוב דארץ ישראל דקל מי לית ביה משום ישוב דארץ ישראל אמר לך וליטעמיך תאנה לית בה משום ישוב דארץ ישראל אלא מאי אית לך למימר בתאנה דלא עבדא פירא דקל נמי בדלא עביד פירא ומי איכא תאנה דלא עבדא פירא אין כדרחבה דאמר רחבה מייתי תאיני חיורתא ושייפי או גרגיר או אשכול. של זהב מניח ותולה נה: שלש מאות כהנים להיות אש, וכי כל העצים כשרים היו, הן כל העצים כשרים היו חוץ לפנותה. גוזמה היה, דחס היתה טעונה כל כך שלריכה שלם מחות משל זית ושל גפן, ר׳ אליעזר מוסיף אף של מייש ושל אלון ושל דקל כהנים לפנותה משבר, וכל כך לא היו ממתינים: פרוכת עוביה טפח ושל חרוב ושל שקמה, אבל באלו רגילין במורביות של תאנה ושל ועל שבעים ושתים נימין. לייל״ם נארגת: ועל כל נימא ונימא עשרים אגוז ושל עץ שמן. והכי פירושו על העצים אשר על האש ואיזה עליס וארבע חוטין. שזוכין ממוצרין יחד. שנימוכין מסרה ונעסין אם: דוקרי. וביומא (דף עה:) נפקא לן מקרא דכל קני, כמו מורניות דמתניתין (בע״מ), מוט כפול שמה, כל מקוס שנאמר שם קנים הדוקרנין", שעדיין האילן במור ללמדך שיהח המוט כפול סםה: ולא גדלו בו ענפים כי חס שמיס ארכה ארבעים אמות. גובה הפרוכת ושלם, ובשביל שהוא בחור הוא שורף ארבעים חמה ורחבה עשרים אמה מסר: דלא קטיר ואזלי ומיקטר. שאין להבדיל בין ההיכל לקדםי קלסיס בהן קשר ואיזה קשר שלא" הלך כדכתיב (שמות כו) והבדילה הפרוכת הקשר בפניס בתוך העלים, דתנה לכס בין הקדם ובין קדם הקלסיס, קמח לא פסיל ליה אא״כ הלך הקשר וכדמוכח בתוספתאג' דבאותו פרוכמ בפניס, ובקיאין היו בדבר: וכי כל שפרוסה שמה מיירי, וחלל ההיכל העצים כשרים היו. כמו ספירסנו כלומר וגובהו היה ארבעים חמה במתני׳ "): חוץ משל גפן ושל זית. כדמוכח במסכת מדות (דף ל.) שגובה שאפילו נבחרומן ים בהן קשריס: ר׳ ההיכל ארבעיס ורמבו עשריס: אליעזר מוסיף לחיסוכה אף של מייש ומשמונים ושתים ריבוא P] היתה ושל אלון כו׳. וחזיל ומפרם פלוגתא: נעשית. נערות שלה בחו עדיין לכלל אלאש באלו היו רגילים. מילמה גדות מתעסקות נה שרוליס לעסוק דמ״ק נמי הוח חלה ר׳ אליעזר בה בטהרה, וכדאמרינן בעלמאד) הפסקיס: בשלמא למאן דאמר. נסיס החורגות נפרוכת נוטלות שכרן דמפרס טעם האיסור בשביל קסריס מתרומת הלשכה: ושתים עושים בכל ולא משום תקנת ישוב ארץ ישראל שנה ושנה. שלריך צ׳ פרוכות כנגד סבר דבהח פליגי, ת״ק דחסר של זית אמה טרקסין, שבבית שני לח יכלו ושל גפן ולה יותר קסבר של זית ושל לעשות חמה טרקסין כדמוכח בננה גפן הקשר הולך עד פנים הילכך לא נמרח בתחלתו (דף ג.) לכך עשו שתי מנייתי, אבל של מיים ושל אלון ושל פרוכות ותופסין השתי פרוכות מרוב ושל שקמה ושל דקל הקשר אינו אמה", שהיו מתעסקין בכל שנה חלא בחון אבל בפנים אינו הילכך וכוטלין אלו מן הפתח ומנימין אחרים מייתינן, ור׳ אליעזר סבר כיון דקטירי כנגד הפתח: ושלש מאות כהנים מברחי לח מייתינן. וראיה לדברי דכל מטבילין אותה. נראה לרבי לאחר אלו ים בהס קשריס מדפרכיכן על עשייתה, לפי שאי אפשר לחורגן אותה המשנהלי דכילד זולין את בטהרה שלא תהא נדה אחת מן הפסח מניח שפוד של רמון מומנו הנשים החורגות נה ושמח פירסה לתוך פיו ופריך ונייתי של חלון ושל נדה ולחו חדעתה, הילכך מטצילין דקל ומרוב ושקמה ומתרלינן מסוס אותה קודם שיפרסוסו נגד הפתח, דאית נהו קיטרי ומפקי מיא, שמעינן והשמח לפי מה שפירשתי (3) אפרם המס דכל אלו אית נהו קיטרי. ואע״ג כל סדר הפרוכת ממחלתו ועד סופו. דפרכינן התם ונייתי תחנה ומתרליכן לשון אחר ארכה ארבעים חמה תחנה נמי הגב דמחלחלה מפיק מיה וכמנה עשרים אמה וסתיס עוסיס פירום (ג) מי שים נו מוח בפניס כמו בכל שנה ושנה ב׳ פרוכות גובהן ען של ערבה ושל הגוף ש אפילו הכי ורחנן כשיעור זה להבדיל בין קלסי גבי עלי מערכה הס כשריס, דהמס הקדשים להיכל שהיה גובה ההיכל היינו טעמה גבי פסח אין דרך חללו כדמפרם במסכת מדות (ז.), ושתי פרוכות היו מס כנגד חמה לספוד למומכו לשנים הלח מניחין אותו עגול כמו שהוא גדל ביער טרקסין, שבבית שני לא יכלו לעשות חמה טרקסין להבדיל מס לפי ואז הוא טוב לספוד, הילכך אם היינו לולין בו פסח יבא הדבר לידי שהיה גבוה יותר ממאה" חמה וחומס רחבה חמה אינה יכולה קלקול, אבל גבי עלי מונח דרך בני אדם לחתוך עלים העומדים לסבול חומה גבוהה כל כך"), ולהרחיב החומה אי אפשר להכל לשריפה לשנים בשביל שישרף יותר, הלכך כשיממכס לטניס (ד) (יוסר) [יקח] את המוח שמנפניס וכן יעשה בעלי אגוז: אלא למאן דאמר שאותן שתי פרוכות היה כל אחד עוניו טפח, לפי שצריך הכהן להלך משום ישוב ארץ ישראל. שמפרם טעם האיסור כמו כן בשביל ישוב בין אותן שתי פרוכות ואם היה עניין טפחיים א״כ לא היה ביניהן ארץ ישראל, א״כ הוח לדבריו היאך שונה תנח קמח עלי דקל שהרי אלא שלשה טפחים ונרחב שלם טפחים לא היה יכול להלוך, הילכך מנה קמח לא חסר חלה של זית ושל גפן. ועכשיו ליכא לפרוסי דרב נראה לי כמו שפירשתי: הני מאי טעמא. מפני מה אין מניחין של אמא בר יעקב לית ליה איסור משום קשרים, דחי לית ליה היה לו זית ושל גפן: אמר רב פפא משום דקטירי. כלומר יש בהן קפריס, להש״ס להקשות אלא למ״ד מטוס ישוב ארץ ישראל במאי פליגי, חלה ובשביל הקשרים אין שורפים יפה ומעלין עשן. דרך קשר להיותו כל ודאי אית ליה טעם קיטרי: וליטעמיך. דמותבת ליה מצריימה שעה למ ואינו שורף יפה ומעלה עשן, ואין זה כבודו של מקוס דתורת כהנים אמאי לא חותבת מממני׳ דקתני דבתחנה היו רגילין להעלות עלים שאין שורפים יפה למזבח. וראיה לדבר דאמרי' בפסחיס וכי לית בהו משום ישוב ארץ ישראל נחמיה: אלא מאי טעם. לא בפרק כילד זולין בתחלתו (דף עד.) כיון דאית ביה קיטרי מפקי מיה, אומנת לי דסצרת דבמחנה דלא עבדה פירי מיירי אליבא דרב המא בר ואמרינן בעלמא" נקנים ובגפנים מן הפקק ולמעלה קשרי: רב אחא יעקב, כי מקשת לי כמי מדקל מרין בדקל דלא עבדה פירי דלית ניה בר יעקב אמר משום ישוב ארץ ישראל. ודאי טעמא קאמר״ג] תקנת ישוב דלשריפה הוא עומד. והמקשה היה סבור דאיכא הרבה דמטוס קשרים הם פסולים, אלא אפי' בלא טעם קשרים בשביל דבר מחכים דלה עבדה פירי כמו דרחבה אבל בדקל ליכה. והא דפריך אמר היו מנימין וחיזהו משום ישוב ארץ ישראל שהס ישרפו הזיתים מדקל ולה פריך ממרוב מי לית ניה משום ישוב ארץ ישראל, דסבירא וסגפנים לא ימלאו יין לשתות ושמן לסוך ותחרב ארץ ישראל. ונפקה ליה דלא שייך איסור משום ישוב ארץ ישראל אלא בדקל ומחנה וזית מיניה לדידי דחית לי דמשום תקנת ישוב מניחין כמו כן כמו שמנימין וגפן המנויין בקרה (דברים ח, ח) דאגב דחשיבי מכאן הכתוב בשנה בשביל הקשרים דהח דקתני מתניתין דהיו מביאין מורציות של מחנה ארץ ישראל, אבל נשאר פירות ליכא איסור מסוס ישוב ארץ ישראל: במחנה דלא עבדה פירי וכדמפרש רחבה וכו׳, אבל נשאר מחכות ומי איכא תאנה דלא עבדא פידי, אין. הכי פירושו בשלמח מדקל לא שהיו עושין פירות לא היו מניחין מטוס ישוב א״י, אבל רב פפא מלינו להקשות דבדקל לא היו רגילין, אלא במתניתין אמרינן דבתחנה לימים ליה ישוב ארץ ישראל בכל תחנות שבעולם לח שנה עבדה פירי היו רגילין, וכיון דבתחנה היו רגילין וכי עולין כאן כל כך למלוח לא שכח לא עבדה מניחין. וכמו שפירשתי הני עו] צריך לומר דכולי מחכים דלא עבדי פירי כמו שצריך למזבח: אין. ודאי יכולין הרבה עלמח חית להו טעם קשרים דהח ברייתא דלקמן שמניח הש״ס למצוא, שבשביל בניינין נמי הוו מחנתח דלא עבדי פירי כדרחבה: מוכמח דליכא לפרושי אלא בשביל קשרים, ולקמן ) הפרסנה: הכי דאמר רחבה מייתי תאיני חיוורתא, תאנים לבנות, אותן מאניס גרסינן לה בתורת כהניס) על העצים אשר על האש עצים נתונים רעות הן. נטעים של תאנים חיוורתח לוקמין כדי לנטוע כדמפרם: