ושייפי להו בחבלא דצבתא דסריך עליה
בזרא וקברי היכא דמסיק ימא שירטון
קורה עבדא פירי לא עבדא ותלת בריכי
מינייהו לא מחזקה להו גמלא סידר את
המערכה גדולה וכו' מאי טעמא רב הונא
ורב חסדא חד אמר כדי שתהא הרוח
מנשבת בה וחד אמר כדי שיהו מציתין
האליתא משם מיתיבי ריוח היה בהן בין
הגזירין שהיו מציתין האליתא משם
אמר לך מקומות מקומות
עבדי הדרן עלך ראוהו
אחיו אמר להן הממונה בואו והפיסו מי
השוחט ומי הזורק מי מדשן
מזבח הפנימי מי מדשן את המנורה מי
מעלה אברים לכבש הראש והרגל של
ימין ושתי הידים העוקץ והרגל של
שמאל החזה והגרה ושתי דפנות הקרביים
והסולת והחביתין והיין הפיסו זכה מי
שזכה אמר להן צאו וראו אם הגיע
זמן שחיטה אם הגיע הרואה אומר
ברקאי מתיא בן שמואל אומר האיר
פני כל המזרח עד שהוא בחברון והוא
אומר הן אמר להן צאו והביאו (לי
והוציאו) טלה מלשכת הטלאים והרי
לשכת הטלאים נתונה במקצוע צפונית
מערבית ארבע לשכות היו שם אחת
לשכת הטלאים ואחת לשכת החותמות
ואחת לשכת בית המוקד ואחת לשכה
שעושין בה לחם הפנים נכנסו ללשכת
הכלים הוציאו משם תשעים ושלשה כלי
כסף וכלי זהב השקו את התמיד בכוס
שהיא
ושייפי להו בחבלא דצבתא. כמו דלנתח מייתינן " במסכת עבודה זרה
מזבח הפנימי והמנורה ובהעלאת חברים לכנם, הח אמרי' ביומא בסוף
בסופה (דף עה.) בחבל העשוי מזוכי דקל. ושייף ליה לעך עד שתסיר
פרק ב׳ (דף כז:) אמר רבי יוחנן זכ שסידר את המערכה חייב מיתה
כל קליפתו וגם אם ים זרע גרעין בתוך הנטיעות תפילנו ושוב לא יצא
הואיל ועבודה ממה היתה, מתקיף לה רצח חלה מעתה מיצעי פיים,
שס פרי, ובהכי משירין קליפתן ושמא ע״י כך מועיל לו שלא מגדיל ואמרי׳ אישממיטתיה הח דמניה מי שזכה בתרומת הדשן זוכה בסידור
נו קליפה ומתוך כך לא יצא בו פרי,
מערכה ונשני גזירין חלמה (ד) בעי
פ] דיפול דשריקה ניה נחרעי זרע
פיים, דהא לא אמר כל כהן שירלה
גרעין כמו שפירשתי: וקברי ליה
יסדר חלה אותו שזכה בתרומת הדשן
היכא דמסיק לה ימא שירטון. נאומו
יסדר ולח המר, אלמח מוכח מחס
מקוס שהיס גדל, ומתוך לחלוק המים
דלא מפייסינן הלח בעבודה ממה אבל
לא ימות החילן, שחס לא היה מס
בעבודה שאינה ממה כל כהן שירלה
קנור ימות מתוך שאין בו קליפה:
יזכה בה בלח פיים, ים למרן להתס
קורה עבדא. ומתוך שהוא אילן סרק
פרכינן על אותה שמועה משחיטה
ואין גדל נו פרי שמכמיסין כמו גדול
דלחו עבודה ממה היא וחפ״ה בעי
כל כך שראוי לקורות לעשות ממנו
פייס ומתרליון שאני שחיטה למחלת
בנין, אותן ענפים הדקין לוקמין לצורך
עבודה היא ומשונה לפייס אע״ג דלא
המונח: ותלת סוכי מינייהו. ענפיס.
עבודה ממה היא, הילכך ה״נ י״ל דכל
לסון אמר בריכי: לא מחזקא להו
חלו מחלת עבודה הס, דיסון מזנק']
גמלא. דף של גשר אינו יכול לסובלן
והמנורה מחלת עבודה היו זה במונח
מרוב גודלן. גמלא גשר, כלומר הרבה
וזה במערכה ש], העלחת חברים לכנם
הס גדולים. כך נראה בעיני שינוי "]
מחלת עבודה של הקטורת היה,
זה, וכמו שברייתא שנויה במ״כ
וקבלה נמי חיכה לתרולי הילכך
כגירסת הספריס אין אדם יכול
לאו כש עבודה של זכיס היה: הראש
לייםב: מאי טעם. מזימה כלפי מזרמ:
והרגל. בכהן חמד. ביומא (דף כז.)
כדי שתהא הרוח מנשבת בו. הכוח
מפקיכן מקרה ששה כהניס העוסקים
שינה דרך שער מזכמ: וחד אמר
בהולכת חברים לכנם דכתיב והקריב
שיהו מציתין את האליתא משם.
הכהן את הכל המונחה ואמר מר זו
עלים דקים משימין באותו חזית והחם
הולכת חבריס לככם: העוקץ. הוא
סמוך לו ונדלקיס העלים גדולים על
הזכב: החזה, הוא השומן הרואה את
ידי עליס קטניס: מקומות עבדי.
הקרקע, ומותכין מכאן ומכאן בלא
כלומר במקומות הרבה היו נותנין
ראשי ללעות: והגרה. הוא הלוחכ ובו
עלים כדי שישרפו עלי המערכה מכל
מחובר הקנה סגן והלב. החזה והגרה
לד, וחיכה בינייהו דלמאן דאמר כדי
בכהן רביעי. לקמן מפרשיכן במקומו
שתהח הרוח מנשנת נו לא היו
מפני מה הן סדורים בסדר הזה:
מלימין החלימה מסס:
והחביתין. מלי עשרונו של כ״ג שקרב
הדרן עלך ראוהו אחיו
עם התמיד בכל יום שנאמר (ויקרא ו)
מחליתה בבקר ומחלימה בערב, וסמיך
אמר להם הממונה. " לאחר
ליה על מחבת בשמן תעשה לכך היה
שכחו ללשכת הגזית" על
קרויס מצימין: ב אמר להן הממונה
ספייסות: בואו והפיסו מי שוחט מי
צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה.
זורק. כלומר בואו ונפים מי יםמוט מי
שהאיר להם היום, דאין שוחט
יזרוק. ושלשה עםר פייסות ים כאן".
תמיד כש חלה ביוס: הרואה אומר
שמיטה. זריקה וקבלה אותו] הזורק
ברק ברקאי. בלשון להר, כמו למען
הוא המקבל, וכן מוכח ביומה (כה:) דאמר קבל המקבל ונח לזרוק,
היה לה ברק מורטה (יחזקאל כא): הרואה, אותו שעל הגג אומר כך:
והכי תקון דקבלה מחלת זריקה היא ונאה למקבל שיהח זורק. דיסון ומתיא בן שמואל אומר האיר פני כל המזרח עד שהוא מגיע
מונח הפנימי. ודישון מנורה, הרי ד׳. בהעלאת חברים לכנם ססה, הכי
בחברון, פי׳ מן מ״כ במנחות בשלהי שתי הלחם) הוא היה ממונה על
י׳ פייסות. הסולת והמביתין והיין, הרי י״ג פייסות. ואמרינן ביומא כך, כדאמר בשקלים (דף יג) מתיח בן שמואל ממונה על הפייסות
(שם) דלה היו מפיסין חלה בעבודה ראשונה בשחיטה, וכהן שזכה והיינו פייסות שמפיסין כשהאיר היום מי סוחט מי זורק, וכשהוא
בשמיטה י״ב אחיו הכהניס נמשכים עמו, כלומר אותן שהן אזלו זה
היה שואל אם הגיע זמן שחיטה היה חומר לאומן כש שעל הגג אמרו
אחר זה כסדר שהיו (ג) נמשכין עמו זה כלהמרג] זה זה] לדישון חזה
אם האיר פני כל המזרח עד שהוא בחברון והן אומרין הן. ואין נראה
למנורה כסדר שהן יושבין שו הן נמשכין לעבודה, הראשון לעבודה
לרבי, דמה ענין פייסות לכאן הח פיים ראשון בלילה הוס וזה כי כבר
ראשונה כגון זריקה והשני לדישון מזבמ פנימי והג׳ למנורה כו׳ כסדר
היה, ועוד מתיא בן שמואל לא היה חומר כל הטענה דהחיר כל פני
שהן סדורין במשנה, ופיים אחד דלא היו מטילין כי הס פייס אחד,
המזרח עד שהוא בחברון כדמוכח ביומא (דף כח:) דאמר דחותו
דכיון שזכה ראשון בשמיטה כולן היושבין הללו נמשכין אחריו כדאיתא שעל הגג אומר האיר כל פני המזרח ואמר לו אידך עד שבחברון
ביומה (שס). דישון מונח הפנימי והמנורה מעבודת הממיד מסיבה ואומר לו הן, ומפרם המס לפי שטעו פעם אחת בחור הלבנה סולרכו
ליה הואיל דעם עבודת תמיד היא נעשית: מי שוחט ומי זורק ומי
לומר כל כך. ונ״ל לפרש הכי דמתיח בן שמואל הממונה על הפיים
מדשן. ואף על פי שסדר העבודה לא הוס כך כדאמר בסדר יומה פליג חמ״ק, ואיהו סבר דלא היה חומר אותו שעל הגג ברקחי חלה
נשמעתח דחביי (דף לג.) דאמר דישון מזבח הפנימי קודס לזריקת דס
בזה הלשון היה חומר החיר על כל פני המזרח, וא״ל אידך עד
התמיד וכסדר הסדר הזה היה להם להפים, אמר רבי דמטוס הכי
שבחברון עד שנראה הלהר עד חברון שיכולין לראות חברון ממס, וזה
מפייסין קודס בשחיטת התמיד שקודס דישון מונח הפנימי היו
השיעור גדול מברקאי דמ״ק, וראיה לדבר למניה בסדר יומח'' כ״ם
לוקמין הטלה אותן הכהנים שזוכין נו וכואין ומכניסין אותו לסחוט
אומר ברק ברקאי, ר״ע אומר עלה ברקאי, נחוניה בן אפקטיין חומר
ומצקרין אותו לאור האבוקות), והילכך כיון שהיו עוסקין במילי ברקאי בחברון, מתיא בן שמואל חומר הממונה על הפייסות חומר
דתמיד קודס דישון המונח והמנורה היו מפיסין נמי קודס שחיטת ]
החיר כל פני המזרח עד שהוא בחברון, ר׳ יהודה בן בתירא חומר
התמיד ובזריקתו, דמתוך שמחלת עבודה היתה בתמיד ראשונה"
האיר כל פני המזרח ויז'או כל העם חים חים למלאכתו, והתס פרכינן
מבינה היתה והקדימוה נפיים, ולא מפני שחלו קודמין זה לזה כפיים,
אי הכי נגהח להו ח״ל חימה לשכור פועלים, חלמה כולהו פליגי
דכבר פירטתי שכולן זוכין יחד, דכיון שזוכה השוחט י״ב אחיו הכהניס ואיכא למימר דהחי שיעורא נפים מחברון: ג אמר להם צאו
נמשכין אחריו, וכל עבודות התמיד שחיטתו וזריקתו לא היתה אלא והביאו טלה מלשכת טלאים. לאחר שהפיסו ועדיין היה לילה אמר
אמר דישון מזבח הפנימי והמנורה, כילד, בתחלה מדסן מזבח הפנימי,
להם הממונה לאותן שזכו בעבודת תמיד בין בשחיטה בין בהעלאת
ואחר כך מדסן את המנורה ה׳ נרות, ואח״כ שומט את התמיד וזורק
אבריס, שכולן מתעסקין בהכנתו, כדאמר ] ) מי שזכה בתמיד מוסכו
את הדם, ואח״כ מטיב ומתקן שתי נרות שנשארו לתקן, ואחר כך והולך לבית המטבחים ומי שזכו בחבריס הולכין עמו מן: צאו
והביאו (לי) טלה מלשכת הטלאים. והכינו אותו לסחיטה ובקרו אותו
בקטורת, ומפרם ביומא (דף כו.) מפני שמעטרת, לפיכך היו מכריזין
לאור האבוקות כדמפרש: והרי לשכת הטלאים הכי היה במקצוע
כהנים חדשים לקטורת בואו והפיסו. וא״מ למה היה פייס מדיסון צפונית מערבית. של נית המוקד שהיא טרקלין גדול: וארבע לשכות.