לא היה שובר בו את הרגל אלא נוקבו
מתוך ערקובו ותולה בו היה מפשיט ויורד
עד שמגיע לחזה הגיע לחזה חתך את
הראש ונתנו למי שזכה בו חתך את
הכרעים ונתנן למי שזכה בהן מרק את
ההפשט קרע את הלב והוציא את דמו חתך
את הידים ונתנן למי שזכה בהן עלה לרגל
הימנית חתכה ונתנה למי שזכה בה ושתי
ביצים עמה קרעו ונמצא כולו גלוי לפניו נטל
את הפדר ונתנו על בית שחיטת הראש
מלמעלה נטל את הקרביים ונתנן למי שזכה
בהן להדיחן והכרס מדיחין אותה בבית
המדיחין ומדיחין אותה כל צרכה והקרביים
מדיחין אותן שלש פעמים במעוטן על
שולחנות של שיש שבין העמודים נטל
את הסכין והפריש את הריאה מן הכבד
ואצבע הכבד מן הכבד ולא היה מזיזה
ממקומה נוקב את החזה ונתנו למי שזכה
בו עלה לדופן הימנית היה חותך ויורד עד
השדרה ולא היה נוגע בשדרה עד שמגיע
לבין שתי צלעות דקות חתכה ונתנה למי
שזכה בה והכבד תלויה בה בא לו לגרה
הניח בה שתי צלעות מכאן ושתי צלעות מכאן
חתכה ונתנה למי שזכה בה הקנה והלב
והריאה תלוים בה בא לו לדופן השמאלית
הניח בה שתי צלעות דקות מלמעלן
ושתי צלעות דקות מלמטן וכך היה מניח
בחבירתה נמצא מניח שתים שתים
מלמעלן שתים שתים מלמטן חתכה ונתנה
למי שזכה בה והשדרה עמה והטחול תלוי
בה והיא היתה גדולה אלא של ימין קורין
גדולה שהכבד תלויה בה בא לו לעוקץ
חתכו ונתנו למי שזכה בו האליה ואצבע
הכבד ושתי כליות עמו נטל את הרגל
השמאלית חתכה ונתנה למי שזכה בה
נמצאו כולן עומדים בשורה והאברים בידם
הראשון
לא היה שובר בו את הרגל. כשהיה מתחיל הפשטו היה ס קרב הרחם
ובשולחנות שעליהן מדימין גרסי׳ בבית המטבחיים, וכן מוכח במדות
(3) העוקץ והרגל ושתי דפנות וידיס והחזה והגרה, ונמלחת למד דאמרינן מקום הטבעות כ"ד לשולחנות ד׳ שולחנות לעמודיס כו׳
מהחס שמפשיטין אותו דרך הרגלים, הילכך (כתוב)" פירם לך
הננסין ד׳ והמותר מקום הכנסין: במיעוט, שולחנות של שים יכולין
כשמולהו ברגליו באונקליות לא היה שובר את רגליו ומנימ רגל הםבול
להדיח שהתמיד היה כבם. והח דתנן במדות (דף מז:) לשכה שמס היו
ברגל האחר דרך הרגל ויורד עד
מדימין קרבי קדסיס היינו כרם,
לחזה וכן מוכח ביומא (דף כה:)
כדמוכח (י) הכח שמדימין בנית
דאמרינן המס" דרך הנקב סינקוצ
המדימין הכרם וכל לרכי נית
ברגל שני כדרך הטבחים שמולין את
המטבחיים מדימין שס. ונראה לי הח
הבהמה להפשיטה: אלא נוקבו מתוך
דלא היו רוצים להדיח הקרבייס עס
ערקובו. כמו ארכונו. בשני הכגליס
הכרם בלישכת מדימין מסוס שהכרם
נוקב ומנימן בחונקליות דרך הנקבים,
יותר ויותר ים בה טינופת וחס יודחו
וכל כך למה שלאחר שהפשיטה
יחד יתלכלכו זה מזה, לכך קבעו
מנתחה חבר חבר וכשחותך רגל ימין
(כ) זה לזה מקוס: ונטל את הסכין
עדיין תלויה הבהמה ברגל השמאלי,
והפריש את הריאה מן הכבד. ועד
וחס היה מולה אותה כמו הטבחים
עכשיו לא היה לו צורך סכין לא
לאחר שיחתוך ממנה רגל ימין מפול
בנטילת הפדר ולא בנטילת קרביים
הבהמה לארץ לפי שאותו הרגל ממוצ
שזהו דבר שנוטלין ומפרידין נלח
ברגל האחר ועל ידי כן תלויה
סכין: והפריש את הריאה מן הכבד.
סנסמס: היה מפשיט ויורד עד
הפריד זה מזה כדי (ז) שתהח הריאה
שהגיע לחזה. שהרי הופסטה כל
עם לוחר כדלקמן והכבד עס דופן
הבהמה אלא שעדיין תלויה עוד נחזה
ימין: ואצבע הכבד מן הכבד. אלנע
למטה שעדיין לא הופסטה פס
הכבד כשחותכים את הכבד ומפרידין
כדקמני לבסוף מרק והפסיט. וקודס
אותו ממקומו נשאר מעט כבד מן
שיחתוך ממנה סוס הבר חותך את
העוקך הכל הכליות ולא היה מזיזה
הרחם ולא מפסיטו שהכי קודס הוא
ממקומה: נקב את החזה. בדבר
בהקטרה ונחה למותכו קולס: ונתנו
שאינו מותך כדרכו שייך לשון נקיבה,
למי שזוכה בו. קודס שחתך את
שהיה מפריד החזה מן הדפנות
הכרעים, (ג) רגלי הבהמה כרעים על
והללעות זו ארוכה מזו. ועוד יש לומר
שס כריעה קרי להו כרעים, שמאחר
לפי שהמזה על הדפנות כמו אהל,
שהופסטו (ד) הידים עד כנגד המזה
וכשנטול את החזה ממס הוי כמי
יכול לחתוך כל ארבע רגליס יחד:
שניקצ בבהמה, שהחזה קלר נרמנו
בדקוהפשיט. גמר, כמו (יומא דף לה:)
ודומה מקומו לאחר נטילתו כחלון,
קרלו ומירק המר שחיטה על ידו,
וזהו עיקר: ונתנו למי שזכה בו. עלה
כלומר גמר הפשיטו נגד המזה ולומר
לדופן הימני היה חותך ויורד עדש
וסוף סידיס: קרע את הלב והוציא
השדרה. חלל השדרה מותך ולא היה
את דמו, חתך את הידים ונתנן למי
נוגע בסדרה, שהסדרה היה מניח
שזכה בהן, עלה לרגל הימנית. וס״ס
אותה עם הדופן השמאלי לפי שנה
דקודס שיחתוך הידים היה (ה) לו
הדופן היה תולה הכבד: לא היה
לחתוך רגל הימנית, אלא שעדיין כובד
חותך השדרה עמו. שחס היה מותכו
הבהמס ברגלים והבהמה נתלית. ובכל
עמו היתה כבידה [הרבה] (היה):
הסדר הזה אין סוס פסוק כי אס
עד שהיה מגיע לב׳ הצלעות דקות.
סברח לפי מה שנכון לעשות עושין:
אזל החזה, כלומר היה מותך ויורד עד
חתכה ונתנה למי שזכה בה. דהיינו
שיהח מגיע לאותן ללעות, וגם למעלה
אותו שזכה ברחם: ושני ביצים עמה.
אזל העוקץ היה מניח צ׳ הללעות,
שעולה בא זכר. ואז הבהמה תלויה
ולקמיה מפרש כשיפרים דופן שמאלי
על ידי הרגל השמחלי: קרעו ונמצא
דקמני ומניח צ׳ ללעומ דקות
כולו גלוי לפניו. עכשיו שנטל רגל
מלמעלה וכו׳ וכך היה עושה
הימני כשקרעו נמלא כולו גלוי לפניו ויכול לראות בפנים, שכשלה היה
במכירתה דופן ימין: חותכה ונותנה למי שזכה בו והכבד תלויה בה.
הרגל עדיין מתוך אפי׳ אם היה קורעו לא היה מה שבפנים נראה
לכך ספרים קודם הריאה מן הכבד שבצ׳ הקרבות היו: בא לו לגרה.
כמו עתה: נטל הפדר. מלב: ונתנו מכסה על בית שחיטת הראש ללוחכ: והניח בה ב׳ צלעות מכאן וב׳ צלעות מכאן. נ׳ ללעות הניח
מלמעלה. לכסות נו נית (1) השחיטה קמני בית השחיטת הרחם
נו כבר כשחתך הדופן הימני, ועכשיו (הניח בו שעדיין) הניח בה ב׳
כשהיה נושא את הראש על המזבח היה הופך נית השחיטה למעלה צלעות מצד אחר וזהו אותן ללעות שהן בדופן חלל מזה, ועדיין לא
ולוקח החלב ומכסה, וזה דרך כבוד למעלה. ולא קמני בית השחיטה ממך דופן השמאלי לכך שייך לומר והניח נה שעדיין הן מחוברות
סתם למעוטי "] שחיטת זואר חמיה, [סד״ח] דכמו שהראם מגונה לדופן: והקנה והלב והריאה תלוין בה. בא לו לדופן שמאלי והניח.
בשביל שחיטה הכי נמי זוהר מגונה הילכך פי׳ לך בית שחיטת הרחם לא גרסי׳ נה [אלא] והניח חלל העוקץ: ב׳ צלעות דקות. דהיינו
למעוטי בית שחיטת זוהר, ולוחכ כשהיה נושא היה הופך החתך חללו למעלה וב׳ ללעות דקות מלמטה חלל החזה והניתן במקומן ולא חתך
ואינו נראה, אבל הרחם קרניו בין אצבעותיו ומוטמו כלפי זרועותיו עם הדופן, וכן היה מניח עם חבירתה בדופן הימני ב׳ ללעות למעלה
ובית שחיטתו למעלה, הילכך מכסה הפדר בית השחיטה והכי יפה אצל העוקץ, ולפי שלא פירם לך למעלה ב׳ ללעומ למעלה בנטילת דופן
לעשות, (1) ושחיטת הלואר אינה מגונה בדם כל כך כמו הרחם: נטל את ימין פירסו כאן: נמצא מניח בשתיהן. בשמי דפנות: שתים שתים
הקרביים ונותנן למי שזכה בהן להדיחן. ולהסיר הטינוף שבהן (ח): מלמטה ושתים ושתים מלמעלה. בין בדופן ימין בין בדופן שמאל
וידיחו אותו בבית המדיחין. ומדימן כל לרכה, לפי שים נה טינופת מניח בכל א׳ שתיס שתיס למען וכן שתיס שתיס למעלן: חתכה.
הרבה קבעו לה לשכה החת להדיחה שס, ולא קבע בה (ט) הדחה לדופן שמחל: ונתנה למי שזכה בה והשדרה עמה. תלויה בה. והיה
שיש כרם שיש נה טינופת הרבה וים שאין בה כל כך. הקרביים היתה כבידה יותר, אלא של ימין קרויה גדולה לפי שהכבד תלוי בה
והצני מעיים אין בהן משום טינופת כל כך מדימין אותן ג׳ פעמים והכבד לחו מן הדופן הוא חלה תלוי הוא נה, ובשביל שדבר שאינו
(בכך לכל): במיעוטן של שולחנות. בשולחן הקטן של שולחנות של בכלל הדופן תלוי בה לכך נקראת גדולה: בא לו לעוקץ. הוא הזנב:
שים שבבית המטבחיים, ולחו היינו שולחנות שבין העמודים על אותו מ
חתכו. אכל רגל השמאלי שעדיין תלויה הנהמס נו: האליה ואצבע
היו מפסיטין כדמפרש במסכת מדות (דף לו), אבל מלבד אומן
הכבד וב׳ כליות עמו. וכן ב׳ ללעות מכאן וצ׳ ללעות מכאן לפי שאותן
שולחנות היו שולחנות של שים נראה לי שהיו קבועין בגבוה שעליהן צלעות מיקרו כנפי העוקץ, ולח מם לפרם שני ללעות מכאן ומכאן:
היו מדימין קרביים, וכן מייתינן על גמרא דהחי פירקה י׳ שולחנות נטל רגל השמאלי. שנשאר יחידי, שכל הבהמה מנותמת לחבריס וכגל
היו במקדם מ׳ של שים בבית המטבחיים שעליהם מדימין את
שמחלי נשאר עדיין באונקלי, ונתנה למי שזכה בה: נמצאו כולן עומדין
הקרביים, אבל שולחנות שהיו מפסיטין היו בין עמודים, וכן גרסי׳
בשורה והאברים בידם. עד עכשיו פירטו סדר ניתוחים, מעתה לריך
בהדיא במסכת מדות (דף לו.) שולחנות של מים שבין העמודים לפרם סדר הולכתס למזבח כילד מוליכים החברים קודמין זה לזה:
סכאסון