אמר
מן השמים לארץ רחוק או ממזרח למערב
אמרו לו ממזרח למערב תדע שהרי חמה
במזרח הכל מסתכלין בה חמה במערב הכל
מסתכלין בה חמה באמצע רקיע אין הכל
מסתכלין בה וחכמים אומרים זה וזה כאחד
שוין שנאמר כגבוה שמים על הארץ [וגו']
כרחוק מזרח ממערב ואי חד מינייהו נפיש
נכתוב תרווייהו כי ההוא דנפיש ואלא
חמה באמצע רקיע מאי טעמא אין הכל מסתכלין
בה משום דקאי להדיא ולא כסי ליה
מידי אמר להן שמים נבראו תחלה או
הארץ אמרו שמים נבראו תחלה שנאמר
בראשית ברא אלהים את השמים ואת
הארץ אמר להן אור נברא תחלה או חשך
אמרו לו מילתא דא אין לה פתר ונימרו ליה
חשך נברא תחלה דכתיב והארץ היתה
תהו ובהו וחשך והדר ויאמר אלהים יהי
אור ויהי אור סברי דילמא אתי לשיולי מה
למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור
אי הכי שמים נמי לא נימרו ליה מעיקרא
סבור אקראי בעלמא הוא דקא שייל כיון
דחזו דקהדר שאיל סברי לא נימא ליה
דילמא אתי לשיולי מה למעלה מה למטה
מה לפנים ומה לאחור אמר להם אידין
מתקרי חכים אמרו ליה איזהו חכם
הרואה את הנולד אמר להם אידין מתקרי
גבור אמרו לו איזהו גבור הכובש את
יצרו אמר להן אידין מתקרי עשיר אמרו
ליה איזהו עשיר השמח בחלקו אמר להן
מה יעביד איניש ויחיה אמרו ליה ימית
עצמו מה יעביד איניש וימות יחיה את
עצמו אמר להן מה יעביד איניש ויתקבל
על ברייתא אמרו יסני מלכו ושלטן אמר
להו דידי טבא מדידכו ירחם מלכו ושלטן
ויעבד טיבו עם בני אינשא אמר להן בימא
יאי למידר או ביבשתא יאי למידר אמרו
ליה ביבשתא יאי למידר דהא כל נחותי
ימא לא מיתבא דעתיהון עד דסלקין
ליבשתא אמר להן אידין מנכון חכים יתיר
אמרו לו כולנא כחדא שוויין דהא כל
מילתא דאמרת לנא בחד פתרנא לך אמר
להן מה דין אתריסתון לקבלי אמרו ליה
סטנא נצח אמר להן הא אנא מקטילנא יתכון
בגזירת מלכין אמרו ליה שלטן ביד מלכא ולא יאי
למלכא כזב מיד אלביש יתהון לבושין דארגוון ושדי
מניכא דדהבא על צואריהון אמר להן בעינא דאיזיל
למדינת אפריקי אמרו ליה לא מצית אזלת דפסקי
הרי חשך אמר להן לא סגיא דלא אזילנא אמטו
הכי משיילנא לכו אלא מאי אעביד אמרו ליה אייתי
חמרי לובאי דפרשי בהברא ואייתי קיבורי דמתני
וקטר בהאי גיסא דכי אתית (באורחא) נקטת בגוייהו
ואתית לאתרך עבד הכי ואזל מטא לההוא מחוזא
דכוליה נשי בעי למיעבד קרבא בהדייהו אמרו ליה
אי קטלת לן יאמרו נשי קטל אי (קטילנא) [קטלינן]
לך יאמרו מלכא דקטלוה נשי אמר להן אייתו
לי נהמא אייתו ליה נהמא דדהבא אפתורא דדהבא
אמר
מן השמים לארץ רחוק. כלומר איזה רחוק יותר: אמרו לו ממזרח
עמהס תמיד ויעביד טיבו עם בני העיר נטניל אנשי העיר וידבר ]
למערב. רחוק יותר משמיס לחרן: ותדע שהרי חמה במזרח הכל
עליהם חל המלך שלח להכביד עולו עליהם ואז יצאו בני העיר לעובדו:
מסתכלים בה חמה באמצע רקיע אין הכל מסתכלין. ולמה לפי
בימא יאי למידר או ביבשתא. באיזה מקום טוב לגור ניס חו בינסה:
שהחמה כשהיא במזרח חו במערב היא רחוקה ובשביל שהיא רחוקה
השיבו לו בינסה דהא כל נחותי ימא לא מיתבא דעתייהו. אין דעתן
יכולים להסתכל בה שאין החורה
מיושנת בהן עד שיכלו לינסה: אי
מזקת לעינים, אבל כשהיה באמצע
דין מנכון טפי חכים. איזה מכס מכס
הרקיע קרובה וחוכה מזהיר כ״כ
יותר: כולנא בחדא פתרנא לך. כולנו
שאין יכולין לראות: וחכ״א זה וזה
חכמים ואין מכס זה מזה שהכי כולנו
מדתם שוה. כלמוכמי קראי: כתוב
הסכמנו לדעת חמד: אמר להן מה
אחד אומר כגבוה שמים על הארץ
דין אתריסתון לקבלי. מה זה שאמס
וכתוב אחד אומר כרחוק מזרח
עומדים נגדי ואינכם מחזיקים יראתנו,
ממערב. וחס לה היתה מדמן סוס
הלח המס יודעים כי אנחנו הרבים
אלא מזרח ומערב רחוק יותר למה
ואתם תחתינו. התריסתון לסון מרים
אחז הכתוב במועט במדה לח היה לו
ומגן: אמרו ליה שטנא נצח. זו אינה
כלל לומר אלא המכונה, אלא ודאי
ראיה שהרי המס רואים בכל יום
שניהס שוין במדה לכך המז את
שהשטן הוא נולח ומטעה בני האדם,
שכיהן: אלא מאי טעם חמה באמצע
אף המס חל מתמהו על שאנו
הרקיע אין הכל מסתכלין בה. כמו
ממתיכס: אמר להם. סוטיס המס
שהס מסתכלין כשהיא במזרח או
שאתם מחזיקים יראתכם שהס חרזה
במערב: משום דקאי להדיא. בגילוי
אהרוג אתכם בגזירת מלכים שאני
היא עומדת ולח כסי לה מידי, ובשביל
מלך וחנקם לשחר מלכים שאוהבים
כך אורה מזהיר ומזיק לעיניס
אותי שיתנו לי רשות להרוג המכס:
המביטות סס: אמר להם שמים
אמרו לו שילטון ביד מלכות ולא יאי
נבראו תחלה. כלומר חו אכן ושמיס
למלכא כזב. כלומר בידך הממשלה
כחמד נבראו: שנאמר בראשית ברא
לעשות שאתה מלך ושר, אבל בכך
אלהים את השמים. חלמה שמיס
נהמתינו שהבטממנו שלא תעשה
קדיס: אור נברא תחלה. כלומר איזו
עמנו רעה ואין נחה למלך לדבר
כברח מחלה: מילתא דא לית ליה
שקר שנא׳ אף כי לכדיב דברש סקר
פתר. דבר זה ששאלת אין סוס הדס
(משלי ח): מיד אלביש יתהון. הלכים
בעולם שיודע לפותכה: ופריך הש״ס
אותס לבושי ארגמן וישס רביד זהב
וחמחי השיבו ליה מילמח דח לית ליה
על לוחכס: אמר להם בעינא דאיזל.
פתר ולימרו ליה מן הפסוק דחשך
כולה חני לילך למדינת אפריקה:
נברא תחלה שנאמר וחשך על פני
אמרו לא מצית אזלת. אינך יכול
תהום והדר ויאמר אלהים יהי אור
ללכת שהרי משך באמצע הדרך מקוס
אלמה מסך קדיס: סברו חי אמרו ליה
שים נו משך בין ביום בין בלילה וחין
סכים אתא לשייולי מה למעלה ומה
סוס אדם יכול לעצור אותן הכיס:
למטה. וסילכך השיבו ליה מילתא דה
אמר להם לא סגיא דלא אזילנא,
לית ליה פתר וימנע ולח ישחלס עוד
אמטו הכי משיילא מה אעביד.
ממעשה בראשית: אי הכי. דבשביל
מקעתי עלמי ללכת סס, אמטו הכי
כך נמנעו מלהשינו, מחלה כמי המחי
ובשביל שתקעתי בעלמי אני שואל
השיבו לו השמים נבראו מחלה, לא
לכם עלה מה תקנתי ובאיזה ענין
היה להס להשיבו כלוס מטוס דילמה
אוכל לעבור: אייתי חמדי לובאי
חמי כו׳: מעיקרא סברי אקראי
דפרשי בהברא. הנא חמורים גדולים
בעלמא הוא דקא משאיל. ולא יסוב
ממלריס שיודעין ללכת במסך. דפרשי
עוד למחול יותר ממעשה בראשית
כמו (פסחים דף ו.) המפרם והיולא
לכך יכולים להשיבו האמת, כיון דחזו
בסיירה: ואייתי קיבורי דמתני וקטר
וכו׳: אידין חכים. מי מיתקרי מכס:
בהאי גיסא. וקשור בהחי גיסא
הרואה את הנולד. המנין מלנו מה
בעברך, וכשתחזור למקומך [מחמוז]
שעתיד להיות קורות שעתידות לנה
בחומן קיבורי דבשנילס מסוב
וכזהכ מסן: הכובש את יצרו. בח
למקומך על פי קיצורי עד שמגיע
לידי עבירה וכבש את ילכו ונמלט
למקוס שנקשר ואז תהיה במקומך:
ממנה: השמח בחלקו. במס שנותן לו
עבד הכי כי מטא לההוא מחוזא
המקוס: ימית את עצמו. ישפיל את
דכולה נשי. לא היה נחותו הכרך כי
עלמו: יחיה את עצמו. יגבה את
אס נסיס: בעא למעבד קרבא. כלה
עלמו, ומתוך כך יתנו בו הבריות עין
לעשות עמהן מלחמה: אמרו לו.
רעה ויקנחו נו וימות. ולימדוך
הנסיס: אי קטלת לן יאמרו נשי
חכמים שחדס הכולה שיחיה יספיל
קטיל. כלומר זו אינה גבורה חס
את עלמו וירממו עליו הבריות וימים
מלחס עמנו שהרי חס תהרוג אותנו
שנים הרבה, ומגחוה ימנע חת עלמו
יחמרו העולם שישמעו בדבר נסיס
שלא יקלרו ימיו וימות נלח עתו:
הרג וזו אינה גבורה, וחס חנו נהרוג
יסנא מלכו ושלטון. ויתקבלו דבריו
אותך יאמרו השומעים כמה גרוע
ויאהבו אותו, אצל אדם רגיל" לדבר
מלך זה שנשים נתחברו עליו והרגוסו,
עס מלכים ושרים מקנאים בו בני
מוטב שתמנע את עצמך ואל תלמס
אדם ומתוך כך שונאים אותו והמ
עמנו פן תהיה לנו: אמר להן. הריני
מעשיו: דידי עדיפא מדידכו. מכמתי
שומע לעלמכס ולח חזיק לכס והניחו
גדולה משלכם שאני יועלו עלה טובה
לי למס לאכול: אייתו ליה נהמא
שעל ידה יהא מקובל לפני הבריות,
דדהבא אפתורא דדהבא. הניחו לו
וחיזו עלה ירחם מלך ושלטון וידבר
למס של זהב מונח על שולחן של זהב: