אמר להו מי אכלי אינשי נהמא דדהבא
אמרו ליה אלא אי נהמא בעית לא הוה לך
באתרך נהמא למיכל דשקלת ואתית להכא
כי נפיק ואתי כתב אבבא דמחוזא אנא
אלכסנדרוס מוקדון הויתי שטייא עד דאתיתי
למדינת אפריקי דנשיא ויליפית עצה מן נשיא
כי שקיל ואתי יתיב אההוא מעיינא קא אכיל
נהמא הוו בידיה גולדני דמלחא בהדי
דמחוורי להו נפל בהו ריחא אמר שמע מינה
האי עינא מגן עדן אתי איכא דאמרי שקל
מהנהו מיא טרא באפיה איכא דאמרי אידלי
כוליה עד דמטא לפתחא דגן עדן רמא קלא
פתחו לי בבא אמרו ליה זה השער לה'
וגו' אמר להון אנא נמי מלכא אנא מיחשב
חשיבנא הבו לי מידי יהבו ליה גולגלתא
חדא אתייה תקליה לכוליה דהבא וכספא
דידיה בהדיה לא הוה (מתקליה) [תקל] אמר להון
לרבנן מאי האי אמרי גולגלתא דעינא
דבישרא ודמא [הוא] דלא קא שבע אמר להו
ממאי דהכי הוא שקלי קליל עפרא וכסיוה
לאלתר תקלא דכתיב שאול ואבדון לא
תשבענה וגו' תנא דבי אליהו גיהנם למעלה
מן הרקיע ויש אומרים לאחורי הרי חשך תנא רבי
חייא כל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו
שנאמר קומי רוני בלילה לראש אשמורות
שפכי כמים לבך נכח פני ה' (וגו') אמר רבי
אלעזר בן עזריה תלמידי חכמים מרבים שלום
בעולם שנאמר וכל בניך למודי ה' ורב
שלום בניך
הדרן עלך לא היו כופתין
אמר להם הממונה ברכו ברכה אחת
והם ברכו קראו עשרת הדברות
שמע והיה אם שמוע ויאמר ברכו את
העם שלש ברכות אמת ויציב ועבודה וברכת
כהנים ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר
היוצא אמר להם חדשים לקטרת בואו
והפיסו זכה מי שזכה אמר להם חדשים עם
ישנים בואו והפיסו מי מעלה אברים מן
הכבש למזבח רבי אליעזר בן יעקב אומר המעלה
אברים לכבש הוא מעלה אותן על גבי המזבח
מסרום לחזנים היו מפשיטין אותם את
בגדיהם ולא היו מניחין עליהם אלא מכנסים
בלבד וחלונות היו שם וכתוב עליהם
תשמיש הכלים מי שזכה בקטרת היה
נוטל את הכף והכף דומה לתרקב גדול של
זהב מחזקת שלשה קבין והבזך היה בתוכו
ד
אמר להו מי אכלי אינשי נהמא דדהבא. כלומר וכי מנהג, בכאן לאכול
אמ״כ אמר שהעס מברכין שלם ברכות שהס אמת ויציב וכלה
למס של זהב: אמרו ליה. אין מנהג בכאן לאכול למס של זהב, אבל ומודיס שו ושיס מלוס לפי שכולן מפלה על ישראל ועליהם המרו וברכו
בשביל כך שמנו זהב לפניך לאכול שהרי זה פלא לנו שבאת לכאן בשביל את העם, וכל זה היה בלשכת הגזית, אבל ברכת כהנים הידועה והוא
אכילתך, וכי לא היה לך לחם לאכול במקומך שנתרחקת ממלכותך יברכך ה' הרי הוא נאמר על מעלות החולס אמר גמר עבודת התמיד
ונחת עד כאן ושחלת למס לאכול, לכך
כמו שיתבאר בפרק מאמר זה (פ״ח
נתכנו לך זהב וכסף שסבורים היינו
ס״נ). וכבר בחרנו בסוף סוכה (דף נו.)
שנחת בגלל זהב וכסף לכאן: כדנפיק
שבכל יום שבת היה נכנס המשמר
ואתי. כשהיה יולח מן העיר: כתב
לעבודה ויולה משמר שעבר, וכבר
אבבא דמחוזא. כתב על שער העיר:
בארנו " בגמ׳ ברכות (דף יב) ההלכה
אנא אלכסנדרום הויתי שטיא. הייתי
הזאת נעלמה ואמרו משמר היוצא
סוטה מבלי לב להבין: עד דאתיתי.
אומר למשמר הנכנס מי ששכן שמו
לכרך נשיא ולמדוני חכמה: יתיב
בבית הזה הוא ישכין ביניכם אהבה
אההוא מעיינא קאכיל נהמא. כדרך
והמוס ושלוס וריעות: ב (6) כבר
בני אדם שיושבים על המעיין וחוכלין
בארנו בשני מיומא (דף כו.) שהקטרת
שס למס וכשרוליס לשתות שותים:
לא היו מפילים עליה גורל חלה חומס
הוו בהדיה גילדני. היה עמו דגים
שלא הקטירו אותה עדיין קולס
מלומיס: בהדי דמחוורי נפל בהו
לכן, לפי שכל המקטיר חומה היה
ריחא. בעוד שהיו כוחליס במיס כדי
מצליח בעניניו ומולה פרנסתו ברווחה,
להסיר מליממס נפל בדגים ריח טוב
ולפיכך אמר מדטיס לקטרת יפיסו,
ומעיין מגן עדן היה: א״ד שקל
ומס יתבאר שפיים הקטרת הוא
מהנהו מיא טרא באפיה. כמן פניו
הפייס השלישי. אחר כך אמר מדסיס
ולא עשה יותר: איכא דאמרי. הלך
גם ישנים נוחו והפיסו מי מעלה
במעיין עד דמטח לגן עדן שמסס
חברים, והוח הפייס הרביעי. ואין
היה נובע: רמא קלא. ואמר פתחו
הלכה כרבי אליעזר בן יעקב: ג כבר
[לי] נצח: אמרו ליה [זה] השער לה׳.
בארתיש הלכה זו בגמ׳ (3) כפוריס
לדיקיס יצאו נו: אמר להו אנא מלכא
(כה.), ושס נתבחר שכל הכהניס
אנא. ומסוב חנה, תנו לי דבר חמד
החלו לובסיס בגדי קדם במקדם
מגן עדן הואיל ואינכם כולים לפתוח
ועומדיס בלשכת הגזית כאילו הס
לי סער: יהבו ליה גולגלתא. נתנו לו
קלת עגולה, והממונה כומז אל החים
רחם גולגולת: אתייה תקליה לכולהו
שמתחיל ממנו המנין והיה מסיר
כספא ודהבא דיליה לא הוה תקולי.
המלנפת מעל ראשו ואחר כך משיבה
היה נותן כל כסף וזהב שלו במחזנים
עליו ומטילים גורל ויעלו בגורל
מלד זה והגולגולת מלד זה ואעפ״כ
לעבודה , והנשארים שלא זכו הס
היה מכביד יותר הגולגולת, דלא היה
שמפטיטיס חומס השמשין למקדם
מולא דבר ששוקל כנגדה: אמר להם
ואין מנימין עליהם חלה המכנסים,
אלכסנדר מוקדון לרבנן מאי האי.
ואח״כ לובסיס נגדי מול שלהס
שאיני יכול למצוא משקלו: אמרו לו.
ואח״כ מפסיטיס המכנסים, ומניחין
גולגלתה של הנום " נשר ודס שלה
כל בגדי כהונה בחלונות כמו
ישבע לעולם לפיכך משקלה כל כך
שבארנו בסוכה (דף נו:): ומה שאמר
שכל כסף וזהב היא מושכת אליה:
וכתוב עליהם תשמישי הכלים לפי
א״ל ממאי דהכי הוא. במחי חנקין
שהמלונות שהיו בהס מכנסיס כתוב
אס המת התס מדברים: שקלי
עליהם מכנסים ואשר בהס המלנפת
עפרא. [קמ] מעט עפר וכסיה שלא
כתוב עליהן מלנפת וכן כתונת וחבנט,
תוכל הגולגולת לראות ואז משבע ולא
וסדר לבישת הבגדיס הוא שילבם
יכלה ח שום דבר לימשך אליה וימלאו
מחלה המכנסים, אמרו (יומא דף
משקלה: [לאלתר] תקל. כלומר
כג: כה.) מנין שלא יהא דבר קודס
כאותו דבר ששקל כנגדס: היינו
המכנסים תלמוד לומר (ויקרא טז, ד)
דכתיב שאול ואבדון [וגו']. נגדו 3]
ומכנסי בר ילנם על בשרו, ואח״כ
ועיני חדס לח משנענה: כל העוסק
ילבש הכתונת ואח״כ מוגר נאננטו
בתורה שכינה שרויה עליו שנאמר
ומשיס המלנפת על ראשו. וראוי לך
קומי רוני בלילה. לעסוק בתורה:
שתדע שהרמת הדשן תהיה נחלו
שפכי כמים לבך נוכח פני ה'. כלומר
ארבעה הכלים, אף על פי שלא
שכינה שרויה אללך:
אמר הכתוב אלא שני כלים שנאמר
הדרן עלך לא היו כופתין
(ויקרא ו, ג) ולכם הכהן מדו כד
ומכנסי בד [וכו׳ והכיס חת הלסן],
[מכאן ואילך הוא פירוש הרמב״ס ז״ל]
חבל המרו ז״ל (מס יב: כג:) ולכם
לרבות מלכפת וחבנט להרמה, ומה
אמר להם הממונה. כבר נמצאכ
שנאמר (פס ו, ד) ופשט את בגדיו
בגמ׳ ברכות (יח:) שהברכה
ולנם בגדים אחרים [והוליה את
הזאת שהיו מברכין מחלה היא אהבת עולם, ואמר שהשמש זורמ
הדשן אינו רוצה לומר שיהיו נגדי מול חלה פחותיס מהס
והחור מתפשט מברכין יולר חור, לפי מסדר ברכות אין מעכב כמו בחשיבותס ושניהם בגדי קדם, אמרו (שם כג:) מקים נגדיס ספסטו
שנתבאר שס. ומה שאמרו קראו עשרת הדברות בכל יום לפי שהס לבגדים שלבש מה להלן בגדי קדם אף כאן בגדי קדם, חס כן מה
עיקר הדת וראשיתו, וכבר אמרו (שם יב) בגבוליס בקשו לומר כן תלמוד לומר אחרים אחרים פחותיס מהס. [ו]למה היו הבגדים שלונם
אלה שכבר נטלוס מפני תרעומת המינין, ולא ביאר הבבלי מה היה בשעת הרמת הדשן פחותים מהבגדים שלכם בשעה שהיו מתעסקין
תרעומת המינין, אלא שנתבאר בתחלת ברכות בירושלמי (פ״א ס״ה)
בקרבן לא מחמת שמירת הבגדים שלה יבלו, לפי שכבר הודעתיך")
ואמרו בדין היה שקורין עשרת הדברות בכל יום ויום אלא מפני״ג] שהעיקר במקדם אין עניות במקום עשירות, אלא הטעם בזה הוא
מה אין קורין אותם מפני המינין שלא יהיו חומרים חלו לצדס מה שזכרו ואמרו (יומא מס) נגד שנשל נו קדרה לרצו לא ימזוג, נו
ניתנו למשה מסיני, וכבר אמרנו זה בהלכות ירושלמי שחברנו "). כוס לרנו. וכבר יצאנו מכוונת ההלכה חבל היה כוונת המסכתא:
מלח
קודמין לכל הבגדים כדכתיב (ויקרא טו ד) ומכנסי כד יהיו על בשרו ואח״כ החזנים מפסיטין בגדי מול מעליהם ולא היו מניחין
עליהם אלא מכנסי קדש שלבשו ואח״כ מלבישין אותן בגדי קדם. ורב ששת אמר בבגדי קדם הם מפייסין ואומן שלא זכו לעבוד מפשיטין מעליהם בגדי קדם שלבשו להפים בהן ומנימין עליהם מכנסי קדם כדי שלא יעמדו ערומים ומלבישין אותן בגדי מול
ואח״כ מפסיטין מכנסי קדם ולונשין מכנסי מול: וחלונות היו שם. בלשכת הגזית בחומס: תשמיש הכלים. זה לאבנט חזה לכתונת וכן כולם: ד והבזך. הוא כף קטן: