לג.תמיד

מלא וגדוש קטרת וכסוי היה לו וכמין  מטוטלת היה עליו מלמעלן מי שזכה  במחתה נטל מחתת הכסף ועלה לראש  המזבח ופנה את הגחלים הילך [והילך] וחתה  (מן המאוכלות הפנימיות) ירד ועירן  לתוך של זהב נתפזר ממנו כקב גחלים  והיה מכבדן לאמה ובשבת היה כופה  עליהן פסכתר ופסכתר היתה כלי גדול  מחזקת לתך ושתי שרשרות היו בה אחת  שהוא מושך בה ויורד ואחת שהוא אוחז  בה מלמעלן בשביל שלא תתגלגל ושלשה  דברים היתה משמשת כופין אותה על גבי  גחלים ועל השרץ בשבת ומורידין בה את  הדשן מעל גבי המזבח הגיעו בין האולם  ולמזבח נטל אחד את המגרפה וזרקה בין  האולם ולמזבח אין אדם שומע קול חבירו  בירושלים מקול המגרפה ושלשה דברים  היתה משמשת כהן ששומע את קולה יודע  שאחיו הכהנים נכנסים להשתחוות והוא  רץ ובא ובן לוי שהוא שומע את קולה  יודע שאחיו הלוים נכנסים לדבר בשיר והוא  רץ ובא וראש המעמד היה מעמיד את  הטמאים בשער המזרח  הדרן עלך אמר להם הממונה  החלו עולים במעלות האולם מי שזכו  בדישון מזבח הפנימי והמנורה היו  מקדימים לפניהם מי שזכה בדישון מזבח  הפנימי נכנס ונטל את הטני והשתחוה ויצא  מי שזכה בדישון המנורה נכנס ומצא שתי  נרות מערביים דולקין מדשן את המזרחי  ומניח את המערבי דולק שממנו היה  מדליק את המנורה של בין הערבים מצאו  שכבה מדשנו ומדליקו ממזבח העולה נטל  את הכוז ממעלה שניה והשתחוה ויצא  מי שזכה במחתה צבר את הגחלים על  גבי המזבח ורדדן בשולי המחתה והשתחוה  ויצא מי שזכה בקטרת היה נוטל את  הבזך מתוך הכף ונותנו לאוהבו או לקרובו  נתפזר ממנו לתוכו נותנו לו בחפניו  ומלמדים אותו הוי זהיר שמא תתחיל  מפניך שלא תכוה התחיל מרדדן ויוצא לא  היה המקטיר מקטיר עד שהממונה אומר  לו הקטר ואם היה כהן גדול הממונה אומר לו  אישי כהן גדול הקטר פרשו העם והקטיר  והשתחוה ויצא  הדרן עלך החלו עולים  אבנים  ד מלא וגדוש, שיהא הנוך מלא ומתוקן ר״ל סמוך שהוא בתוך הכף לידו וישרפנה: מרדד. פורש הקטרת על החם: ומה שאמר פרשו  (והכוך נמוך הכף") כדי שלא תתפזר הקטרת. וכבר ביארנו במסכת העם והקטיד. הוא שילחו כל הכהניס מבין החולס ולמזבח כמו  כריתות (פ״ח) שמקריבין הימנו בכל יום משקל מאה דינרין משקל נ׳  שיתבאר בתחלת כלים (פ״ח מ״ט) והוח מה שאמרו ופורשין מבין  בבקר ומשקל נ׳ בערב: זמטוטלת. חתיכה קטנה של נגד. ולפיכך אמר האולם ולמזבח בשעת הקטרה, ואין מייבין בזה חלה בקטרת שבכל  שהיו ממלחין הנוך קטרת ומכסים  יוס, חבל בקטרת של יוה״כ ר״ל  [חומה] במכסה ונותנין על המכסה  שמקטירין אותו בקדם הקדסיס אין  מלמעלה מפה קטנה מאד כמין  מייבין בני אדם לצאת מבין החולס  חתיכת בגד, ונותן הבוך כולו אל  ולמזבח חלה מן ההיכל בלבד. וראוי  תוך הכף, ונוטל הכף בידו ועושה  שתדע שנסעה שיצא בדס מטאת  נו מה שיתבאר בפרק של המר זה:  הנעשית בפניס לזרוק מדמה בפנים  ה (6) כבר נתבאר בסוף עירובין  וזה יהיה בדם כהן משיח ופר העלס  (דף קד:) מאיזה מקום מן העזרה  דבר ושעירי עבודה זרה שהס גס כן  מוליאין שכך שנמצא במקדם בשנת  פורשים מבין החולס ולמזבח כמו  ובאיזה מקום מניחין אותו עד מולחי  בשעת הקטרה, ולמדנו כל זה ממה  שנת אבל כופין עליו קדירה. תרגוס  שנא׳ (ויקרא טז) וכל אדם לא יהיה  סירותיו פסכתרומיה (שמות לז ג),  צאהל מועדפ אמרו חמיה כפרה  והחמד קרוי פסכתר. וכבר נתבאר  כפרה מיו״כ איזו כפרה שתהיה  ברביעי מכפורים (יומא מג:) שהמחמה  בקדשים פורשין מבין החולס ולמזבח,  סגורפין בה האם היתה מחזקת  אלא בשעת הקטרה בלוס כפור בלבד  (כד׳ סחיס"), ומחתה של זהב  שהס (ז) מהיכל פרטי מבין החולס  שמרימין בה היתה של שלם קביס,  ולמזבח לח פרטי, לפי שהוא נסתר  חומר בכל יום מותה בשל ד׳ קצין  מהס מבית קדשי הקדסיס וא״ח לנה  ומערן לתוך של ג׳ קצין והרי הוא  שס לפיכך אין מזהירין בני אדם שלא  מפזר כקצ׳ גמלים בלי ספק, וכשאינו  ינה כוס חדס מס. וכבר בארנו בגמ׳  יוס שנת משליכים הגחלים הנופלים  יומא (ז.) סדר הקטורת התמיד של  בקרקע (חל המולח היוצא מן  כל יום והסמוך לו ואמרו שהיה קבלה  המזבח ) אל נחל קדרון. ולתך מדה  משומרס, ואע״פ שהיה קבלה הביאו  מחזקת ט״ו סחה, וכבר ביארנו שיעור  לרחיה ענינים כדי לסייע אותו סדר,  סחה במנחות (פ״ו מ״ו): ו כבר  וזו היא מוכף דבריהס בזה, מערכה  נתבאר בתענית (דף כז.) המעמדות  גדולה קודמת למערכה שניה של  מה הס, ואומר שראש מעמד  קטורת, ומערכה שניה של קטרת  המעמדות באותה שנת כששומע  קודמת לסדור שני גזרי עלים, וסדור  קול המגריפה מעמיד המלורעים  שני גזרי עלים קודמת לדישון מונח  ") שכבר טהרו מלרעמס בשערי  הפנימי, דישון מזבח הפנימי קודס  המזרח כדי שיהיו מזומנים לזרוק  להטבת ה׳ נרות, והטבת ה׳ נרות  עליהם דס האםס כמו שיתבאר בסוף  קודמת לדם התמיד, ודס התמיד  נגעיס (פי״ד מ״מ):  קודס להטבת שתי נרות, והטבת שתי  הדרן עלך  נרות קודמת לקטרת, והקטרת קודס  לחברים, וחברים למנחה, ומנחה  אמר להם הממונה ברכו  למציתים, ומציתים לנסכיס, ונסכיס  החלו עולים. שוכבר ביארנו  למוספיס, ומוספיס לנזיכיס, ובזיכיס  בפרק השלישי (לעיל ל:)  לתמיד של בין הערבים שנאמר (ויקרא  שהוא מטיב החמם נרות ויולה ואחר  ו ה) והקטיר עליה חלבי השלמיס  כך ישוב ויטיב שתי נרות הנשארים,  עליה הסלס כל הקרבנות כולם. וסדר  ונמצאכ שס שהנרות שכתוב עליהן  הזה כולו הוא על דעת חנא שחול  ו׳ ז׳ הס הנה שמנים לאחרונה, אס  והוא שאמר שבזריקת דס התמיד  מלאס כנויים הרי זה מדליקס ומטיב  על המזבח יפסיק בין הטבת החמש  שלם נרות מהסמוכים אליהם ומנימ  נרות ובין הטבת שתי נרות כמו שזכר  שתי הנרות המערביות עד שישוב  כאן, אבל חכמים חומרים שנהקטרת  והס שכתוב עליהם ח׳ ב׳, לפיכך אמר  הקטורת היה מפסיק והיה זורק דס  כאן הם מלח עכשיו כשחזר חלו הצ׳  התמיד ומטיב ה׳ נרות ומקטיל  נרות דולקין היה מתקן האחת שכתוב  קטורת ואח״כ מטיב שתי נרות, והלכה  עליה צ׳ והיה המזרחית לעומת  כחכמים. וכבר נתבחר בשלישי ממסכת  החמרת שכתוב עליה ח׳, ומניח שכתוב  זו שאמר שחיטת התמיד מדסכין  עליה ח׳ כמו שהוא ר״ל שלח יכבה  מונח הפנימי ועס דישון מונח  אותו וידליק אותו שנית הלא מתקנו  הפנימי מדסכין המנורה, וכן נתנאל  ומוליה הפתילה ומוסיף שמן והדומה  בפרק הרביעי שאמר זריקת הדס  לזה, לפי שמן המערבי והוח שכתוב  מנתמין נתמין ומניחין חומס לכנס,  עליו ח׳ כמו שבארנו ידליק שחר  ומה שאמר זה בהש״ס המעלה  הנרות בין הערבים, ולפיכך הם מלח נר מערבי שכבר כנה חז מדסנו אברים רזה לומר העלאת חברים מן הכבש למזבח, ומבואר הוח כי מה  ונותן בו פתילה ומדליק אותו ממזנח העולה ולא מן הנרות, לפי סזה שאמר מנחת ר״ל מנחת נסכים והיא נקראת במסכת זו מנחת סולת,  נר מערבי והוא שכתוב עליו ח׳ מדליק ממנו שאר הנרות לכשיכנו,  ומה שאמר נסכים רזה לומר נסכי יין. אחר כך הכניס בסדר התמיד  וסוח כשיכנה אין מדליקין אותו חלה ממזנח העולה. וכבר נמצאכ סדר עבודת שבת, ולפיכך זכר מוספין ושתי בזיכי לבונה של למס  בשלישי שכו שים נו דישון המנורה נותן אותו על מעלה שניה של חנן  הפנים. וכבר בארנו בחמישי מפסמיס (דף נט.) שאינו מותר להקריב  שהיה לפני המנורה, ונוטלו ממס ומוליאו: ב כבר ידעת שמוצמ קרבן אמר התמיד של בין הערבים חלה פסח שנאמר בו שאינו  הקטורת הוא מונח הזהב שבהיכל שהוא נחמלע בין השלמן ובין נשחט אלה בין הערבים. ואלו שני גזרי עלים אי אפשר שלא יביאו  המנורה כמו שלייכנו במנחות וכמו שכלייר במדות: ופירוש מרדדן אותם עם הממיד מוסף על עלי המערכה שנאמר (ויקרא ו) ובעל  שיגיע ויפרום אותו במונח: ג כבר הקדמנו בפרק שלפני זה שהנוך  עליה הכהן עלים ומיעוט הרבה שנים, אבל נתמיד של בין הערבים  מלא מן הקטורת ים בכף דבר מועט והוא נותן אותו דבר מועט מן בלבד יהיו שני גזכי העלים החלו בידי שני כהניס ולא יעלה חומס כהן  הקטרת נחפניו של מקטיר, וכן הקדמנו שהמקטיר הקטרת לא אחד שנאמר (שם ח) וערכו עלים וחמרו ז״ל כ״מ שאמרו וערכו על  הקטיר אותה קודם לכן אמרו (יומא כו.) לה שנה אדם נה, ולפיכך אמר תמיד של בין הערבים הוא כמו שזכרנו כבר בשני מיומא (דף כו:),  כאן מלמדים אותו הזהר שלא תתחיל מלפניך כדי שלא יתיז הקטרמ  שזכה  מזבמים IP. מזרק במזרק מולן וי״ל כיון לצורך עבודה היא לא הוה חלילה. א״כ הוה לקיחה בדבר אחר ושמה לקיחה בפרק אב מעמידן בשער המזרח שהכל נכנסין ויולאין דרך שם ובפרק כילד לולין (פסחים פב.) מפרט טעמא חד אמר מפני חשד שלא  כמין מטולטלת. היא כעין טבעת שהיה לכםוי מלמעלה והיה מטלטל על ידה ואית דגרסי מטוטלת כמין כר של עור נמון  הדרן עלך פרק אמר להם הממונה זוטא