וכי
אמר רב יוסף דופי של סמיכה קתני והא
יוסף בן יועזר גופיה מיפליג פליג בסמיכה
כי איפליג בה בסוף שניה דבצר ליבא גופא
אמר רב יהודה אמר שמואל שלשת אלפים
הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה אמרו
לו ליהושע שאל א״ל לא בשמים היא
אמרו לו לשמואל שאל אמר להם אלה
המצות שאין הנביא רשאי לחדש דבר
מעתה אמר ר׳ יצחק נפחא אף חטאת
שמתו בעליה נשתכחה בימי אבלו של משה
אמרו לפנחס שאל אמר ליה לא בשמים
היא א״ל לאלעזר שאל אמר להם אלה
המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה
אמר רב יהודה אמר רב בשעה שנפטר
משה רבינו לגן עדן אמר לו ליהושע שאל
ממני כל ספיקות שיש לך אמר לו רבי כלום
הנחתיך שעה אחת והלכתי למקום אחר לא
כך כתבת בי ומשרתו יהושע בן נון נער
לא ימיש מתוך האהל מיד תשש כחו של
יהושע ונשתכחו ממנו שלש מאות הלכות
ונולדו לו שבע מאות ספיקות ועמדו כל
ישראל להרגו אמר לו הקב״ה לומר לך אי
אפשר לך וטורדן במלחמה שנאמר ויהי
אחרי מות משה עבד ה׳ ויאמר ה׳
וגו׳ בתין תנא אלף ושבע מאות קלין
וחמורין וגזירות שוות ודקדוקי סופרים
נשתכחו בימי אבלו של משה אמר רבי
אבהו אעפ״כ החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו שנאמר וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב ( הקטן ממנו
) [ ויתן לו את עכסה בתו לאשה ] ולמה נקרא שמה עכסה שכל הרואה אותה כועס על אשתו ויהי
בבואה ותסיתהו לשאל מאת אביה שדה ותצנח מעל החמור מאי ותצנח אמר רבא א״ר יצחק אמרה לו מה
חמור זה כיון שאין לו מאכל באבוסו מיד צועק כך אשה כיון שאין לה תבואה בתוך ביתה מיד צועקת
ותאמר תנה לי ברכה כי ארץ הנגב נתתני בית שמנוגב מכל טובה ונתתה לי גולות מים אדם שאין בו אלא
תורה בלבד ויתן לה כלב את גולות עליות ואת גולות תחתיות אמר לה מי שדר עליונים ותחתונים יבקש
ממנו מזונות וכלב בן קנז הוא והלא כלב בן יפונה הוא מאי יפונה שפנה מעצת מרגלים ואכתי בן קנז הוא
בן חצרון הוא דכתיב וכלב בן חצרון הוליד את עזובה אמר רבא חורגיה דקנז הוא תנא הוא עתניאל
הוא יעבץ ומה שמו יהודה אחי שמעון שמו עתניאל שענאו אל יעבץ שיעץ וריבץ תורה בישראל ומנלן
שענאו אל דכתיב ויקרא יעבץ לאלהי ישראל לאמור אם ברך תברכני והרבית את גבולי והיתה ידך ( עמדי
ועשה מרעתי ) לבלתי עצבי ויבא אלהים את אשר שאל אם ברך תברכני בתורה והרבית את גבולי
בתלמידים והיתה ידך עמדי שלא ישתכח תלמודי מלבי ועשה מרעתי שיזדמנו לי ריעים כמותי לבלתי
עצבי שלא ישגבני יצה״ר מלשנות אם אתה עושה כן מוטב ואם לאו הריני הולך לנסיסי לשאול מיד ויבא
אלהים את אשר שאל כיוצא בדבר אתה אומר רש ואיש תככים נפגשו מאיר עיני שניהם ה׳ בשעה
שהתלמיד הולך אצל רבו ואומר לו למדני תורה אם מלמדו מאיר עיני שניהם ה׳ ואם לאו עשיר ורש נפגשו
עושה כולם ה׳ מי שעשאו חכם לזה עושה אותו טיפש טיפש לזה עושה אותו חכם זו משנת ר׳ נתן ר׳ יהודה
הנשיא אומר אם ברך תברכני בפריה ורביה והרבית את גבולי בבנים ובבנות והיתה ידך עמדי במשא ובמתן
ועשית מרעתי שלא יהא בי מיחוש ראש ומיחוש אזנים ומיחוש עינים לבלתי עצבי שלא ישגבני יצה״ר
מלשנות אם אתה עושה כן מוטב ואם לאו הריני הולך בנסיסי לשאול ויבא לו אלהים את אשר שאל
כיוצא בדבר אתה אומר רש ואיש תככים נפגשו מאיר עיני שניהם ה׳ בשעה שעני הולך אצל בעל הבית
ואמר פרנסני אם מפרנסו מוטב ואם לאו עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה׳ מי שעשאו עשיר לזה עושה אותו
עני עני לזה עושה אותו עשיר׃ אר״ש מה מצינו כו׳׃ ת״ר רבי שמעון אומר חמש חטאות מתות ולד חטאת
ותמורת חטאת וחטאת שמתו בעליה וחטאת שכפרו בעליה וחטאת שעיברה שנתה אי אתה יכול לומר
ולד חטאת בציבור לפי שאין חטאת נקבה בציבור ואי אתה יכול לומר תמורת חטאת בציבור לפי שאין
ציבור עושין תמורה ואי אתה יכול לומר חטאת שמתו בעליה בציבור לפי שאין הציבור מתים שכיפרו
בעליה ושעיברה שנתה לא מצינו יכול יהו נוהגות בין ביחיד בין בציבור אמרת ילמד ( אדם ) סתום ממפורש
מה מפורש ביחיד ולא בצבור אף בשכיפרו בעליה ושעיברה שנתה ביחיד דברים אמורים ולא בציבור
דופי של סמיכה. דעד יוסף בן יועזר לה נחלקו בסמיכה ולא נסוס שהתורה גלויה לו: יבקש ממנו מזונות. דהחי ודאי לא יצטרך דכתיב
דבר שעדיין לא נתמעט הלב, ולהכי נקט סמיכה דהיא היתה מחלוקת נה (משלי לא) היתה כחניות סוחר וגו׳: בן קנז, דכתיב לעיל עתניאל
ראשונה שנחלקו נו חכמים מעולם, ומיוסף בן יועזר ואילך היה בהן בן קנו חמי כלב חלמה כלב בן קנז היה, (כ) דכתיב בדוכתח חמרימי
דופי של סמיכה שנחלקו בסמיכת שלמיס ביום טוב, כדאמרי' בחגיגה (יהושע יד) כלב בן יפונה הקניזי ולח כתיב בן קנז: הוליד את עזובה
(דף טז.) שמאיש חומר לסמוך והלל
אשה. מפרש נפ״ק דסוטה (דף יב.)
אומר שלא לסמוך: והא יוסף גופיה.
מכסה את מריס שהיתה עזובה
איפליג ניה במסכת חגיגה (שס):
מחמת מולי, וכיון שנשאה למס שמיס
שהמינר ליבא. שנתמעט הלב בסוף
מעלה עליו הכתוב כאילו ילדה:
סכומיו (ט) נשתכמו: נשתכחה בימי
חורגיה דקנז. ועתניאל אחיו מן
אבלו של משה. חס ממה חס רועה,
החס: דיקא נמי. דכלב לחו בן קנז
והיה מחומס הלכות: (יחפים)
הוא: דכתיב. בדוכמה אחרימי כלב
יהושע שחלו מחלה ואחריו שמואל
בן יפונה הקנזי ולא כתיב בן קנז
ואחריו פנחס ואחריו אלעזר. יחפ״ם
הלמח גידלו קנז ולה ילדו: ועשית לי
יהושע אלעזר פנחס שמואל. יפל״ל
מרעה לבלתי (5). כלומר לבלתי
יהושע פנחס אלעזר שמואל: ישגבני
ילר הרע מלשנות שלא יסגבני
ונשתכחו ממנו. מיהושע בעון שגרס
יצר הרע לבטל מתלמוד תורה:
להחלים דעתו של משה, שנלטער
עצבי. משמע לסון עלב, והכי אמר
מסה על יהושע יש נעלמו שהיה
לפניו אם אתה עושה לי כך מוטב,
גדול כמותו: להרגו. עד שיאמר
ואם לאו הריני הולך בנסיסי לשאול
להס: קלין וחמורין. מדכסי ק״ו:
הריני מת בעלנוני, כדמתרגמיכן
דקדוקי סופרים. מפרם נסקליס (יג:)
(בראשית לד) ויתעלנו ואימנסיסו:
שעשו התורה ספירות ספירות, כגון
כיוצא בדבר אתה אומר. שכל
ט״ו נסיס פוטרות לרומיהן, י״ג
המוסר עלמו לחזר אחר תורה
דברים נאמרו בנבלת עוף טהור,
ממלאין לו שאלותיו: ואיש תככים.
ממשה לא יתרומו, שלירפו הדברים
בינוני שיודע שני סדריס חו סלסה
ומנחוס יחד שלא ישתכמו, ומאותן
שמוסמך "] בינוני: מאיר עיני שניהם.
דקדוקין שעדיין לא לירפוס נשתכחו
שאף הרב לריך עדיין לימוד ומלמדו
בימי חבלו של משה: וילכדה הקב״ה:
עושה שניהם]. עכשיו הוא עתניאל.
לקרית ספר, ומאיי] קרית מתחיל
לעשותס מדסיס לזה מכס ולזה
ספר הלכות: כועס על אשתו. מתוך
טיפם: כיוצא בדבר כו'. שהמנקם
יופיה: ותצנח. לסון לוומה, זועקת:
על מזונותיו ועל לרכיו שנזקקין לו מן
(י) [אלא תורה בלבד. שהתורה
השמים למלח שחלומיו: מו סתום.
נקראת מיס], ועתניאל לא היה עשיר
שכיפרו בעליה ושעיצרה שנתה ":
אלא מכס: מנוגב. מרב ויבם מכל
מפורש. ולד ותמורתו" ושמתו
טוב: גולות מים. המורה, כלומר הדס
בעליה שמפורם לנו דאינן בלבול:
שהתורה וכי