כח׃אמר להם הממונהפרק שלישייומא

הִרְהוּרֵי  גמ׳ תַּנְיָא ר׳ יִּשְמָעֵאל אוֹמֵר בָרַק בַרְקַאי ר״ע  אוֹמֵר עָלָה בַרְקַאי נַחוּמָא בֶן אַפַקְשִיוֹן אוֹמֵר  אַף בַרְקַאי בְחֶבְרוֹן מַתְיָא בֶן שְמוּאֵל ( אומר  ) הַמְמוּנֶּה עַל הַפְיָיסוֹת אוֹמֵר הֵאִיר פְנֵי כָל  הַמִזְרָח עַד שֶבְחֶבְרוֹן רַבִי יְהוּדָה בֶן בְתֵירָא  אוֹמֵר הֵאִיר פְנֵי כָל הַמִזְרָח עַד בְחֶבְרוֹן וְְיָצְאוּ  כָל הָעָם אִיש אִיש לִמְלַאכְתּוֹ אִי הָכִי נָגַהּ  לֵיהּ טוּבָא לִשְכוֹר פוֹעֲלִים קָאָמְרִינַן אָמַר רַב  סָפְרָא צְלוֹתֵיהּ דְאַבְרָהָם מִכִי מַשְחֲרֵי  כוֹתְלֵי אָמַר רַב יוֹסֵף אֲנַן מֵאַבְרָהָם נֵיקוּם  וְְנִיגְמַר אָמַר רָבָא תַּנָּא גָּמַר מֵאַבְרָהָם וְַאֲנַן  לָא גָּמְרִינַן מִינֵּיהּ דְתַנְיָא וּבַיּוֹם הַשְּמִינִי  יִמוֹל בְשַר עָרְלָתוֹ מְלַמֵד שֶכָל הַיּוֹם כָשֵר  לְמִילָה אֶלָּא שֶהַזְּרִיזִין מַקְדִימִין לְמִצְוֹת  שֶנֶּאֱמַר וְַיַּשְכֵם אַבְרָהָם בַבקֶֹר וַיַחֲבוֹש  וְגוֹ׳ אֶלָּא אֲמַר רָבָא רַב יוֹסֵף הָא קָא קַשְיָא  לֵיהּ דִתְנַן חָל עַרְבֵי פְסָחִים לִהְיוֹת בע״ש  נִשְחָט בְשֵש וּמֶחֱצָה וְְקָרֵב בְשֶבַע וּמֶחֱצָה  וְְנִשְחֲטֵיהּ מִכִי מַשְחֲרֵי כוֹתְלֵי מַאי קוּשְיָא  וְְדִילְמָא כוֹתְלֵי דְבֵית הַמִקְדָש בְשֵש וּמֶחֱצָה  מַשְחֲרֵי מִשּוּם דְלָא מִכַוְּוְנִי טוּבָא א״נ שָאנֵי  אַבְרָהָם דְאִיצְטַגְנִינוּת גְּדוֹלָה הָיְתָה בְלִבוֹ  א״נ מִשּוּם דְזָקֵן וְְיוֹשֵב בִישִיבָה הֲוְָה דא״ר  חָמָא בר׳ חֲנִינָא מִימֵיהֶן שֶל אֲבוֹתֵינוּ לאֹ  פָרְשָה יְשִיבָה מֵהֶם הָיוּ בְמִצְרַיִם יְשִיבָה  עִמָהֶם שֶנֶּאֱמַר לֵךְ וְְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְרָאֵל  הָיוּ בַמִדְבָר יְשִיבָה עִמָהֶם שֶנֶּאֱמַר אֶסְפָה  לִי שִבְעִים אִיש מִזִּקְנֵי יִשְרָאֵל אַבְרָהָם אָבִינוּ  זָקֵן וְְיוֹשֵב בִישִיבָה הָיָה שֶנֶּאֱמַר וְְאַבְרָהָם זָקֵן  בָא בַיָּמִים יִצְחָק אָבִינוּ זָקֵן וְְיוֹשֵב בִישִיבָה  הָיָה שֶנֶּאֱמַר וְַיְהִי כִי זָקֵן יִצְחָק יַעֲקבֹ אָבִינוּ זָקֵן וְְיוֹשֵב בִישִיבָה הָיָה שֶנֶּאֱמַר  וְְעֵינֵי יִשְרָאֵל כָבְדוּ מִזּוֹקֶן אֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם זָקֵן וְְיוֹשֵב בִישִיבָה הָיָה  שֶנֶּאֱמַר וְַיּאֹמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדוֹ זְקַן בֵיתוֹ הַמּוֹשֵׁל בְכָל אֲשֶר לוֹ אר״א שֶמוֹשֵל בְתוֹרַת רַבוֹ הוּא דַמֶשֶק  אֱלִיעֶזֶר א״ר אֶלְעָזָר שֶדוֹלֶה וּמַשְקֶה מִתּוֹרָתוֹ שֶל רַבוֹ לַאֲחֵרִים אָמַר רַב קִיֵּים אַבְרָהָם אָבִינוּ כָל הַתּוֹרָה  כוּלָּהּ שֶנֶּאֱמַר עֵקֶב אֲשֶר שָמַע אַבְרָהָם בְּקוֹלִי וְגוֹ׳ א״ל רַב שִימִי בַר חִיָּיא לְרַב וְְאֵימָא שֶבַע מִצְוֹת הָא  אִיכָא נַמִי מִילָה וְְאֵימָא שֶבַע מִצְוֹת וּמִילָה א״ל א״כ מִצְוֹתַי וְְתוֹרוֹתָי לָמָה לִי אָמַר ( רב ) וְְאִיתֵימָא רַב אַשִי  קִיֵּים אַבְרָהָם אָבִינוּ אֲפִילּוּ עֵירוּבֵי תַבְשִילִין שֶנֶּאֱמַר תוֹרוֹתָי אַחַת תּוֹרָה שֶבִכְתָב וְְאַחַת תּוֹרָה. שֶבְעַל פֶה׃ מַתְיָא  בֶן שְמוּאֵל אֲמַר וכו׳ וְְהוּא אוֹמֵר הֵן׃ מַאן אָמַר הֵן אִילֵימָא הַךְ דְקָאֵי אַאִיגְּרָא הוּא חָלֵים וְְהוּא מְפַשֵּר אֶלָּא  הַךְ דְקָאֵי אַאַרְעָא מְנָא יָדַע אִיבָעֵית אֵימָא הַךְ דְקָאֵי אַאַרְעָא וְְאִיבָעֵית אֵימָא הַךְ דְקָאֵי אַאִיגְרָא אִיבָעֵית  אֵימָא הַךְ דְקָאֵי אַאִיגְרָא אָמַר אִיהוּ הֵאִיר פְנֵי כָל הַמִזְרָח וא״ל הַךְ דְקָאֵי אַאַרְעָא עַד שֶבְחֶבְרוֹן וא״ל  אִיהוּ הֵן וְְאִיבָעֵית אֵימָא הַךְ דְקָאֵי אַאַרְעָא אָמַר אִיהוּ הֵאִיר פְנֵי כָל הַמִזְרָח וא״ל עַד שֶבְחֶבְרוֹן וא״ל  הֵן׃ וְְלָמָה הוּצְרְכוּ לְכָךְ וכו׳׃ וּמִי מִיחֲלִיף וְְהָתַנְיָא רַבִי אוֹמֵר אֵינוֹ דוֹמֶה תִּימוּר שֶל לְבָנָה לְתִימוּר שֶל  חַמָה תִּימוּר שֶל לְבָנָה מְתַמֵר וְְעוֹלֶה כְמַקֵּל תִּימוּר שֶל חַמָה מַפְצִיעַ לְכָאן וּלְכָאן תָּנָא דְבֵי רַבִי יִשְמָעֵאל  יוֹם הַמְעוּנָּן הָיָה וּמַפְצִיעַ לְכָאן וּלְכָאן אָמַר רַב פַפָא. שְמַע מִינָּהּ יוֹמָא דְעֵיבָא כוּלֵּיהּ שִמְשָא לְמַאי נָפְקָא  מִינָּהּ לְשַטּוֹחֵי עוֹרוֹת אִי נַמִי לְכִדְדָרַש רָבָא אִשָּה לאֹ תָּלוּש לאֹ בַחַמָה וְְלאֹ בְחַמֵי חַמָה אָמַר רַב נַחְמָן  זוּהֲמָא דְשִימְשָא קָשֵי מִשִּימְשָא וְְסִימָנֵיךְ דְנָא דְחַלָּא שַבְרִירֵי דְשִימְשָא קָשוּ מִשִּימְשָא וְְסִימָנֵיךְ דִילְפָא  גמ׳ עלה ברקאי. החיר יותר מברק"]: לשכור פועלים. האי ילאו שאינו הלכה למשה מסיני חלה תקנת סופרים שעתידין לתקן:  אים למלאכתו לחו על הפועלים קאי, אלא בעה״ב שהוא משכיס ואיהו מפשר. פומר החלום, כלומר הוא שואל הוא משיב: אמר  יותר למלוח פועלים למכור: צלותיה דאברהם. תפלת הערב שלו: איהו. זה שעל הגג: עד שבחברון. מחילה היא: ואיבעית אימא  מכי משחרי כותלי. חומות הפונות למזרח שהלבינו מהכך החמה האי דקאי אארעא. אמר הן, כילד, אמר הח דקחי אחרעה האיר  הבאה מן המזרח וכוללת עליהן,  פני כל המזרח נלסון שחילה, וזה  ובתחילת שבע שעות שהחמה באמצע  אומר לו עד שבחברון האיר, וא״ל  הרקיע ברחם כל אדם" ואינה עושה  החי דקאי ההרעה הן כך אני שואל.  עמוד אלא תחתיה משמירין אומן  ומלינו בתלמוד ירושלמי (פ״ג ס״מ) כדי  הכתלים, לפי שאין ממה כוללת חלה  להזכיר זכות אבות מזכירין חברון:  ברחם הכותל בעוניו ומיכל מולו  ומי מיחלף. לימוח מימור ממה בלימוח  של שפת עוניו על זקיפת הכותל  מימור לבנה: תימור של חמה.  ומשמרת, מההיא שעתח נוטים כללי  עלות השחר, שנבקע ונראה כתמר  ערב (ג) וקרוי ערב: אנן מאברהם  זקוף, לשון ותמרות עשן (יואל ג) על  ניקום ונגמר. נחת ללמדנו להיות  שס שזוקף ועולה: יום המעונן.  זריזין כחברהס': חל להיות בערב  הרקיע קשור בעצים, ואין המימור  שבת. הולרך למהר תמיד של בין  נראה בעד ערפל אלא במקוס פיזור  הערבים בכל יכולת, לפי ספסמיס  העצים במקומות הרבה בין עב  נשחטו אחריו ולריך לכלומן מנעול  לעב: שמע מינה. מלקהמר ביוס  יוס, ואמרינן המס) מוקמינן ליה  המעוכן נבקע במקומות הרבה:  אדינית מכי ינטו כללי ערב, וקמני  יומא דעיבא כוליה שימשא. אפילו  נשחט התמיד בשם ומחלה, וחי מכי  במקוס כל, שהממה בוקעת בכל  משחרי כותלי מיקרי בין הערבים  מקוס ואינה יולהת דרך חלון כנגד  נשחטים מכי מסחרי דהיינו ממחלת  מלונות, שהעצים עומדים בפניה  שבע: דלא מכווני. לא הוו זקופיס  והיא מתפשטו׳ עליהם ובוקעת בכל  בזמזום, ולפיל שהמומה היתה רחבה  פיסוק שבהן: לשטוח עורות.  מלמטה והולכת ומתקלרת ועולה,  ליינם: לא תלוש. בפסח: זוהמא  ולפיכך אין מולו של ספת עוניו  דשמשא. אותו מוס של יוס המעוכן ]:  למעלה מיכל על זקיפתו להשמירו עד  דנא דחלא. שפיה סתוס יפה שלה  שתימשך ממה למערב: איצטגנינות.  ילח רימו ויחלום, וכשאתה נוקב  להיות בקי בהליכות מו המזלות ומחילות  נקב קטן יוצא מס ריח חזק מאד,  השעות, דהכי תניח בבבא בתרא  כך יוס המעונן מתוך שהחמה  (דף טז:) וס׳ ברך את אברהם בכל  מכוסה ומוס שלה כבוש נוקבת נכח  אילטוגנינות גדולה היתה בלבו, וכל  דרך נקב העציס: שברידי דשמשא.  מלכי מזרח ומערב משכימין לפתחו  סנורים (בראשית יט) מתרגמינן שברירי,  לשאול במזלות: דולה ומשקה.  שמם הנוקבת בכמפ] דרך נקב  נוטריקון של דמשק: שבע מצות.  העצים קטנים, הנותן עיניו כנגד  שכלטוו לשחר כל בני נח, אבל תורה  הנקב קסיס לו הסנוריס יותר מן  לא נתנה לו: אפילו עירובי תבשילין.  המסתכל נחמה שנחויר: וסימניך  דילפא. קשה דלף היורד על  האדם משחס נכנס כל גופו למים: