נח׃הוציאו לופרק חמישייומא

מתני׳ וְְיָצָא אֶל הַמִזְבֵחַ אֲשֶר לִפְנֵי ה׳ זֶה מִזְבַח הַזָּהָב הִתְחִיל מְחַטֵּא  וְְיוֹרֵד מֵהֵיכָן הוּא מַתְחִיל מִקֶּרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית צְפוֹנִית מַעֲרָבִית מַעֲרָבִית  דְרוֹמִית דְרוֹמִית מִזְרָחִית מָקוֹם שֶהוּא מַתְחִיל בְחַטָּאת עַל מִזְבֵחַ הַחִיצוֹן מִשָּם  הָיָה גּוֹמֵר עַל מִזְבֵחַ הַפְנִימִי רַבִי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר בִמְקוֹמוֹ הָיָה עוֹמֵד וּמְחַטֵּא  וְְעַל כוּלָּן הָיָה נוֹתֵן מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה חוּץ מִזּוֹ שֶהָיְתָה לְפָנָיו שֶהָיָה נוֹתֵן מִלְמַעְלָה  לְמַטָּה הִזָּה עַל טָהֲרוּ שֶל מִזְבֵחַ שֶבַע פְעָמִים וּשְיָרֵי הַדָם הָיָה שוֹפֵךְ עַל יְסוֹד  מַעֲרָבִי שֶל מִזְבֵחַ הַחִיצוֹן וְְשֶל מִזְבֵחַ הַחִיצוֹן הָיָה שוֹפֵךְ אֶל יְסוֹד דְרוֹמִי אֵלּוּ  וְָאֵלּוּ מִתְעָרְבִין בָאַמָה וְְיוֹצְאִין לְנַחַל קִדְרוֹן וְְנִמְכָרִין לַגַּנָּנִין לְזֶבֶל וּמוֹעֲלִין בָהֶן׃  גמ׳ תָּנוּ רַבָנַן וְְיָצָא אֶל הַמִזְבֵחַ מַה תַּלְמוּד לוֹמַר אָמַר רַבִי נְחֶמְיָה לְפִי שֶמָצִינוּ  בַפָר הַבָא עַל כָל הַמִצְוְתֹ שֶכהֵֹן עוֹמֵד חוּץ לַמִזְבֵחַ וּמַזֶּה עַל הַפָרוֹכֶת בְשָעָה שֶהוּא  מַזֶּה יָכוֹל אַף זֶה כֵן תַּלְמוּד לוֹמַר וְְיָצָא אֶל הַמִזְבֵחַ הֵיכָן הָיָה לִפְנִים מִן הַמִזְבֵחַ  תַּנְיָא אִידָךְ לִפְנֵי ה׳ מַה תַּלְמוּד לוֹמַר אָמַר רַבִי נְחֶמְיָה לְפִי שֶמָצִינוּ בְפַר וְְשָעִיר  שֶל יוֹם הַכִפוּרִים שֶכהֵֹן עוֹמֵד לִפְנִים מִן הַמִזְבֵחַ וּמַזֶּה עַל הַפָרוֹכֶת בְשָעָה שֶהוּא  מַזֶּה יָכוֹל אַף זֶה כֵן תַּלְמוּד לוֹמַר מִזְבַח קְטרֶֹת הַסַּמִים לִפְנֵי ה׳ אֲשֶר בְאהֶֹל  מוֹעֵד מִזְבֵחַ לִפְנֵי ה׳ וְְאֵין כהֵֹן לִפְנֵי ה׳ הָא כֵיצַד עוֹמֵד חוּץ לַמִזְבֵחַ וּמַזֶּה׃ הִתְחִיל  מְחַטֵּא וְְיוֹרֵד וכו׳׃ תָּנוּ רַבָנַן הִתְחִיל מְחַטֵּא וְְיוֹרֵד מֵהֵיכָן הָיָה מַתְחִיל מִקֶּרֶן  מִזְרָחִית דְרוֹמִית דְרוֹמִית מַעֲרָבִית מַעֲרָבִית צְפוֹנִית צְפוֹנִית מִזְרָחִית דִבְרֵי רַבִי  עֲקִיבָא רַבִי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר מִקֶּרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית צְפוֹנִית מַעֲרָבִית מַעֲרָבִית  דְרוֹמִית דְרוֹמִית מִזְרָחִית מָקוֹם שֶרַבִי יוֹסֵי הַגְּלִילִי מַתְחִיל שָם רַבִי עֲקִיבָא  פוֹסֵק מָקוֹם שֶרַבִי עֲקִיבָא מַתְחִיל שָם רַבִי יוֹסֵי הַגְּלִילִי פוֹסֵק דְכוּלֵּי עָלְמָא  מִיהָא בְהַהוּא קֶרֶן דְפָגַע בְרֵישָא לָא עָבֵיד מַאי טַעְמָא אָמַר שְמוּאֵל דְאָמַר  קְרָא וְְיָצָא אֶל הַמִזְבֵחַ עַד דְנָפֵיק מִכוּלֵּיהּ מִזְבֵחַ וּלְרַבִי עֲקִיבָא נַקִּיף דֶרֶךְ יָמִין  לֵימָא בִדְרָמִי בַר יְחֶזְקֵאל קָא מִיפַלְגִי דְאָמַר רָמִי בַר יְחֶזְקֵאל יָם שֶעָשָה  שְלמֹהֹ עוֹמֵד עַל שְנֵים עָשָר בָקָר שְלשָה פוֹנִים צָפוֹנָה וּשְלשָֹה פוֹנִים יָמָה  וּשְלשָה פוֹנִים נֶגְבָה וּשְלשָה פוֹנִים מִזְרָחָה וְְהַיָּם עֲלֵיהֶם מִלְמָעְלָה וְְכָל  אֲחוֹרֵיהֶם בָיְתָה הָא לָמַדְתָּ שֶכָל פִינּוֹת שֶאַתָּה פוֹנֶה לאֹ יְהוּ אֶלָּא דֶרֶךְ יָמִין  לַמִזְרָח מָר אִית לֵיהּ דְרָמִי בַר יְחֶזְקֵאל וּמָר לֵית לֵיהּ דְרָמִי בַר יְחֶזְקֵאל לָא  דְכוּלֵּי עָלְמָא אִית לְהוּ דְרָמִי בַר יְחֶזְקֵאל וְְהָכָא בְהָא קָא מִיפְלְגֵי מַר סָבַר יָלְפִינַן  פְנִים מִחוּץ וּמַר סָבַר לָא יָלְפִינַן פְנִים מִחוּץ וְְרַבִי עֲקִיבָא נְהִי דְלָא יָלֵיף פְנִים  מִחוּץ אִי בָעֵי הָכִי נַעֲבִיד אִי בָעֵי הָכִי נַעֲבִיד אָמַר לָךְ רַבִי עֲקִיבָא מִדִינָא  בְהַהוּא קֶרֶן דְפָגַע בְרֵישָא בְהַהוּא עָבֵיד בְרֵישָא דְאָמַר רֵיש לָקִיש אֵין מַעֲבִירִין  עַל הַמִצְוְתֹ וְְאַמַאי לָא עָבֵיד מִשּוּם דִכְתִיב וְְיָצָא אֶל הַמִזְבֵחַ עַד דְנָפֵיק מִכוּלֵּיהּ  מִזְבֵחַ וְְכֵיוְָן דְיָהֵיב בְהַהוּא קֶרֶן הֲדַר אָתֵי לְהַהוּא קֶרֶן דְאִיחַיַּיב לְמֵיתַב בְרֵישָא  וְְאִי  מתני' זה מזבח הזהב. דאילו מזבמ המילון לחו לפני ה׳ הוא: התחיל מחטא ויורד. משום דסבירא ליה להשי מנה הקפה ברגל כדהמר  בגמרא, וכל ממנה וממנה היתה בקרן שלפניו וסמוך לו, ולצריך ליתן מלמעלה למטה כי היכי דלח נתווסי מאניה, שהמונח גבוה המתים" ואי אפשר  לזדד ראשי אצבעותיו למטה ולתת המתנה בקרן מלמטה למעלה, ועל כרחו ראשי אצבעותיו למעלה, וכשהוא נותן באלבע כנגד מודה של קרן ונותן  מתנה ארוכה ומשוכה אס מושך מלמטה למעלה הדם וב לתוך בית יד כתונת שלו, ולצריך ליתן מלמעלה למטה, נקט לשון מחטא ויורד. ממטה לסון  ירידה היא , כדאמרינן במנחות [סו:]  נוסח עולה ומתמטה: מקום שהוא  מתחיל בחטאת על מזבח החיצון.  דהיינו בקרן דרומית מזרחית כלמכן  באיזהו מקומן (זבחים דף מג.), סס גומר  על מזבח הפנימי, וטעמה המרי׳  בגמ׳: ר׳ אליעזר אומר. לא היה  מקיפו ברגליו, שהרי כולו אינו אלא  אמה על חמה מרובעת", וכיון שאין  סלסת הקרנות סמוכות לו יכול לימן  מלמטה למעלה': חוץ מזו. שהוא  עומד חזלה שהיה לפניו, שאי אפשר לו  לזדד ראשי אצבעותיו למטה אלא  למעלה, ולצריך למשוך המתנה מלמעלה  למטה, שהס מושכה מלמטה למעלה  הדס זצ לתוך בית יד כמנתו: הזה  על טהרו. אמר שגמר מתנות  הקרנות מזה עליו שבע פעמים,  כדכתיב (ויקרא טז) והזה עליו מן הדס  וגו׳: טהרו. מפ׳ בגמ׳"): ושל מזבח  החיצון. שירי דמי מטאות החילונות  היס סופך על יסוד דרומי, וטעמה  מפרש נגמרח": אלו ואלו. דמיס  החילוני׳ והפנימיים הנשפכים על יסוד  מזבח העולה, היו שוממין ונופלים מן  היסוד על הכלפה: ומתערבין באמה.  סילון שנעזרה היולה לנחל קדרון:  לגננין. בעלי גנות: ומועלין בהן. ים בהן  איסור ליהנות נלח דמיס: גמ׳ תנו  רבנן וכו'. הכי גר׳ לה צת״כח), ויצא אל  המונח מה מ״ל, אמר רבי נחמיה לפי  שמלינו בפר הנח על כל המלות שהוא  עומד מון למזבח ומזה על הפרכת  בשעה שהוא מזה, יכול אף זה כן, מ״ל  וילה הל המזבח היכן היה לפניס מן  המזבח. מניח חידך לפני ה׳ מה תלמוד  לומר, אמר רבי נחמיה לפי שמלינו בפר  יום הכפורים שהוא עומד לפניס מן  המונח ומזה על הפרכת בשעה שהוא  מזה, יכול אף זה כן, תלמוד לומר מונח  קטורת הסמים (א) (אשר) לפני ה׳ ואין הכהן לפני ה׳, הכי גרסינן נמי להך גבי פר כהן משיח בת״כ). והכי פירושה דתרווייהו, וילא חל המונח  מה תלמוד לומר, היה לו לכתוב וכפר על המזבח אשר לפני ה׳, מה מ״ל ויזה, אמר רבי נחמיה לפי שמלינו בפר כהן משיח ופר העדה שהכהן עומד  מון למזבח כשהוא מזה הזהות שעל הפרוכת, ואינו עומד בין המונח לפרוכת כדקמני בהך אידך ברייתא לקמן, תלמוד לומר וילה הל  המזבח למדנו שעד עכשיו היה עומד בפנים מן המזבח. תניא אידך גבי פר כהן משיח, לפני ה׳ מה תלמוד לומר, ליכתוב ונתן הכהן  מן הדם על קרנות מזבמ קטרת הסמים יודע אני שהיא לפני ה׳, מה תלמוד לומר לפני ה׳, מונח לפני ה׳ ואין כהן לפני ה׳, המזבח  מפסיק בין הכהן לפרוכת בשעת מתן הקרנות, וכשהזה על הפרוכת באותו מעמד עלמו היה שהרי לא נאמרה יליחה בינתיים, למדנו  שהיה עומד מון למזבח ומזה. ואם תאמר והלח לה כתיב אשר לפני ה׳ חלה לפני ה׳ ואיכא למימר דהנתינה קאי והכהן לפני ה׳, חי  אפשר לומר כן, שהרי בפר העדה נאמר" אשר לפני ה׳ ועל כרחיך המזבח קאי, ועבודת שניתן היה סוס: מהיכן מתחיל מקרן מזרחית  דרומית. קסבר שתי פרוכת היו והחילונה פרופה מן הדרום כדמכן במתניתין, וכשיצא מבית קדשי הקדשים דרך הדרוס הזה על הפרוכת,  וכשהשלים נח לו למזבח לדרומית מערבית שהיא ראשונה לו, ושם לא היה נותן כדאמרינן לקמן דבעינן וילה עד דנפיק מכוליה מזבח,  לפיכך יוצא למזרחית דרומית ומתחיל מס, וחוזר דרך שמחל למערבית דרומית, ולקמן פריך לקיף דרך ימין: ר״י הגלילי אומר כו׳. סצר לה  כרבי יוסי דמתני׳) דאמר לא היתה שם הלא פרוכת המת ופרופה מן הלפון, וכשגמר מתנות פנים וילא דרך הלפון פגע תחילה בלפונית  מערבית דמוצח, ושם לא נתן עד שילח ונח לו למזרחית למונית ונותן מס, ומוזר לצפונית מערבית דרך ימין: דכולי עלמא וכו'. דהח ע״כ מן  המערב הוא נח ובמערבה של מזבח פוגע תחילה: לימא. רבי עקיבא שמקיף לשמאל ורבי יוסי הגלילי המקיף לימין בדרמי בר יחזקאל קה  מיפלגי: עומד על שנים עשר בקר. ניס של נחושת שעשה שלמה כתיב שלשה פונים (צפון) וגו' (דה״צד), מקרה זה מונה והולך דרך ימין, המקיף  את הים ובא מלפון למערב וממערב לדרוס ומדרום למזרח דרך ימין מקיפה: דרך ימין למזרח. לא שייך לממני הכח למזרח, אלא נמס׳ זנחים  דמיימי לה להח ממניתא על הכנת שהוא בדרום והעולה לו ופונה לימין למזרח הוא פונה, ואגב ריהטה דההיא גירסה נקיט לה בכולה הש״ס: