בַעֲלֵי מוּמִין עוֹבְרִין שֶהִקְרִיבָן בַחוּץ פָטוּר ר״ש
אוֹמֵר בַעֲלֵי מוּמִין קְבוּעִין פָטוּר בַעֲלֵי מוּמִין
עוֹבְרִין חַיָּיב בְלאֹ תַּעֲשֶה תּוֹרִים שֶלּאֹ
הִגִּיעַ זְמַנָּן וּבְנֵי יוֹנָה שֶעָבַר זְמַנָּן שֶהִקְרִיבָן
בַחוּץ פָטוּר ר״ש אוֹמֵר בְנֵי יוֹנָה שֶעָבַר זְמַנָּן
פָטוּר וְְתוֹרִים שֶלּאֹ הִגִּיעַ זְמַנָּן בְלאֹ תַּעֲשֶה
אוֹתוֹ וְְאֶת בְנוֹ וּמְחוּסַּר זְמָן פָטוּר ר״ש אוֹמֵר
הֲרֵי זֶה בְלאֹ תַּעֲשֶה שר״ש אוֹמֵר כָל שֶהוּא
רָאוּי לָבאֹ לְאַחַר זְמַן ה״ז בְלאֹ תַּעֲשֶה וְְאֵין בוֹ
כָרֵת וחכ״א כָל שֶאֵין בוֹ כָרֵת אֵין בוֹ לאֹ תַעֲשֶה
מְחוּסַּר זְמַן בֵין בְגוּפוֹ בֵין בִבְעָלָיו אֵיזֶהוּ
מְחוּסַּר זְמַן בִבְעָלָיו הַזָּב וְְהַזָּבָה וְְהַיּוֹלֶדֶת
וְְהַמְצוֹרָע שֶהִקְרִיבוּ חַטָּאתָם וְַאֲשָמָם בַחוּץ
פְטוּרִין עוֹלוֹתֵיהֶן וְְשַלְמֵיהֶן בַחוּץ חַיָּיבִין הַמַעֲלֶה
מִבְשַר חַטָּאת מִבְשַר אָשָם מִבְשַר קָדְשֵי
קָדָשִים מִבְשַר קָדָשִים קַלִּים וּמוֹתַר הָעוֹמֶר
וּשְתֵּי הַלֶּחֶם וְְלֶחֶם הַפָנִים וּשְיָרֵי מְנָחוֹת והיוצק
וְְהַפוֹתֵת וְְהַבוֹלֵל וְְהַמוֹלֵחַ וְְהַמֵנִיף וְְהַמַגִּיש
וְְהַמְסַדֵר אֶת הַשּוּלְחָן וְְהַמֵטִיב אֶת הַנֵּרוֹת
וְְהַקּוֹמֵץ וְְהַמְקַבֵל דָמִים בַחוּץ פָטוּר וְְאֵין
חַיָּיבִין עָלָיו לָא מִשּוּם זָרוּת וְְלאֹ מִשּוּם טוּמְאָה
וְְלאֹ מִשּוּם מְחוּסַּר בְגָדִים וְְלאֹ מִשּוּם [ שֶלּאֹ ]
רְחוּץ יָדַיִם וְְרַגְלַיִם עַד שֶלּאֹ הוּקַם הַמִשְכָן הָיוּ
הַבָמוֹת מוּתָּרוֹת וְַעֲבוֹדָה בַבְכוֹרוֹת וּמִשֶּׁהוּקַם
הַמִשְכָן נֶאֶסְרוּ הַבָמוֹת וְַעֲבוֹדָה בַכהֲֹנִים קָדְשֵי
קָדָשִים נֶאֱכָלִין לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים וְְקָדָשִים קַלִּים
בְכָל מַחֲנֵה יִשְרָאֵל בָאוּ לַגִּלְגָּל הוּתְּרוּ הַבָמוֹת
קָדְשֵי קָדָשִים נֶאֱכָלִין לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים
וְְקָדָשִים קַלִּים בְכָל מָקוֹם בָאוּ לְשִילהֹ נֶאֶסְרוּ
הַבָמוֹת וְְלאֹ הָיָה שָם תִּקְרָה אֶלָּא בַיִת אֲבָנִים
בִלְבַד מִלְּמַטָּן והיריעות מִלְמַעְלָן וְְהִיא
הָיְתָה מְנוּחָה קָדְשֵי קָדָשִים נֶאֱכָלִין לִפְנִים מִן
הַקְּלָעִים וְְקָדָשִים קַלִּים וּמַעֲשֵר שֵנִי בְכָל
הָרוֹאֶה בָאוּ לְנוֹב וְְגִבְעוֹן הוּתְּרוּ הַבָמוֹת קָדְשֵי
קָדָשִים נֶאֱכָלִין לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים קָדָשִים קַלִּים
בְכָל עָרֵי יִשְרָאֵל בָאוּ לִירוּשָלַיִם נֶאֶסְרוּ
הַבָמוֹת וְְלאֹ הָיָה לָהֶן הֶיתֵּר וְְהִיא הָיְתָה
נַחֲלָה קָדְשֵי קָדָשִים נֶאֱכָלִין לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים
קָדָשִים קַלִּים וּמַעֲשֵר שֵנִי לִפְנִים מִן הַחוֹמָה
כָל הַקָּדָשִים שֶהִקְדִישָן בִשְעַת אִיסּוּר הַבָמוֹת
וְְהִקְרִיבָן בִשְעַת אִיסּוּר הַבָמוֹת מִבַחוּץ הֲרֵי
אֵלּוּ בְעֲשֵה וְְלאֹ תַעֲשֶה וְְחַיָּיבִין עָלָיו כָרֵת
הִקְדִישָן בִשְעַת הֶיתֵּר הַבָמוֹת וְְהִקְרִיבָן בִשְעַת
אִיסּוּר הַבָמוֹת בַחוּץ הֲרֵי אֵלּוּ בְעֲשֵה וְְלאֹ
תַעֲשֶה וְְאֵין חַיָּיבִין עֲלֵיהֶן כָרֵת הִקְדִישָן בִשְעַת
אִיסּוּר הַבָמוֹת וְְהִקְרִיבָן בִשְעַת הֶיתֵּר הַבָמוֹת
הֲרֵי אֵלּוּ בַעֲשֵה וְְאֵין בָהֶן לאֹ תַעֲשֶה וְְאֵלּוּ
קָדָשִים קְרֵבִין בַמִשְכָן קָדָשִים שהוקדשו
לַמִשְכָן קָרְבְנוֹת צִיבוּר קְרֵבִין בַמִשְכָן וְְקָרְבְנוֹת
הַיָּחִיד בַבָמָה קָרְבְנוֹת הַיָּחִיד שהוקדשו לַמִשְכָן
יַקְרִיבוּ בַמִשְכָן וְְאִם הִקְרִיבָן בַבָמָה פָטוּר וּמַה
בֵין בָמַת יָחִיד לְבָמַת צִיבוּר סְמִיכָה וּשְחִיטַת צָפוֹן
וּמַתָּן
(ד) שהיה כ״ם אומר כו׳. בגמרא" מפרם לח מעשה דידהו: תורין קלים בכל מקום. דכיון שנטלו הדגלים והן היו הולכים בכל הארץ
שלא הגיע זמנן. כדמכן במולין (דף כב:) משיזהיבו כשירין ומקמי לכבשה ולא היתה מנייתן סצינות המשכן בטלה קדושת מחנה ישראל.
הכי פסולין, דמורין משמע גדולים ולא קטנים: בני יונה. קטניס משמע מעשר שני לא הוזכר כאן לפי שלא נהגו מעשרות עד לאחר ירושה
ולה גדולים, ופסולין מתחילת הליהוב ואילך: בלא תעשה. הואיל וישיבה"): באו לשילה. לאחר חילוקו מיד קבעוהו בשילה כח): נאסרו
וראוין לאחר זמן יש בו לא תעשה
הכמות. כדקמני והיא היתה מנוחה,
לסומטן נמון: מחוסר זמן. שאמרנו
וכתיב כי) כי לא נחמס עד עתה וגו׳,
פטור בין שהוא מחוסר זמן בגופו בין
כלומר כשתעברו את הירדן לא
שהוא מחוסר זמן בנעלים שלא הגיע
מקריבו בבמות ככל אשר אנחנו עושים
זמן בעליס להקריב קרבנותיהם:
פה היום שאנו מקריבין במשכן מטאות
והמלורע לא גרסי׳ במתני׳ '): שהקריבו.
וחשמות, חלה חים כל הישר בעיניו
בתוך ימי ספרן: ויולדת. בתוך מלאת:
תעסו דהיינו נדרים ונדנות שאינן
ואשמם. בגמרא׳3) פריך מחי הסס
עליכם מונה חלה לפי מה שישר
איכא בסני: פטור. שאין מתקבלין בפנים
בעיניכם, כי בעוד שתכנסו ותחלקו לא
לא לחוצה ולח לנדבה: עולותיהן.
נחתם עד עתה אל המנוחה, " ועברמס
דוב וזנה (ה) דעוף, ודיולדת בהמה:
את הירדן ויםבמס בארץ היינו לאחר
חייבין. שהרי מתקבלות בפניס נדבה
ירושה וישיבה והיה המקום וגו׳ השמר
לסמן: ושלמיהן. בגמ׳ 3) פריך מחי
לך וגו׳ היינו איסור הכמות: תקרה.
שלמים חיכה בסני: קדשי קדשים.
(של) גג של נסכיס: ויריעות
כנסי עלכת: ומותר העומר. לאחר
מלמעלן. בגמרא כג) יליף לה: בכל
קמילה: היוצק. שמן על המנחה
הרואה. במקום שכואין משס אמ
כדכתיב (ויקרא 3) וילקת וגו׳: והפותת.
שילה, ובגמרא כג) יליף לה: באו לנוב
מנחת מאפה כדכתיב (שם) פתות חומה
וגבעון. כשמכנה שילה וכלקמ הארון
פתיס: והמגיש. מנחה נמון, והיא
בימי עלי בחו לכוב וגדעון", כמו
טעונה הגשה בפניס בקרן מערבית
שנאמר אין למס מול [וגו׳] כי חס למס
דרומית ") כמשפטה: המטיב את
קדם אשר מלפני ה׳ (שמואל א כא)
הנרות. מדסן את המנורה בנקל:
אלמה שולחן ומזבח המס הזה, מרצה
פטור. טעמא יליף בברייתא בגמ' 7): אין
כוב בימי שחול נחו לגבעון כדכתיב
בהן משום זרות. חיוב מיתה, כל הכך
במלכים ( ג) כי (1) שס הבמה
הקטרות בדבר שדרכן ליחכל לאו
גדולה: הותרו הבמות. יליף בגמרא כד):
הקטרה נינהו, וכל הנך עבודות הואיל
קדשים קלים בכל ערי ישראל. דהח
ויש המכיהן עבודה אין זכ חייב עליה
בכל מקום שהוא שס עושה במה
מיתה, כדאמרינן בפרק בראשונה
ומקליצן (1): ומעשר שני. פריך
(יומא דף כד.) עבודת ממנה ולח עבודת
פ] בגמרא יי) נסקיה להתס: והיא היתה
סילוק, עבודה ממס ולח עבודה סים
נחלה. ההיא דכתיב נקרא דמםבאו הל
אחריה עבודה: ולא משום טומאה.
המנוחה ואל הנחלה יחסרו הכמות:
כהן טמח שסימם, דחוסכת זכות
לפנים מן החומה. של ירושלים שהיה
ושימוש בטומאה מחד קרח נפקי
במקום מחנה ישראל שבמדבר, כדכתיב
מנוינזכו ולא יחללו בכל הזבחים מניינה
וחכלת שס לפני ה׳ (דברים יד):
(לעיל יז.), מחי דמיחייב חזרות מיחייב
בעשה, והציחוס לה׳ וגו׳ כה) (ויקרא יח):
לשימוש טומאה: ולא משום מחוסר
ולא תעשה. כדילפי׳ כו) משס תעלה
בגדים. דאינהו נמי כזר, בזמן שאין
מן לשחיטה, ואזהרה דהעלאה השמר
בגדיהן עליהם אין כהונתס עליהם
לך פן מעלה עולותיך וגו׳ כז) (דברים יב):
והוו להו זרים, הכי נפקא לן בפרק
וחייבין עליהן כרת. כדכתיב (ויקרא יז)
שני (פס יו:): ולא משום שלא רחוץ
וחל פתח אהל מועד לא הביאו: ואין
ידים ורגלים. גמר מוקה מוקה
חייבין עליהן כרת. כדחמרן בהסומט
מממוסר בגדים המסטי) לענין המולי
(לעיל קו:) עד כאן הוא מדבר בקדסיס
עבודה, ולענין מיתה נמי אכן גמרינן
שהקדיםן כו׳, וקמני סיפח יכול יהו
לס מסמס: ועבודה בבכורות.
מייבין עליהן כרת תלמוד לומר זאת
כדכתיב וישלח את נערי בני ישראל
להס ואין אמרת להס: הקדישן בשעת
וגו׳ ) (שמות כד): נאסרו הבמות.
איסור הבמות. מההיא שעתא קרינא נהו
כדכתיב נסמוטי מון: ועבודה
והציחוס לה׳, וכיון שהמתין עד שלא
בכהנים. כדכתיב") קרב אל המזבח:
יצא לקיימו נתבטל העםה על ידו, אבל
לפנים מן הקלעים. דכתיב
לחו וכרת ליכא, דחזהרה ועוכם בשעת
במטהת ואםס ומנחה (ויקרא ו) נחלר
הקרבה כתיבי והרי הותרו הכמות: ואלו
אהל מועד: קדשים קלים בכל מחנה
קדשים קרבין במשכן קדשים שהוקדשו
ישראל. כמות שהן שלויין בדגליהס,
למשכן. בזמן שהיה המשכן בגלגל וסותר
והח ילפינן בחיזהו מקומן (לעיל נה.)
צמה, אלו קדשים לריכין להקריבן במשכן
מקראי: באו לגלגל. כשעברו את
ולא יקרבו בכמה חומס שהוקלסו לסס
הירדן והוקבע אהל מועד סס שבע
משכן מפרם וחזיל: קרבנות ציבור.
שניס שכנסו ושבע שמלקו: הותרו
סממן למקדםל: קרבנות יחיד.
הבמות. כדילפינן לקמן ) מחים כל
סממן בכמה: קרבנות יחיד שהוקדשו
הישר בעיניו: קדשי קדשים.
למשכן. שפירש בשעת הקדיסן על
הנחכלין לה קרבג בנמת יחיד,
מנת להקריבן למשכן: פטור. מאזהרה
כלי שאין נידר ונידב אין קרב
ומעונש שהרי הותרו הצמות, ומיהו אסור
בבמה קטנה "), ואין מנחה בצמה, הלכך
לשנות מסוס כאשר נדרת מסמור
עולה הוח דהוחי ואין נאכלת, ומטאת
ועשית (דברים כג): ומה בין במת יחיד כו׳.
וחשס בבמת ליצור הוא דקרבי ונהכלין לפנים מן הקלעים: קדשים כולהו יליף בגמרא כח) דלא נהיגי נצמת יחיד: במת ציבור. גלגל כוב וגבעון: