דִכְתִיב
וְְלוֹ תַּאֲנַת שִילהֹ מָקוֹם שֶכָל הָרוֹאֶה אוֹתוֹ
מִתְאַנֵּחַ עָלָיו עַל אֲכִילַת קָדָשִים שֶלּוֹ רַבִי
אַבָהוּ אָמַר אָמַר קְרָא בֶן פְרָת יוֹסֵף בֶן פְרָת
עֲלֵי עָיִן עַיִן שֶלּאֹ רָצְתָה לָזוּן וְְלֵיהָנוֹת מִדָבָר
שֶאֵינוֹ שֶלּוֹ תִּזְכֶה וְְתאֹכַל כִמְלאֹ עֵינֶיהָ רַבִי
יוֹסֵי בְרַבִי חֲנִינָא אָמַר וּרְצוֹן שוֹכְנִי סְנֶה עַיִן
שֶלּאֹ רָצְתָה לֵיהָנוֹת מִדָבָר שֶאֵינוֹ שֶלּוֹ
תִּזְכֶה וְְתאֹכַל בֵין הַשְּנוּאִין תָּנָא רוֹאֶה
שֶאָמְרוּ רוֹאֶה כוּלּוֹ וְְלאֹ הַמַפְסִיק בֵינוֹ לְבֵינוֹ
אָמַר לֵיהּ רַבִי שִמְעוֹן בֶן אליקום לר׳ אֶלְעָזָר
אַסְבְרָא לָךְ כְגוֹן בֵי כְנִישְתָּא דְמָעוֹן אָמַר
רַב פָפָא רוֹאֶה שֶאָמְרוּ לאֹ רוֹאֶה כוּלּוֹ אֶלָּא
רוֹאֶה מִקְצָתוֹ בָעֵי רַב פָפָא עוֹמֵד וְְרוֹאֶה יוֹשֵב
וְְאֵינוֹ רוֹאֶה מַאי בָעֵי ר׳ יִרְמְיָה עוֹמֵד עַל גַּבֵי
הַנַּחַל וְְרוֹאֶה ( יושב ) בְתוֹךְ הַנַּחַל וְְאֵינוֹ רוֹאֶה
מַאי תֵּיקוּ כִי אֲתָא רַב דִימִי אָמַר רַבִי
בִשְלשָֹה מְקוֹמוֹת שָרְתָה שְכִינָה עַל יִשְרָאֵל
בְשִילהֹ וְְנוֹב וְְגִבְעוֹן וְְבֵית עוֹלָמִים וּבְכוּלָּן לאֹ
שָרְתָה אֶלָּא בְחֵלֶק בִנְיָמִין שֶנֶּאֱמַר חוֹפֵף עָלָיו
כָל הַיּוֹם כָל חֲפִיפוֹת לאֹ יְהוּ אֶלָּא בְחֶלְקוֹ שֶל
בִנְיָמִין כִי אָזִיל אַבַיֵי אָמְרָה קַמֵיהּ דְרַב יוֹסֵף
אָמַר חַד בְרָא הֲוְָה לֵיהּ לְכַיְילִיל וְְלאֹ מִיתְּקַן
וְְהָכְתִיב וְַיִּטּשֹ ( את ) מִשְכַן שִילהֹ וּכְתִיב
וְַיִּמְאַס בְאהֶֹל יוֹסֵף וּבְשֵבֶט אֶפְרַיִם לאֹ בָחָר
אָמַר רַב אֲדָא מַאי קָא קַשְיָא לֵיהּ דִלְמָא
שְכִינָה בְחֵלֶק בִנְיָמִין וְְסַנְהֶדְרִי גְּדוֹלָה בְחֵלֶק
יוֹסֵף מִדְמָצִינוּ בְבֵית עוֹלָמִים דִשְכִינָה
בְחֶלְקוֹ שֶל בִנְיָמִין וְְסַנְהֶדְרִין בְחֵלֶק יְהוּדָה
אֲמַר לֵיהּ הָכִי הָשְתָּא הָתָם מִיקָרְבָן נַחֲלוֹת
גַּבֵי הֲדָדֵי הָכָא מִי מְקָרְבָן הָכָא נַמִי מְקָרְבָן
כִדְאָמַר רַבִי חָמָא בר׳ חֲנִינָא רְצוּעָה הָיְתָה
יוֹצֵאת מֵחֶלְקוֹ שֶל יְהוּדָה וְְנִכְנֶסֶת לְחֶלְקוֹ שֶל
בִנְיָמִין וּבָהּ הָיָה מִזְבֵחַ בָנוּי וְְהָיָה בִנְיָמִין
הַצַּדִיק מִצְטַעֵר עָלֶיהָ לְבָלְעָהּ ה״נ רְצוּעָה
הָיְתָה יוֹצֵאת מֵחֶלְקוֹ שֶל יוֹסֵף לְחֶלְקוֹ שֶל
בִנְיָמִין וְְהַיְינוּ דִכְתִיב תַּאֲנַת שִילהֹ כְתַנָּאֵי
חוֹפֵף עָלָיו זֶה מִקְדָש רִאשוֹן כָל הַיּוֹם זֶה
מִקְדָש שֵנִי וּבֵין כְתֵיפָיו שָכֵן אֵלּוּ יְמוֹת הַמָשִיחַ
רַבִי אוֹמֵר חוֹפֵף עָלָיו זֶה הָעוֹלָם הַזֶּה כָל הַיּוֹם
אֵלּוּ יְמוֹת הַמָשִיחַ וּבֵין כְתֵיפָיו שָכֵן זֶה הָעוֹלָם הַבָא ת״ר יְמֵי אהֶֹל מוֹעֵד
שֶבַמִדְבָר אַרְבָעִים שָנָה חָסֵר אַחַת יְמֵי אהֶֹל מוֹעֵד שֶבַגִּלְגָּל אַרְבַע עֶשְרֵה
ז׳ שֶכָבְשוּ וז׳ שֶחָלְקוּ יְמֵי אהֶֹל מוֹעֵד שֶבְנוֹב וְְגִבְעוֹן חֲמִשִּים וְָשֶבַע נִשְתַּיְּירוּ
לְשִילהֹ גׁ׳ מֵאוֹת וְְשִבְעִים חָסֵר אַחַת יְמֵי אהֶֹל מוֹעֵד שֶבַמִדְבָר אַרְבָעִים חָסֵר אַחַת מְנָלָן דְאָמַר מָר שָנָה רִאשוֹנָה
עָשָה משֶה אֶת הַמִשְכָן שְנִיָּה הוּקַם הַמִשְכָן וְְשָלַח משֶֹה מְרַגְּלִים שֶבַגִּלְגָּל אַרְבַע עֶשְרֵה שֶבַע שֶכִבְשוּ
וְְשֶבַע שֶחָלְקוּ מְנָלָן דְקָאָמַר כָלֵב בֶן אַרְבָעִים שָנָה אָנכִֹי בִשְלוֹחַ משֶֹה עֶבֶד ה׳ אוֹתִי מִקָּדֵש בַרְנֵעַ לְרַגֵּל אֶת
הָאָרֶץ וָאָשִׁיב אוֹתוֹ דָבָר כַאֲשֶר עִם לְבָבִי וּכְתִיב וְְעַתָּה הִנֵּה אָנכִֹי הַיּוֹם בֶן חָמֵש וּשְמוֹנִים שָנָה כִי עַבְרֵיהּ
לְיַרְדֵן בַר כַמָה הֲוְֵי בַר שַבְעִין וְְתַמְנֵי וְְקָאָמַר בֶן חָמֵש וּשְמוֹנִים שָנָה הֲרֵי שֶבַע שֶכִבְשוּ וְְשֶבַע שֶחָלְקוּ מְנָלָן אִיבָעֵית
אֵימָא מִדְשֶבַע שֶכָבְשוּ שֶבַע נַמִי שֶחָלְקוּ וְְאִיבָעֵית אֵימָא מִדְלאֹ מַשְכַחַת לָהּ בְאַרְבַע עֶשְרֵה שָנָה אַחַר
אֲשֶר הוּכְתָה הָעִיר׃ אהֶֹל מוֹעֵד שֶבְנוֹב וְְגִבְעוֹן חֲמִשִּים וְָשֶבַע מנ״ל דִכְתִיב וְַיְהִי כְהַזְכִירוֹ אֶת אֲרוֹן הָאֱלהִֹים
וְְתָנָא כְשֶמֵת עֵלִי הַכהֵֹן חָרְבָה שִילהֹ וּבָאוּ לְנוֹב כְשֶמֵת שְמוּאֵל הָרָמָתִי חָרְבָה נוֹב וּבָאוּ לְגִבְעוֹן וּכְתִיב וְַיְהִי
מִיּוֹם שֶבֶת הָאָרוֹן בְקִרְיַת יְעָרִים וְַיִּרְבוּ הַיָּמִים וְַיִּהְיוּ עֶשְרִים שָנָה וְַיִּנָּהוּ כָל בֵית יִשְרָאֵל אַחֲרֵי ה׳ הָנֵי עֶשְרִים
שָנָה עֶשֶר שָנָה שֶמָלַךְ שְמוּאֵל בְעַצְמוֹ וְְשָנָה שֶמָלַךְ שְמוּאֵל וְְשָאוּל וּשְתַּיִם שֶמָלַךְ שָאוּל וְְשֶבַע דְדָוְִד
ולו תאנת שילה. מפסתיו ולא מלחמיו במקרה, אבל מלחתיו (ועבר ))
אחר שנה שהוכתה העיר, וחי לח לח משכחת לה, כילד ויהי בשמנים
מזרחה תחנת שילה (יהושע טז): תאנת. לשון מחניה וחניה (חיכה ב),
שנה וד׳ מאות שנה וגו׳ ויבן הבית לה׳", לא מהן מ׳ שהיו במדבר
שהיו מתאנמין ורואין שמשס היו זוכרין אכילת קדשיס שהיתה נמלח משבאו לארץ עד שנבנה הבית ארבע מחות וארבעיס, והצית
במקום מרחיתו: (ח) שאינו שלו. אשת אדוניו: בן פרת עמד ד׳ מחות ועשר" הרי מ׳ מחות וממסיס, הרי י״ז יובלומ שלימים,
יוסף. לסון פריה ורביה, מקוס
לא מהן י״ד שכבשו ושחלקו שלח
אכילת קדםיס נתרבה לו על ידי
מנו יובלות נמלה בית מרב קודס
העין, ושילה בחלקו של יוסף היתה
השלמת היובל י״ד שנה, והכי מניה
כדכתיב (תהלים עח) וימחס באהל
בהדיא בערכין (שם:) י״ז יובלות כננו
יוסף וגו׳ המר ויטם משכן שילה
ישראל משנכנסו לחרן עד שילחו, וחי
כתיב: ורצון. ע״י כלון שלה כלה
אתה יכול לומר משנכנסו מנו םחס
ליזון ממס שאינו שלו: בין השנואים.
אתה אומר כן נמצא בית מרצ
שילה קדשיו נחכלין אף בגבולי שחר
בתחילת היובל וחי אתה מוצא
שנטיס ששכלוסו: אסברא (3) לי.
י״ד שנה אחרי אשר הוכחה העיר,
הכחני דוגמא לדבר: בי כנישתא
אלא זה מהן שבע םכנסו ושבע
דמעון. ממס היו רואין את שילה
שחלקו ואתה מוצא ארבע עשרה
ולא היה דבר מפסיק: לא רואה
שנה אחר שהוכתה העיר: חרבה
את כולה. " לראות ממס המ כולה
נוב. ע״י שחול: בקרית יערים. סס
שילה חלה מקלת: חד ברא הוה
נתנוסו לסוף ד׳ ל חדשים שעמד בשדה
ליה לכייליל ולא מיתקן. נראה
פלשתים, שנאמר (שמואל א ה) ומכבד
בעיני כי אביו של חניי כייליל שמו:
יד ה׳ חל האשדודים והחזירוהו
מי מקרבן. שילה וגבול נחלת בנימין:
בעגלה חדשה ונתנוהו מס, ועשה פס
תאנת שילה. על שהיה בנימין
עשרים שנה עד שהניחו דוד מסס
מתחוכן עליה: העולם הזה. כל
בשנה ראשונה שנעשה מלך על כל
מקוס ששרתה שכינה ואף שילה וכוב
ישראל שהיה שנה שמינית למלכו על
וגבעון: נשתיירו לשילה. מחרבע
יהודה: הכי גרסינן עשרה דשמואל
מאות ושמונים מיליחת מלכים לבנין
עצמו. שהיה שופט לבדו מסמנת עלי
הבית שס״ט: שניה הוקם המשכן.
עד שמלך שחול, ובמסכת תמורה
דכתיב ויהי בשנה השנית במדם
(דף יד: וטו.) ס״ג לה עשר שנים שמלך
הראשון וגו' (שמות מ): וקאמר כלב.
שמואל לעלמו, דחומה שנה ששאלו
בשעת מילוק כשבא לתבוע חברון
להס מלך היא שנה עשירית לשמואל
כן מ׳ שנה וגו׳ והיא היתה השנה
הרמתי, ושנה המת מלכו שמואל
השניה, נתעכבו במדבר שוב שלסיס
ושחול יחד שהיה שחול הולך אחר
ושמונה שנה נמלח כלב בן ע״מ
עלת שמואל עד שסרח במעשה הגג
שנים כשעברו הירדן, וקאמר בשעת
וסר סמואל מעליו כדכתיב (שמואל א
מילוקה בן חמש ושמונים שנה הכי
עו) ולא יסף שמואל לראות את שאול
שנע נשמסו לכינוס: מדשבע כיבשו
וגו', ומלך שוב שחול שתי שניס והן
שבע חילקו. סברה נעלמה היא:
שכתוב במקרא (מס יג) ושתי שניס
ואיבעית אימא מדלא אשכח י״ד
מלך על ישראל דלא חשיב חומס "
שנה אחר (ג) שהוכתה העיר.
דמלך שמואל בהדיה, והיינו דאמרינן
דלא מיתוקס קרא דכתיב ביחזקאל
במסכת תענית (דף ה:) מי גרם
(לג) בארבע עשרה שנה אחר אשר
לשאול שישב בגבעה שתי שניס
הוכתה העיר בראש השנה שנאמר
ומחלה תפלתו של שמואל ברמה,
בעשור למדם היה דבר ה׳ חלי
דבחלי שנה ראשונה סרח ונגזרה
וגו', ודרשינן במסכת ערכין (דף
עליו מימה חלה שעמדה לו תפלת
יב) חיזה היה שנה שראש השנה
שברשות ושבע. שמלך דוד בחברון
בעשור למדם הוי חומר זה יובל,
על יהודה, ולכשהמליכוסו כל ישראל
ולא מנו שמיטין ויובלות חלה לאחר
עליהם הניח את הארון מקרית
ירושה וישיבה, וכי המרת לשנות
יעריס עיר דוד ), הרי עשריס:
כיבוש ומילוק י״ד היו ודלית להו
דכתיב
ממנין היובלות משכחת לה לחרב
הבית בשנת ל״ו ליובל והוה
ליה שנת היובל שנת י״ד שנה